צללתי אל הביוגרפיה החדשה שיצאה לאור על החסיד הדגול הזה
הביטוי הידוע "את אשר הלב חושק הזמן עושק", המבטא תחושת החמצה מחמת אפס הפנאי, צף אצלי בכל הקשור לקריאת חומר כתוב ובעיקר ספרים שיוצאים לאור חדשים לבקרים. ערימת ספרים חדשים ניצבת לפניי והיא הולכת וגדלה ואינני מצליח להגיע אליהם.
אחד מהספרים הללו הוא ספר חדש שיצא לאור לפני כמה חודשים ובגילוי נאות אציין כי הספר יצא לאור לקראת חתונת בתי מרת יפה עב"ג הרה"ת ר' מ"מ גולדשמיד שנישאו בשעטומ"צ בי"ד כסלו בהאי שתא. שמו של הספר הוא "הרב נחום גולדשמיד" והוא נכתב ע"י אחיו של חתני הרב אברהם גולדשמיד, שניהם נינים של האיש הגדול שעליו נכתב הספר.
הספר הזה שכב לו בינות לספרים נוספים אחרים שהנחתי בצד, מתוך תקוה שאמצא זמן לקרוא בהם, ומשום מה בחג הפסח האחרון שלפתי אותו מבין כולם וקראתי אותו בשקיקה מתחילתו לסופו ולא התחרטתי על שבחרתי בו מכל יתר הספרים.
הספר הוא מעל 300 עמודים גדושים ומלאים המספרים את סיפורו של החסיד הנודע רבי נחום גולדשמיד ע"ה שהיה לשם דבר בקרב חסידי חב"ד בדור הקודם ומשחר נעוריי שמעתי את השם הזה נישא בגאון על שפתותי החסידים שדיברו עליו בהערצה ובערכה רבה. גם מאבי ז"ל הרב צבי אייזנבך שמעתי לא אחת בקטנותי את השם שלו בעיקר כמי שהסביר את תורת החסידות לאלפים ורבבות באופן מיוחד שאין לו אח ורע.
כך עבר עלי חג הפסח עם האיש הדגול הזה. התפללתי עמו, למדתי עמו וכמובן התוועדנו עמו בימי החג ובחול המועד כאשר סיפור רודף סיפור, תיאור רודף תיאור ורשימות שנרשמו עליו שרטטו קוים לדמותו. התחושה לאורך כל הקריאה היתה שחבל שלא זכינו להכירו מקרוב ולהסתופף בצילו.
קשה לחלק שבחים למחבר הכשרוני על עבודתו המוצלחת שכן אין אומרים שבחו של אדם בפניו וחוששני שהטור הזה יגיע למראה עיניו אבל האמת ניתנת להאמר שהוא עשה עבודה נפלאה והביא את הקוראים הכי קרוב שאפשר להרב גולדשמיד האגדי.
מה שמצא חן בעיני יותר מכל הוא השם של הספר: "הרב נחום גולדשמיד". בעוד כל מחבר מחפש שם מפוצץ לספר שיתן לקוראים את התחושה שגיבור הספר הוא דוגמת מלאך או בעל דרגה גבוהה ביותר שקומתו התמירה מרחפת מעל הקרקע ולא תמיד יש התאמה מלאה בין השם הגדול לאיש. כאן המחבר בחר לקרוא לספר בשמו של האיש ללא תואר נשגב כי זו היתה בעצם כל גדלותו של הרב גולדשמיד שנהג בכזו פשטות ואל תוך הפשטות הזו הוא הצליח לאצור בתוכה את התכנים העמוקים ביותר של תורת החסידות.
הספר זרוע בעשרות רבות של מכתבים ומסמכים השופכים אור על הימים ההם וביניהם גם נמצא דף שכתבה עליו רעייתו הרבנית חיה דבורה גוראריה ע"ה קוים לדמותו. המכתב נפתח במילים: "גדול ברוחו ופשוט בהליכותיו והוגה חסידות בתמידות". זו היתה הדמות המיוחדת הזו, מחד פשטות אמיתית ללא גינונים מינימליים של כבוד ומאידך אישיות ענקית שנחרטה עמוק בלב כל רואיה ושומעיה.
הספר פותח בסקירה על שורשיו החסידיים של הרב גולדשמיד שהשתייכו לחסידות הכללית בעיקר ועם הזמן נתקרב לחסידות חב"ד ולתורתו כאשר עבר ללמוד בתומכי תמימים. בילדותו גדל בעיר יקטרניסלב ולמד יחד עם בניו של הגאון רבי לוי יצחק שניאורסאהן וביניהם גם הרבי לצד אחיו בערל ולייבל. הסיפורים הקולחים מלמדים רבות על העיר יקטרינסלב ועל החיים החסידיים השוקקים בה ובעיר ילדותו זו קשר קשר אמיץ עם כל בני הרב וכמובן גם עם הרבי.
עובדה מעניינת היא שלאחר שהגיע לארץ הקודש לא הצליח רבי נחום מאיזו סיבה שהיא לנסוע אל הרבי והפעם הראשונה שהם נפגשו ביחידות לאחר עשרות שנים שלא התראו היה בשנת תשכ"ח, שבע עשרה שנה לאחר נשיאותו של הרבי. תמימים שלמדו אז ב-770 מספרים על התבטלותו של רבי נחום אל הרבי כחסיד אמיתי ועל פרץ הבכי שלו אל מול הרבי בעת התפילה. כמו כן מסופר כיצד ביקש מהרבי ביחידות שהוא מעוניין שהרבי יקבלו כחסיד מן המנין ולא יתייחס אליו בידידות כחברים שגדלו יחדיו בילדותם.
נדודים רבים היו מנת חלקו של התמים שנדד מעיר לעיר ברוסיה בגלל רדיפות המשטר נגד כל דבר שבקדושה, הוא התחיל מרוסטוב ומשם עבר לחרקוב ואח"כ לנעוול ומשם לוויטבעסק ומאוחר יותר לבאקו ואח"כ הגיע למוסקבה עד שנאלץ בלית ברירה לברוח מברית המועצות בכל מחיר.
בתרצ"ה הוא הגיע לחוף מבטחים אל נמל יפו ומאז השתקע בעיר תל אביב שהחלה את ימיה הראשונים כישוב יהודי. בתל אביב של אותם ימים קמה לה וניצבה קהילת חב"ד והתפתחה עד שהפכה למגדלור של תורה וחסידות ומשם נפוצה תורת החסידות לרחבי ארץ הקודש. בקהילה החב"דית בתל אביב נקשרו החסידים בעבותות אהבה זה לזה ובפרקי הספר מצייר לנו המחבר כיד ה' הטובה עליו את החיים החסידיים שהיו בתל אביב. בין היתר הוא מספר שרבי נחום הגיע פעם לביתו ובנו הרב מרדכי ראה אותו בוכה. היה זה לאחר ביקור שביקר את ידידו הרב דוד ברוומן בבתי רפואה וכשראה את חבירו מתייסר ביסורים לא יכל להרגע ולהתאפק מלבכות.
שם בתל אביב צמחה קומתו ובעיקר לאחר החלשותו של המשפיע רבי זלמן משה היצחקי, היה הוא לראש המדברים והמסבירים בכל מפגש והתוועדות. הוא היה מוסר שיעורים בחסידות בעל עת מצוא ועשרות איש היו באים לשמוע את מתק שפתיו. רבים מעידים גם על כך שהיה מתפלל במשך שעות רבות והשקיע בעבודת התפילה את כוחותיו עד מיצוי נפשו. היה מהרהר זמן רב בחסידות ומפעם לפעם היה פורץ בבכי וכל מי שעמד בקרבתו לא יכל להשאר אדיש אל מול אישיותו הקורנת והמקרינה. צעירי הצאן ששמעו ולמדו ממנו חסידות מספרים על כך שהחסידות מילאה את כל ישותו. הוא היה יכול לשבת על ספסל ברחוב אלנבי בימות הקיץ ובמשך שעות להתעמק בתורת החסידות. כל שאון הרחוב לא הפריע לו מרוב שההתעמקות שלו ניתקה אותו מכל אשר סביבו עד שלא היה מבחין בחבריו ובתלמידיו שהיו עוברים בסמיכות אליו.
בקטע נבחר מתוך הספר מסופר שלרבי נחום היה חשוב ללכוד את מהות הדברים, ולא רק את הפרטים החיצוניים. אנקדוטה חביבה על כך סיפר הרה"ח ר' שלום דובער בוטמן. הוא סיפר שבתקופה מסוימת הוא עסק בלימוד מאמרי החסידות משנת תש"ג, ולפעמים היה משוחח על כך עם ר' נחום באחת הפעמים התקשה באחד הקטעים, והעלה את השאלה בפני אחד מאנ"ש, אך התשובה שקיבל לא הניחה את דעתו. כשנפגש לאחר מכן עם רבי נחום, העלה בפניו את השאלה יחד עם ההסבר ששמע. ר' נחום, השיב: "תאר לעצמך שאתה רואה לפניך עגלה ואווירון. ואם ישאלו אותך מה ההבדל בין שני הדברים תגיד - העגלה עשויה עץ והאווירון עשוי מתכת. בפועל במציאות, התשובה נכונה, אבל הגע עצמך - האמנם, זה ההבדל בין עגלה לאווירון?..."
בתשובה קצרה זו ביטא רבי נחום את תפיסתו הייחודית בלימוד ובהסברה: לא להסתפק בהבדלים טכניים, לא להיתפס בחיצוניות של רעיונות, אלא תמיד לשאוף להבין את השורש את העומק הפנימי, את המהות שמאחורי הדברים. ר' נחום ביקש לגעת תמיד בליבת הדברים - לחתור אל המהות, ולא להסתפק ברובד החיצוני של המושג.
הרה"ח ר' יחזקאל סופר שלמד בישיבת בריסק והתקרב בהמשך לעולם החסידות - תיאר שיחה בלתי נשכחת שהייתה לו עם ר' נחום: פעם, כשחזרתי מביקור בישיבת 'תומכי תמימים' בכפר חב"ד ושהיתי בבני ברק ניגש אלי ר' נחום גולדשמיד ושאל: "ידוע', שלכל שיטה יש נקודה פנימית אחת שממנה מסתעפים כל הפרטים - מהי לדעתך הנקודה הפנימית של ספר התניא?" ניסיתי לענות, להציע כיוונים שונים, אבל הוא לא קיבל דבריי, לבסוף אמר לי: "יכול אדם להיות בדרגת 'בינוני' של התניא, 'לא עבר עבירה מימיו', ועם כל זה המהות של 'נפש הבהמית' שבו לא השתנתה במאומה! זה חידוש גדול מאוד, התניא דורש מיהודי להיות פנימי. לא מספיק שהוא יהיה 'שולחן ערוך איד' ויקיים את כל חובותיו במעשה דיבור ומחשבה אלא עליו לשנות גם את עולמו הפנימי".
פרקים נרחבים בספר עוסקים בשידורי הרדיו שבהם מסר שיעורי תניא לכל תושבי ארץ ישראל ואף הגיעה לברית המועצות שם האזינו לו שומרי הגחלת החסידית והרוו את נפשם הצמאה. לא היה קל כלל ועיקר להתמיד בשידורים הללו והיו גם מי שניסו לעצור בעדם וכנגדם התנהל מאבק של עסקנים לקיים את השידור.
כמו כן יריעה רחבה מספרת על השיעורים שמסר לתלמידות בבית רבקה והפך אותם מן הקצה אל הקצה ובזכותו הוקמו בתים חסידיים שורשיים לרוב.
הספר כאמור מלא וגדוש בפנינים רבים שכל אחת מהן מאירה ומזהירה. אחת מהן מספרת על הגאון רבי אפרים נחום בורדיאנסקי שהכיר כמו רבים בעולם הליטאי את הרב נחום גולדשמיד ולדבריו "עומק הסברתו ויכולתו להנגיש רעיונות נשגבים נבעו מאהבת ישראל עמוקה שלא הניחה לו להשאיר דבר לעצמו".
לקראת סיום שורות אלו אני חייב להבהיר שאין בכל תיבת אלו להחליף את הקריאה בספר כי רק הקריאה בספר בשלימותו מלמדת על האיש הגדול והענק הזה וגם לאחר הקריאה בו התחושה היא שעדיין לא הגענו להכירו כפי שהוא היה באמת.
אני בטוח שהמחבר יוציא לאור מחדש את הספר ויוסיף בו כהנה וכהנה.
לי היה חסר בספר מפתח אנשים שמסייע לחפש סיפור כזה או אחר כאשר נזכרים בו. כמו כן חלו בו כו"כ טעויות ושגיאות כתיב כמו למשל כמה פעמים מוזכר בספר שמו של החסיד רבי חיים זלמן קוזלינר אבל בשם המשפחה שלו נכתב בטעות 'קלויזנר' כמו כן ישנו סיפור ותיאור מיוחד של הרב גאנזבורג ששמע מהרב נחום והוא מועתק בטעות פעמיים גם בעמ' 190 וגם בעמ' 251.ועוד כמה תיקונים שניכר מתוך כתבם שהספר נכתב במהירות ובחיפזון כדי להספיק להדפיסו לקראת החתונה.
לדמותו הנשגבה של אחד מקמאי החסיד הגדול רבי נחום גולדשמיד יאה להדפיס שוב את הספר למען כל בר בי רב יעיין בו ויזכה למנה גדושה של יראת שמים טהורה ודבקות בתורת החסידות.
מאפשרים לכם לקבל
