כבר בשעות הצהריים ניכרת ההתרגשות במלון כינר, רכבים גדולים וקטנים פולטים נשים מכל קצות הארץ. מפגשים מרגשים בין חסידות שאף פעם לא נפרדות, אך תמיד מתרגשות להיפגש מחדש, ובמיוחד בשבת מיוחדת זו. הקהל מגוון החל מרבניות משפיעות שליחות ועד לנשים שבתחילת דרכן, מזקנות אנ"ש ועד לנשים צעירות שבאו עם תינוקות רכים. השילוב וההשלמה בין המגוון כה מרגש, כה מחמם את הלב, בהדגישו את המשותף והמאחד - כולן נשות ישראל הצדקניות שבאו לכבודה של הרבנית הצדקנית.

הדלקת הנרות הקרבה את כולן זו לזו אף יותר מתמיד. בדקות הספורות והלחוצות צריכות כולן, להדליק נרות שבת, וכך בתוך דקות ספורות וצפופות מאד, כולן ביחד מדליקות נרות. אור הנרות הקטנים והרבים מאיר על כולם ומזכיר שהנה כבר נרות שבת רבים ומאירים אלו יאפשרו לנו לחזות בנרות של ציון.

לאחר הדלקת הנרות כל הנשים מתקבצות באולם ירדן. האולם מתמלא במהירות בנשים שרוצות לשמוע ולקבל. המקום כמעט צר מלהכיל את הנשים הרבות שרוצות לשמוע כל מילה. גב' שרה זילברשטרום פותחת את השבת ומכניסה את כולן לאווירה המיוחדת. היא קוראת שיר של צבי יאיר על מהותה של השמחה, הצומחת דווקא מתוך הכאב...

את ההצלחה הגלומה בשמחה מתחילים בתפילה מלווה בשירה, אף אחרי התפילה שרים עד לזמן הסעודה. העלייה לחדר האוכל לאחר השירה, נעשית מתוך שמחה. שמחה זו כטבעה של שמחה מסייעת בהתגברות על מכשולים שונים, כמו גם מציאת מקום נח ומרכזי עם החברות הטובות לישיבה משותפת לסעודת שבת. במהלך סעודת השבת מאזינים ברוב קשב לגברת רחל סינוואני שסוחפת את כל הנשים בהתלהבותה ובתמיהה הגדולה על הצורך של הקדוש ברוך הוא בשימוש בנס קריעת ים סוף על אף שניתן היה לעבור ביבשה, ובמילא המעבר נעשה הלוך ושוב, ובמיוחד, שהנס לווה גם בניסים נלווים שכלל לא הכרחיים לצורך המעבר כמו יצירת שבילים נפרדים לכל שבט צמיחתם של עצי פרי ועוד.

הרבי מסביר שקריעת ים סוף היא מודל לחיקוי אנושי שרוצה הקדוש ברוך הוא מכל אחת לקרוע את הים והמכשולים השונים ולהתגבר עליהם בכוחות מיוחדים. דברים חמים ונלהבים אלו נופלים על אוזניים קשובות המחליטות ליישם את המסר כפי שניכר כבר מכך שכולן מצטרפות לריקוד חסידי נלהב ושירה ושמחה. מיד לאחר הסעודה ממהרות כולן להתוועדות, וכלל לא מתייחסות למכשול העייפות.

אולם ירדן מתמלא בנשים שמאזינות להתוועדות של הרב גורביץ שאומנם מוחה על העדר משקה אך למרות החסרון לא נופלת ההתוועדות מהתוועדויות אחרות... שומעים בה על הצורך לחנך. החינוך מתוך שמחה מתבסס על האמונה שהילדים צריכים חינוך יהודי אמיתי טהור, ללא שיקול ודאגה לכסף ופרנסה עתידית. שבת זו שהיא גם שבת שכולה שירה, בה התרחש נס קריעת ים סוף, מסמלת את ההתגברות על יצר הנילוס המבטא במהותו את הרדיפה והריצה אחרי הכסף והמקצוע המכניס, כתחליף להשקעה בחינוך יהודי של הילדים לתורה וערכים. גם בתקופה בה יש לעבוד כדי להתפרנס יש לשלב זאת עם אמונה שכפי שה' סיפק את המן כך ידאג גם לפרנסה לכל יהודי. כאשר מפחיתים משעות הלימוד התורני פוגעים בחינוך של הילד כפי שסיפר על בחור שהוריו החליטו לשלב בין עבודה ללימוד בישיבה, אך לאחר זמן קצר עזב את הישיבה לגמרי...

נוסף לצורך בעטיפת הילד בתכנים תורניים חשוב להשתמש באהבה ככלי חינוכי מרכזי. כלי זה נלמד מהרבנית שהתחשבה ודאגה באופן אישי, כפי שניתן להבין מהסיפור אודות הרבנית שדאגה לחס"ד לצרכיו ובהם אף רכשה עבורו מונית לפרנסתו, וכן השיבה לו מיד למחרת בקשתו על כך שהרבי לא הבחין ולא הקפיד עליו כשנכנס מבעד לחלון חדרו של הרבי כדי לחלץ את הרבנית שנתקעה במעלית.

בהמשך הערב התקיימה התוועדות נשים לתוך הלילה שהתבססה על סיפורי חיים אישיים שתיארו תהליכים של התקדמות רוחנית, התמודדות עם קשיים וכוחות מיוחדים שגילו נשים בעצמן. השיתוף בחוויות ובכוחות נותן כח תקווה ומוטיבציה למאזינות לשאוף להתקדם ולהתמודד בהצלחה עם מצבים שונים. הגב' ששונקין הנחתה את התוכנית ופתחה בסיפור מניסיונה האישי שיחצנית בית הרפואה הגיע עם בעלה לחתונת בנה של הגב' ששונקין. בן זה החלים ממצב רפואי קשה, שהיה נתון בו, לאחר שנורה בראשו, בכל מהלך האישפוז ההורים היו חדורי אמונה. היחצנית ובעלה התפעלו מאד מהמשפחה היפה והענפה והגדירו את התפעלותם בביטוי "עד עכשיו לא ידענו מהי משפחה...". סיפור זה המחיש את העוצמה של המשפחה החב"דית וכח השפעתה על הסביבה.

הגב' ששונקין הזמינה נשים הקשורות לבית חב"ד רמת השרון. השליחה תרצה בוטמן הציגה אותן כמתנות אותן שלח הרבי, וגרם להן להתחבר לבית חב"ד ולשיעורי השליחה נחמי סגל, בעקבות התעוררות והתקדמות רוחנית עצמאית. דליה דניאל ספרה על התקרבותה למצוות ותפילותיה שגרמו לכך שבנה בטיול בהודו התקרב לחב"ד וחזר כחבדניק מושלם. כיום הוא נשוי פעיל במכון אסנט בצפת, והיא בזכותו מתקדמת בעקבותיו ולקראתו. שרה אורן סיפרה על המסע הרוחני שלה שהוביל אותה ללימוד מעמיק בתניא, מכתב מהרבי שדחף אותה להשפעה וחינוך אפילו בכפר חב"ד וביקור ב-770 שגרם לה לשמור שבת. ההתקדמות נמשכת ובשבוע זה הכשירה את המטבח. סיפר אישי מרתק במיוחד סיפרה הגב' ורד צבעון שעברה מסע ארוך מהתהילה שאפפה אותה בהישגיה הספורטיביים בעולם כולו, עד לחזרתה בתשובה ולהיותה נר להאיר במדרשה שפתחה בביתה בהרצליה פיתוח ובו מתקיימים שיעורים של הרב ערד ועוד. בהמשך התגלגלו סיפורי מופת מרגשים שעוררו את הלבבות.

על אף שההתוועדות נמשכה עמוק לתוך הלילה השכם בבוקר האולם היה מלא בנשים שמיהרו לשיעורו של הרב ערד. הרב ערד לימד את פרק ל"א בתניא ומאמר "שיר השירים" מליקוטי תורה. בשיעור הובן היטב שהעצבות היא רק עצת היצר והתבוננות והתחברות עם הנשמה מעוררת את השמחה הפנימית והאמיתית. התפילה אף היא שירה וכשיהודי מאזין לתפילתו שהיא שירת הנפש, ולתפילות של יהודים נוספים המבטאים אף הם את שירת נפשם על מעלתה ומשיכתה לאלוקים, הרי שכך מגיעים לשמחה עמוקה והיא זו המכונה "שיר השירים. לאחר הכנה זו החלה התפילה שכמובן הייתה מלאה בשמחה פנימית והאזנה לשירת הנפש של כל אחת ושל כולן ביחד.

לאחר התפילה התקבצו כולם סביב הרב חיים פרוס להרצאה שעסקה בשמחה ככח המניע לגאולה. הרב פרוס קישר גם בין השמחה לאהבת ישראל שהיא מאפשרת להיות בשמחה ולגרום לשמחה. קשר זה ניכר גם מכך שפרק לב שהוא לב התניא, ועוסק באהבת ישראל קוטע את רצף הפרקים המסבירים את עבודת השמחה. לאחר ההרצאה המרתקת עלו כולן לסעודת שבת שאף היא לוותה בשירת ניגונים וריקודי שמחה כיאה לשבת שירה. לאחר הסעודה התפזרו הנשים למנוחת שבת קלה שנוצלה על ידי נשים רבות להתוועדויות קטנות וספונטניות בלובי המלון, בחדרים ובכל מקום אפשרי.
בשעה ארבע ושלושים התכנסו שוב כל הנשים למושב העסק בהתחברו לדמותה של הרבנית. המושב נפתח בדבר תורה שנדחה מסעודת השבת. הגב' דבורי פרוס.

את המושב עצמו פתחה הגב' חדווה סגל שסיפרה על היכרות עם הרבנית בתקופה בה ארחה את חסד ומשפחתו בביתה. הרבנית עמדה עמו בקשר יומיומי והתעניינה בכל פרט מפרטי ביקורו בארץ הקודש. הרב שיח הוקדש לתכונות שניתן לנו ללמוד מהרבנית. פתחה השליחה שלומית דקל מיוקנעם שדיברה על כוחה האמיתי של האישה שמתבטא ביכולת להשפיע בדרכי נועם ומתוך רגישות. הגב' הלנה ערד דיברה על מעלת הקבלה של הזולת בסבר פנים יפות.

ענוותנותה של הרבנית עולה מכך שהתייחסה בחמימות ובפשטות לכל אחד. היא המליצה להתחבר לדמותה של הרבנית ולארח תוך הדגשת מתן תשומת לב וחום לכל אורח ולהקדיש פחות להתעסקות בפרטים הגשמיים של הארוח, ומניסיונה ספרה על אישה אנינת טעם שנהנתה מדג מקופסת שימורים בביתם הודות ליחס החם שקבלה. הרבנית שולמית ירוסלבסקי הקריאה קטע מרגש על צניעותה של הרבנית וספרה על אחת מנשות השכונה שהגיעה לבקר את הרבנית עם ביתה בת השלוש, בחג השבועות.

מזג האוויר החם גרם לילדה להוריד את העליונית של שמלתה והיא הייתה אצל הרבנית בשמלה ללא שרוולים הרבנית העירה לאם על כך וביקשה שבעתיד תלביש גם לילדה בת השלוש בגד עם שרוולים. הרבנית ירוסלבסקי המליצה ללכת בעקבות הרבנית בהקפדה על צניעות ובחינוך לצניעות מתוך רגישות ואהבה, ללא התפעלות מתגובות החברה. סיפרה כי היא בצעירותה הלכה בסביבה לא דתית עם גרביים ארוכים ועבים כנדרש, ופעם שמעה ילד המצביע עליה ואומר בהתפעלות: תראו ילדה עם גבס בשתי הרגליים והיא הולכת. הגב' שרה רבקה ששונקין דיברה על מעלתה של הרבנית שוויתרה מעצמה לצורך השגת אדיאלים. החינוך החב"די המחנך לשליחות והקרבה לצורך השגת מטרות המשלח הוא חינוך למצוינות ולהשגת "מדליות" שהן ביצוע רצון המשלח וגרימת נחת רוח לרבי. הורים המהווים דוגמא אישית לכך בוודאי ינחילו ערך זה גם לילדיהם. הגב' לאה וועג מכפר ברוך דיברה על הביטול לרבי - הרבנית התבטלה לרצון הרבי, ומסר זה מלמד לעשות את שליחות הרבי. היא ספרה על שכנה שביקרה רבות בביתה כילדה קטנה ולפני חתונתה כשלימדה אותה וביקשה ממנה לקיים הלכה שהייתה כרוכה בקושי ואי נעימות רבה עבור הכלה, זכתה לגיבוי דווקא מהאם, שאמרה לה: הרי אנחנו גידלנו אותה ביחד, על אף שכל השנים לא הביעה כל הערכה או התייחסות לאירוח ביתה.

לאחר ההתחברות אל הרבנית ב"מעשה" התקיים סדר ניגונים שחיבר אל האדמו"רים בחיבור נשמתי. כסיכום בהמלצת הגב' שרה מירסקי הוקראו קטעים על הרבנית שטערנא שרה שהסתלקה ביום ההתכנסות ואף באותה קביעות ואף היא היתה מייסדת ארגון נשים. המושב הסתיים בהבדלה ובהתפזרות לארגון החדרים.

לאחר דקות ספורות התאספו שוב כולם בחדר האוכל לסעודת מלווה מלכה. בסעודה הופיעו נשות כפר ורדים בשירת שיר שחיבר בין ט"ו בשבט והמשלת האדם לעץ למסרים חינוכיים של שימת לב לשונות של כל ילד וטיפוח המצוינות הייחודית לו. השירה לוותה בריקוד ובמצגת. חוויה זו הייתה הפתיח לשירה וריקודים, שירת נשים המוכנות ומצפות לגאולה. הכל יצאו בתחושת שמחה ורוממות לביתן, תוך הבעת תודה לארגון נשי ובנות חב"ד על היוזמה והארגון, ולגב' חדוה סגל על הדאגה לכל פרט. הנשים המחוזקות חזרו הבייתה להמשך השליחות כנשי ובנות חב"ד.

מופלא כי שתי נשים מהדוברות בהתוועדות ליל שבת קיבלו על עצמן לחבוש פאה בזכות השבת!