הכירו את ה"דאצ'יה" שמחזיק בנתח שוק עצום באירופה
השינוי של החברה החל בדאסטר המעולה שבחנו כאן בעבר, ועכשיו היא מפתיעה עם האח הגדול שלו – הביגסטר, שמביא איתו תעודת כשרות נוספת לחברה.
זאת ועוד, הביגסטר נכנס למעשה לקרב איתנים בסגמנט הקשה ביותר של עולם הרכב: סגמנט הג'יפונים. אם בכל חמש עשרה השנים האחרונות היה מדובר בזירה קשה וצפופה, הגיעו היצרניות הסיניות ועשו חיים קשים לכל שחקן בזירה הזו.
הוא נאלץ להיכנס לשוק רווי מאוד, שוק שבו הסיניות מציגות הרבה יכולות קורצות ושוות במבט ראשון. הן מציגות אבזור הרבה יותר שופע, נוחות טובה יותר ונראות מעולם אחר. אבל בכל זאת יש לו פלוסים משלו וקסם מיוחד שאין להן.
לפני שנמשיך, הנה עוד מילה טובה על חברת דאצ'יה. היא חברת הרכב הלא סינית האחרונה היחידה שנכנסה לארץ לפני שטף הסיניות שהצליחה לשרוד למרות שהסינים מנסים להטביע את כולם, ובפרט יצרניות חדשות ולא מוכרות.
*
ובחזרה לביגסטר: בעוד שהדגמים המוקדמים של המותג הרגישו לעיתים כמו פתרון זמני, הביגסטר משדר ביטחון עצמי של רכב שהונדס מאפס כדי להתחרות בטופ האירופי, מבלי לאבד את ה-DNA הצנוע שלו. העיצוב החיצוני שלו שרירי ומרשים מאוד. לא עוד סינית עגלגלה אלא מעין קופסא קשוחה שמציגה משהו מעולם אחר לחלוטין. הדבר הראשון שתופס את העין בביגסטר הוא הנוכחות. אם הדאסטר נראה כמו רכב עבודה קשוח, הביגסטר כבר נראה כמו הדבר האמיתי. עם אורך של כ-4.57 מטרים, הוא מתמקם בדיוק במרכז הקטגוריה של רכבי פנאי שולטים בשוק כמו קיה ספורטאז' ויונדאי טוסון.
הקווים הישרים, הזוויות החדות, והחזית הדי דרמטית עושים את העבודה ומרשימים את המתבונן מן הצד. יש לו מראה של "רכב שטח אמיתי", של רכב שמשדר חוסן, כזה שנראה יקר בהרבה מתג המחיר שלו. הצללית הרבועה והגריל המרשים מעניקים לו פרופורציות של רכב שטח יוקרתי, מה שמייצר תחושת ביטחון עוד לפני שהתיישבתם מאחורי ההגה. כשהסתובבנו אתו בשבילי רמת הגולן היה נראה כאילו זו סביבתו הטבעית. השילוב היה כה מושלם - עיניכם הרואות - שלא יכולנו להפסיק לצלם אותו. שהחרמון אפוף העננים ברקע ועצי שקדיה הקיפו אותנו בינות לשבילים, היה נראה כאילו הביגסטר נולד שם.
כשנכנסים פנימה, מבינים שדאצ'יה עשתה שיעורי בית. נכון, זה עדיין לא מרצדס, זה גם לא תא נוסעים מודרני של חברה סינית אבל הפער מהדורות הקודמים ניכר עם לוח מחוונים דיגיטלי מלא, מסך מולטימדיה מרכזי בגודל 10.1 אינץ' שפונה לכיוון הנהג, וארגונומיה שסוף סוף מרגישה נכונה. נדגיש: אין פה הרבה פיצ'רים אבל יש את מה שצריך כמו תיקון סטיה אקטיבי ובקרת שיוט אדפטיבית.
*
אז מצד אחד יש פה תא נוסעים מודרני ומזמין יותר, אבל מהצד השני הוא נותר – במכוון – קצת מאחור. יש פה הרבה לחצנים פיזיים ולא טאצ'ים כפי שיש במכוניות מודרניות. נראה שבדאצ'יה רצו לתת את התחושה שאתם נוסעים בגי'פ אמיתי ולא במשהו שהמודרניות נוזלת ממנו וגורם לכם לשכוח שאתם ישובים במכונית.
קסם נוסף בביגסטר נמצא במרחב. בזכות בסיס גלגלים בנוי טוב, הנוסעים מאחור מקבלים מרווח רגליים טוב.
תא המטען? עצום ועומד על קרוב ל-500 ליטר. אין ספק, מדובר ברכב שכאילו תוכנן עבור המשפחה הישראלית הממוצעת – זו שמעמיסה חצי בית בדרך לקמפינג בצפון או לביקור אצל הסבתא בדרום.
עוד רגע ניגע במנוע ובצריכת הדלק אבל לפני כן נאמר שרשמתי כאן גם אכזבה: הביגסטר, למרות שמראהו המסובב נפש הוא לא באמת ג'יפ. הוא ג'יפון רגיל כמו הטוסון או הספורטאז' ולא מעבר (לפחות לא בגרסה שבחנו, שאינה 4x4 ), וזה אומר שמעבר לחניה עם גלגל על הדרכה בעת הצורך, או נסיעה בשטח קל כמו שביל עם חצים לא באמת לעשות איתו דברים שמסע את הדמיון.
*
ועכשיו למנוע. לביגסטר אין רק פנים יפות, אלא גם מנוע עדיף. דאצ'יה מציידת אותו ביחידות הנעה מודרניות, כולל, במקרה שלנו בגרסא היברידית, שגורמת לו לצרוך ליטר דלק לכל 17 קילומטר בממוצע. המנוע בנפח 1.8 ליטר מגיע עם 155 כוחות סוס נותן עבודה, אבל למרות זאת צריכת הדלק נשארת שפויה.
הביגסטר הוא הרכב היחיד במשפחת דאצ'יה שיכול להגיע היום מ-0 ל-100 במינימום מ-10 שניות, ולנו לא נשאר אלא להצר על כך שלמרות מימדיו הגדולים, לא השכילו שם בדאצי'ה לצייד אותו בשורת מושבים שלישית.
מאפשרים לכם לקבל
