איש הרבנות הראשית התפלא: "באילת יש בשעות כאלו מנינים?"
אצלנו בבית קוראים לשאלה הזו "שלושים או שלוש מאות?"
שאלה שמכרסמת רבות אצל שלוחים בכל אתר אתר - האם להתמקד בקבוצת יהודים קטנה איכותית ולהשקיע בהם את מרבית הזמן ואת עיקרי כוחות הנפש, או לחילופין להתפרס לקבוצות רחבות יותר שמטבע הדברים העיסוק בהם גוזל זמן רב וכך מצליחים 'לנגוע' באלפי יהודים ולהטעים אותם באור ה'.
זו שאלה שאין עליה תשובה, כי אם היתה עליה תשובה לא היתה כאן שאלה. ובדרך כלל התשובה לשאלה זו מוכרעת ע"י אופי השליח. ישנם שלוחים שיצליחו יותר לקבץ סביבם קומץ של יהודים שתוך כמה שנים הם ילבשו סרטוקים כדי להשלים את תמונת הדיקנא קדישא שתעטר את סנטרם, אבל מנגד באותו ישוב פחות ישמעו על השליח ועל הרבי בפריסה רחבה. לעומת זאת ישנם שלוחים שיצליחו יותר לחדור לכל משרד מכובד בעירם ובודאי למשרדי ראש העיר ועוזריו ולא פחות מכך הם ידאגו שהעיתון המקומי ינכיח אותם בכל הזדמנות. כך הם יגיעו לתודעתם של אלפי איש אבל בסביבתם לא תתפתח קהילה חסידית ועסיסית כמו ב-770 ובבית מנחם.
שמעתי פעם משמו של הרב לאזאר רבה של רוסיה שאמר פעם שבאופן פלאי כל אותן ישובים ועיירות שהיה מתאים לאופיים קהילה חסידית בהשגחה פרטית ועליונה נשלח אליהם שליח "משפיע" שאוהב להתפלל באריכות ובהתבוננות ואילו ערים שמתאים להם פעילות מורחבת עם מוטת כנפיים מירבית זכו ומן השמים שלחו להם שליח בדמות עסקן מוצלח שעשה חיל להגיע לרבים ולהמונים.
השאלה הזו קיננה בליבי לפני שנים האם להשקיע בקירוב של לערך שלושים מתושבי אילת ולהקים 'שטיבעל' חסידי עם 'חב"דניצ'ע" או להתמקם בבית כנסת רחב ידים של שלוש מאות איש שלאו דוקא אוכלים בפסח מצה שמורה עבודת יד ועופות משחיטת ליובאוויטש?
מישהו מבני משפחתי שעוקב אחר כתיבת שורות אלו לוחש באוזני: "זו שאלה של כמות מול איכות!" ואני מפטיר לעומתו שאין זו שאלה של כמות מול איכות אלא מדובר בשתי איכויות שונות. ולכן ההתלבטות בשאלה זו לעולם לא נגמרת ולא תגמר.
השאלה הזו נידונה בעבר בכובד ראש באחת הסדנאות שבכינוס השלוחים. נשמעו דעות לכאן ולשם. היו שטענו שהרבי שלח את שלוחיו רק כדי להנחיל לעם ישראל את עשרת המבצעים. לשכנע יהודים להניח תפילין ולשמור כשרות וטהרה וכן הלאה. לא נשלחנו להפוך יהודים לחסידי נעוועל, וכנגדם טענו אחרים שבודאי ובודאי נכללת פעילות זו בעבודת השלוחים ואדרבא זוהי שיא השליחות לגדל חסידים בעיר שליחותך. אף אחד לא גבר על השני וכל אחד ממשיך בטיעוניו ו'בצדכת דרכו' עד היום הזה.
כפי שכתבתי שהיעדים הללו מכוונים מלמעלה ובהשגחה פרטית הרי מן השמים הנחיתו אותי לפני כמעט שלושים שנה בשכונה חדשה ומרוחקת ושם נקשרתי לבית הכנסת המרכזי שהלך והתרחב ומכיל כיום מאות איש ואיתם רוב שיחי ושיגי.
ולמרות זאת אני רוצה לספר על משהו הפוך:
בשנת תשנ"ה לאחר ש"בית חב"ד" באילת הוקם, והצליח להפיץ את אורו מסביבו, התעוררה השאלה האם להקים בו מנין לתפילה משל עצמו. השאלה התעוררה כיון שממול בית חב"ד שוכן לו בית כנסת המרכזי האשכנזי שבכיהונו של רב העיר הרב יוסף הכט, ובמשך יותר מעשר שנים התפללנו שם כל קהילת חסידי חב"ד. השאלה לא היתה רק האם לפתוח מנין עצמאי אם לאו אלא בעיקר איזה אופי ישא המנין? מנין שדובר עברית? מנין שמתגמש אל מול נוסחים ומנהגים של עדות אחרות? ההגיון אמר שצריך להפעיל אותו כבית כנסת שתהיה לו תפאורה מזרחית ויתן מענה לכולם כי היינו זקוקים לעשרת המתפללים הראשונים שיאיישו את המנין.
אינני יודע מדוע אבל קיבלתי את ההחלטה ההפוכה והקמנו מנין חב"די טהור במלוא מובן המילה. התפילות שבו התקיימו באידיש והקפדנו לנהוג בו כבכל מנין חב"ד ותיק ושורשי, לעולה לתיבה היה ברור שהוא חייב להתפלל רק בנוסח האריז"ל כמנהגנו. גם זמן התפילה בשבת היה בעשר בבוקר. היה בזה משום חידוש גדול שכן המנין האחרון בשבת באילת היה בשעה שמונה בבוקר.
אף אחד לא נתן למנין הזה סיכוי לשרוד מכמה וכמה סיבות ובעיקר בגלל השוני שלו והסגנון שלא היה מקובל בעיר כלל וכלל. לא אומר שלקקנו דבש בתקופה הראשונה. חודשים רבים פשוט נלחמנו על העשירי. לפעמים היינו שולפים אנשים מסעודת השבת שלהם בביתם להשלים לנו מנין אך כאשר חלפו כמה חודשים המנין הזה נקלט היטב. אנשים רבים שטעמו את המנין וראו שניתן להתפלל בשעה עשר ולהמשיך להנות מהשבת אהבו את זה והוא צבר תאוצה. תוך זמן לא ארוך התפללו אצלנו עשרות איש ורובם היו נשארים להתוועדות הקבועה שהתקיימה מידי שבת בשבתו. עם הזמן התקרבו כמה נערים לתורת החסידות ולרבי ואף הקימו בתים חסידיים לשם ולתפארת.
שנה לאחר מכן נפתחה ישיבה באילת לבחורים שהיו מעוניינים ללמוד סמיכה. ראש הישיבה שלהם היה הרב שמואל זאיינץ ואז החלטנו להקים מנין גם ביום חול בשעה 9 בבוקר. גם זה היה חידוש גדול באילת שכן המנינים האחרונים בימי החול היו בשעה שמונה. גם כאן לא היתה דרכנו סוגה בשושנים והיינו צריכים להאבק מידי יום להשלמת המנין. זכורני שבעל המכולת שממול שהייתי מיודד עמו ניאות לשלוח אלינו כל בוקר את העובד המסור שלו. מ'ברכו' ועד לקדיש שלאחר ובא לציון. וגם כאן לאחר זמן, המנין התייצב ועמד על רגליו. היו אנשים רבים בעיר שהיו עובדים במשמרות בוקר והמנין המאוחר פשוט הציל אותם כדי שיוכלו להתפלל בציבור.
כיום המנין הזה הוא מהמבוקשים בעיר ובימים שבהם התיירות באילת פורחת המנין מלא עד אפס מקום. גם בימים אלה נראים פנים חדשות רבות במנין ומדובר ברבים שנוסעים מהארץ לחו"ל דרך שארם אשייך ועוצרים לתחנה קצרה באילת בדרכם למצרים.
היום התקשר אליי יהודי מירושלים היושב במשרדי הרבנות הראשית שם ושמע תוך כדי שיחתנו שאני עונה לקדיש. הוא שואל אותי בפליאה: "באילת יש בשעות כאלו מנינים לתפילה?" ואני מספר לו שהמנין הזה קיים עשרות שנים והוא נותן מענה מלבד לקהילתנו החב"דית גם להמונים הפוקדים את העיר ונהנים משטיבלאך לתפילות ולשמיעת קריאת התורה.
זכינו בעירנו אילת שיש לנו מנין חב"די מובהק מה שבערים רבות לא זכו לכך. ישנן ערים שהקימו בהן עשרות בתי חב"ד ועד היום אין להם מנין שבתי המתחיל בשעה עשר בבוקר וגם לא ניתן לשליח ציבור להתפלל באידיש והמסתעף מכך. אנחנו זכינו.
"שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו".
מאפשרים לכם לקבל
