בימים אלה יוצא בוילמגרין לדרך עם פרויקט הדגל שלו. תמורת 170 מיליון דולר הוא רכש את משרדי ההנהלה לשעבר של בנק צ'ייס באזור וול סטריט שבמנהטן - לא הרחק מגראונד זירו, מקום הומה מאדם ביום ודי שומם בלילה - והסב את המשרדים לדירות מגורים יוקרתיות שמסתמנות כלהיט נדל"ני. על עיצוב הבניין הופקד לא אחר מטייקון האופנה ג'ורג'יו ארמאני.

זו הפעם הראשונה שבה ארמאני, שזכה לתהילה כמעצב אופנה מוביל, החליט לקחת לידיו עיצוב בניין שלם - מהלובי ועד אחרון הפרטים שבדירות. לארמאני, מסתבר, יש גם חברה לעיצוב פנים וריהוט בשם ארמאני קאסה.

"זה היה מאוד לא פשוט", אומר בוילמגרין. "כשארמאני מחליט לקחת עבודה שכזאת בפעם הראשונה, מה שמעניין אותו זה לא רק הכסף אלא בראש ובראשונה השם שלו. אם הוא עושה פרויקט שכזה, הוא צריך להיות בטוח ב-100% שזה יהיה טוב. על כף המאזניים מונחים המוניטין שלו, והיו לו הרבה חששות. לקח זמן לשכנע אותו. כל דבר שאנחנו מציעים צריך לעבור אישור ממילאנו. זה הרבה כאב ראש וגם מאט את כל תהליך הבנייה".

פיין סטריט מספר 20, שזכה בינתיים לשם "20 Pine The Collection", הוא בניין משרדים בן 38 קומות, המוקף גורדי שחקים, ויהיו בו 409 דירות. בשבועות האחרונים הוא החל לתפוס כותרות בניו יורק וההייפ, כך נראה, לא עומד לעצור. "התחלנו למכור רק לפני כמה ימים למקורבים", אומר בוימלגרין, "וכבר חתמנו חוזים ל-123 דירות".

אנשיו של ארמאני הקימו אולם תצוגה מרשים בעלות של יותר ממיליון דולר. האולם אמור לאפשר לרוכש הפוטנציאלי להתרשם איך ייראה הפרויקט כשייסתיימו העבודות. במרכז האולם עובר מסלול עשוי מראות - העתק כמעט מדויק של מסלול האופנה במשרדי ההנהלה של אימפריית ארמאני במילאנו. המסלול מוביל את המבקר אל המטבח וחדרי השירותים. בחדר הכניסה הוצבו פינות ישיבה מרשימות וספרייה עצומה שעשויה עץ כהה.

באולם התצוגה, מאחורי וילונות שחורים ענקיים, מסתתר קווין ברגן, האיש שאחראי על העיצוב מטעם ארמאני. "יש כאן יותר מדי אור", הוא מכריז לחלל האולם, והעובדים ממהרים לטפל בבעיה.

העסקים הפוריים עם לבייב

אנחנו יושבים עם בוילמגרין בחדר ישיבות צדדי שממנו הוא משקיף על הנעשה באולם התצוגה. זה חמש שנים בקירוב הוא משתף פעולה עם לב לבייב ואפריקה ישראל בפרויקטי נדל"ן בארה"ב - לדבריו, ב-8 מיליארד דולר(כולל עסקות עתידיות). אפריקה ישראל שותפה בפרויקטים בעיקר במימון, כולל שני שלישים מעלות הפרויקט במנהטן.

ההיכרות עם לבייב החלה בפגישה מקרית בשיט תענוגות באיים הקריביים בסוף 2001. כשחזר הביתה, הקשר נמשך. "לא ידעתי איך לאכול את זה בהתחלה", מודה בוילמגרין. "אבל לאט לאט התהדק הקשר, נוצר אמון והשאר היסטוריה".

לדברי בוילמגרין, השותפות עם אפריקה ישראל התפתחה בקצב מסחרר ועם רוח גבית חזקה. בשנים האחרונות שוק הנדל"ן בניו יורק בפרט ובארה"ב בכלל התפתח בקצב מואץ. "אם התחלת עם 50 מיליון דולר לפני 4 שנים", הוא מסביר, "קפצת ל-100 מיליון דולר. כל מי שהשקיע בעשר השנים האחרונות עשה כסף. מי שהשקיע חכם עשה יותר".

אתה מרוצה משיתוף הפעולה עם אפריקה ישראל?

"יש לנו שותפות מצוינת. הם מממנים שני שליש מהפרויקטים, ואני שם את השליש הנותר. אבל עם כל החישובים, בסופו של דבר אנחנו שותפים פחות או יותר חצי-חצי. זו שותפות טובה מאוד. בהתחלה עבדתי לבד. כשהתחלנו לעבוד יחד, למדתי מהם לעבוד עם מערכות גדולות ועם חברה ציבורית. לפני כן הייתי מעורב בפרויקטים של 50 מיליון דולר; יחד נכנסנו לפרויקטים של 400 מיליון דולר. בלאס וגאס לבדה אנחנו מתכננים פרויקטים שיגיעו ל-4 מיליארד דולר".

באחרונה החל שוק הנדל"ן האמריקאי לאבד תאוצה, אך בוילמגרין לא נראה מוטרד. "היתה קצת בניית יתר", הוא מסביר. "יש ירידה כללית די מתונה במכירות. זה התחיל לפני חצי שנה, אבל לא ידוע לי שהמחירים ירדו. הייתי מתאר את מה שקורה בשוק כהתרככות. זה טיבו של שוק - פעם הוא בעלייה ופעם בירידה. אני מאמין שתוך ארבע שנים נחזור לשוק טוב.

"לפני שנה אנשים התנפלו על כל מה שיצא לשוק. מה שראו ראשון - קנו. כשפתחנו משרד מכירות היו אנשים שחיכו מהלילה. היום אין התנפלות. זה נרגע. אנשים באים פעמיים-שלוש ויותר לפני שהם קונים. בעתיד אני צופה שיהיה תיקון. פרויקטים למגורים ייעצרו, אבל בסך הכל מנהטן היא מקום קטן והדרישה למגורים גבוהה".

כיפה שחורה בין תצלומי תצוגה

בוילמגרין עבר דרך ארוכה מאז ימי הישיבה, אבל עדיין מקפיד לא להוריד את הכיפה השחורה מראשו. בתצלומים שלו בקטלוג שהוכן לפרסום הבניין בולטת הכיפה השחורה בין תצלומי תצוגה. "לא הייתי מעורב בעשיית הקטלוג", מצהיר בוילמגרין. "קיבלתי לידי מוצר מוגמר. זה קטלוג שמיועד לשוק מסוים של אנשים שקונים מוצרי יוקרה, ואצלם אלה דברים מקובלים. את הקטלוג הזה לא תמצא בידיים של בחורי ישיבה וגם לא אצלי בבית".

אתה בא מתרבות חרדית ומכתיב אופנות לשכבות אופנתיות וחילוניות לחלוטין. איך זה מסתדר?

"אני אדם פתוח לרעיונות ולאנשים. הסתובבתי הרבה בעולם ולמדתי הרבה. עברתי תהליך קבלה של אנשים. למדתי שכל אדם הוא אדם ולא משנה מיהו. אולי בישראל מקובל להפריד בין דתיים לחילוניים, אבל זה לא צריך להיות ככה. בניו יורק יש אנשים מהמון תרבויות שונות, אבל בבסיס, אנשים הם אותו הדבר. לכולנו יש אותן כמיהות ואני חושב שאני יודע לדבר אל הכמיהות האלה".

מה זאת אומרת?

"כשאני עומד לקנות בניין, אני חושב האם השטח או הבניין יכולים לדבר לאנשים. האם זה ישמח אותם, האם זה יעורר את הדמיון שלהם. אם אני נדלק - אני קונה. הנה, אנחנו נמצאים באזור של וול סטריט. האזור הזה חטף מכה קשה בארועי ה-11 בספטמבר. אנשים ברחו מפה. באתי לכאן ואמרתי 'אפשר לעשות כאן משהו, דווקא למגורים'.

"מי עובד כאן בוול סטריט? יש כאן הרבה מאוד אנשים צעירים שעושים הרבה כסף וצריכים לנסוע ברכבת או במכונית די רחוק כדי להגיע למקום המגורים שלהם. הם לא בהכרח רוצים לנסוע לכרי הדשא של לונג איילנד במשך שעה-שעתיים ביום. הם רוצים את האנרגיה של העיר גם בלילה, וגם לגור במקום רגוע יותר כדי למלא את המצברים. חשבתי שאפשר למשוך אותם לגור פה. כשקניתי חלק מהנכסים, המחירים היו נמוכים בגלל 11 בספטמבר. הבנתי שיש כאן פוטנציאל גדול. לבניינים יש ארכיטקטורה נהדרת ויש כאן תחבורה טובה מאוד של רכבות. כיום זהו המקום הבטוח והשמור בעולם - והנה, הטרנד כבר בעיצומו".

באזור וול סטריט יש לו ארבעה בניינים. שלושה למגורים ואחד למשרדים. ויש לו הישג נוסף בלתי רגיל. חנות של הרמס (אחד מבתי האופנה היוקרתיים בעולם) החליטה להיכנס לאחד מבנייניו. ההחלטה של הרמס לפתוח חנות באיזור וול סטריט תפסה כאן הרבה תשומת לב. כאשר חנות כל כך אופנתית מחליטה להגיע לאיזור ולבניין שלו, זה אומר משהו. זה גם מהווה אות וסימן לכך שהאזור הופך להיות יותר ויותר שיק. בוילמגרין אומר כי עשה מעל ומעבר כי להקל על הרמס להכנס לאחד הבניינים שלו. "יש כאן טרנד ואין עצירה".

למה שלא תעבור לגור באחד הבניינים שלך?

"אני גר באותו הבית בקראון הייטס כבר 25 שנה. עשינו הרבה שינויים ושיפוצים משום שיש לי משפחה גדולה. אבל שם החיים שלי, שם הקהילה שלי, שם בית הכנסת שלי. טוב לי שם".

סימולטור גולף ומרחץ טורקי

כפי הנראה בוילמגרין לא יהיה אחד הדיירים בבניין החדש, אבל אל דאגה - דיירים פוטנציאליים לא חסרים. על שיווק ומכירת הדירות אחראי מייקל שבו, בן 33, ישראלי לשעבר שהגיע לארה"ב לפני עשר שנים. שבו התחיל את דרכו כמתווך דירות ונהפך תוך שנים ספורות לאחד המתווכים הבולטים בניו יורק. אפילו "ניו יורק מגזין" פירסם עליו כתבת ענק. לפני כשנה החליט להיכנס בסערה לתחום הסגור של שיווק בנייני יוקרה שרק 3-2 חברות התמחו בו. עכשיו, כשבוילמגרין צריך להציג את הבניין החדש שלו לעשירי העיר, שבו הוא האיש שנשלח לעשות זאת.

"בבניין הזה", מסביר שבו, "הרוכשים יקבלו עיצוב, טעם ולוקסוס בלתי רגילים. המטבח, למשל, יהיה מעוצב במידה רבה כמו סלון. שום מכשיר חשמלי לא יהיה חשוף. מדיח הכלים, המקרר, מכונת הכביסה והמייבש נמצאים מאחורי דלתות עשויות עץ כהה. במקלחת אפשר יהיה, בין השאר, להתרחץ כשקרן לייזר מאירה את המתקלח. זאת חוויה מעולם אחר".

רוכשי כל אחת מ-9 דירות הפנטהאוז יוכלו לבחור את העיצוב מתוך כמה הצעות של אנשי ארמאני. בנוסף, בעלי הדירות הגבוהות ייהנו משירות שקיים רק בבתי מלון יוקרתיים - קומת הסבה מיוחדת שבה יוכלו להיפגש, למשל, לארוחות בוקר ולקרוא עיתונים מכל רחבי העולם. את המועדון תפעיל חברת קווינטיסטנשלי הבריטית, שתספק לדיירים האקסקלוסיוויים גישה למועדונים יוקרתיים בעיר, מושב במסעדה שבה כל השולחנות תפוסים ועוד תפנוקים.

גם הדיירים בקומות הנמוכות יותר לא יקופחו. אמנם הם יצטרכו להסתפק בעיצוב סטנדרטי, אבל יינתנו להם הרבה צ'ופרים אחרים כמו חדר ביליארד, סימולטור גולף, מכון כושר, ספא, מרחץ טורקי וגם מרפסת פתוחה עם בריכה בקומה 25.

"משרד המכירות יהיה פתוח 24 שעות ביממה", אומר שבו. "דבר כזה לא היה אף פעם בניו יורק. הדרישה כל כך גדולה, ואנחנו רוצים לספק את כולם. בשבועיים הקרובים יהיו לנו פגישות בכל שעות היממה".

"ילדים לא סופרים"

המחירים, כצפוי, רחוקים מלהיות נמוכים במונחים ישראליים: 600 אלף דולר לדירה הקטנה ביותר, יותר מ-5 מיליון דולר לפנהטאוז. עם זאת, יחסית למחירים במרכז מנהטן וצפונה, מדובר כמעט במחירי מציאה. "רציתי שיהיו כמה שיותר דירות קטנות", אומר בוילמגרין. "זה מה שאנשי וול סטריט הצעירים, אלה שיש להם הרבה כסף, צריכים".

בוילמגרין אב לשמונה ילדים. "ילדים לא סופרים", הוא אומר, "רק שירבו". שישה מילדיו עובדים בעסק. בת אחת גרה בישראל וממנה יש לו חמישה נכדים. הוא דובר עברית טובה מאוד וגם מרבה להשתמש בה. "כשהגעתי לאמריקה לא ידעתי אנגלית", הוא נזכר. "בישיבה דיברו יידיש. בבית דיברתי עם אשתי בעברית. יום אחד הילדות חזרו מהגן כשהן מדברות אנגלית. למדתי את האנגלית מהן".

הוא נולד בפתח תקווה ולמד בכמה ישיבות, ובהן הישיבה בכפר חב"ד. בגיל 17.5 נסע לחצר הרבי מלובביץ', נשאר שם והחל ללמוד בישיבה. מגיל צעיר הוכיח רוח יזמות. "הייתי בישיבה ולא היה לי מקצוע", מספר בוילמגרין. "חיפשתי לעשות משהו. עוד כשהייתי בכולל התחלתי לנהל בנייני מגורים. כשהחברה בעלת הבתים נכנסה לקשיים, גייסתי כסף ממשפחה ומחברים וקניתי חמישה בניינים - כך נהפכתי בעלים של נדל"ן. כששוק הנדל"ן לא היה כל כך טוב פתחתי חנות תכשיטים במנהטן, וסיפקתי אוכל לבתי ספר וגני ילדים על פי תוכנית ממשלתית. בשיא התוכנית סיפקנו 50 אלף ארוחות ביום".

בין השאר פתח בוילמגרין חנויות לספרי קודש עם שותפו ר' מאיר אייכלר ("אני כבר לא קשור אליהם, אבל כיום אלה חנויות כתבי הקודש הגדולות בעולם") ועבד במשך שלוש שנים במכרה יהלומים בג'ונגלים בגאנה הבריטית שבברזיל. לאחר מכן חזר לעסקי הנדל"ן ועסק בהריסה ובסילוק של אסבסט בניו יורק.

ב-1993 נכנס בוילמגרין מחדש לשוק הנדל"ן למגורים. אלה היו הימים שבהם המחירים החלו להראות סימני יציאה מהשפל. הוא החל לבנות באזורי שוליים בניו יורק. סימן ההיכר שלו הוא יכולתו לאתר נכסים בעלי פוטנציאל למשוך אוכלוסיות מבוססות ונחשבות.

אריסטוקרטיה בישראל

ומה לגבי פעילות בארץ הקודש? בוילמגרין נשמע אופטימי. "אני מאמין שאחרי כמה שנים קשות, ישראל עומדת בפני תפנית חיובית - מבחינה כלכלית בכלל, ובמיוחד בשוק הנדל"ן. קניתי חברת שלד בורסאית בשם גמביט, ודרכה אני רוצה לקנות חברות נדל"ן ונכסים. אעביר חלק מהפעילות שלי לישראל. אנחנו עומדים לפני חתימה על רכישת שטח בתל אביב שהוא הכי טוב, הכי יקר והכי אריסטוקרטי. אני מתכוון לבנות שם את בניין המגורים הכי טוב. זה לא יהיה טרנדי כמו מה שאני עושה כאן. זה יהיה מאוד מכובד".

האם תעבוד בשותפות עם אפריקה ישראל?

"בישראל אין לנו הסכם לעבוד יחד. אני קונה לבד. יהיו דברים שאולי אעשה עם אפריקה ישראל, אבל בעיקרון אני הולך לבד".

הבנק מחלק טוסטרים

שעיה בוילמגרין מדבר הרבה על נדל"ן, אבל יוזמה כלכלית נוספת מעסיקה אותו לא מעט: בנק. מול הבניין שלו ברחוב פיין 20 הוא הקים את הסניף הראשון של בנק ליברטי פוינט. "נקים עוד סניפים ברובעים השונים של ניו יורק וביישובים עם אוכלוסייה דתית כמו מונסי", מבטיח בוילמגרין.

למה בנק?

"אני 15 שנה בעסקי הנדל"ן. כל העבודה קשורה למימון פיננסי. בנדל"ן או במניות יש עליות וירידות. בבנקאות תמיד יש עבודה. כל אדם מצליח נעזר בבנק, אלא אם כן הוא בא ממלכות אנגליה. בנק זה כמו חנות מכולת. אנשים תמיד צריכים לאכול, ולכן תמיד החנות תהיה בעסקים. ככה גם הבנק.

"אני רוצה להפוך את הבנק הזה למה שאדמונד ספרא עשה בבנק שלו. הוא בעצם הפך אותו לקלאב כשאנשי עסקים יהודים ולא-יהודים באו לבנק לארוחות ערב, דיברו, קשרו קשרים ועשו עסקים. ננסה למשוך יהודים מכל רחבי העולם ולחבר אותם. חשוב לי במיוחד לפנות לאנשי עסקים צעירים, אלה שמתחילים עכשיו לחלום על יצירה של עסק".

ואיך זה הולך בינתיים?

"בעשרת השבועות הראשונים אנשים הפקידו 60 מיליון דולר. המטרה שלנו היא להגיע ל-200 מיליון דולר בחצי השנה הראשונה. יש עוד הרבה עבודה".

כחלק מהמאמץ שלו למשוך לבנק אנשי עסקים ישראלים, אירח בוילמגרין את מועדון אנשי הנדל"ן הישראלים בניו יורק, הכולל יותר מ-30 אנשי נדל"ן בעלי עסקים בשווי 50 מיליון דולר ויותר.

+ נגיד בא לכפר
+ הפרוייקט החדש של בוימלגרין: חסידות להמונים

 + מוטי ציבין תיווך עיסקה עבור שעיה בוימלגרין

 + אנשי עסקים במנהטן חנכו "בנק שומר שבת"

 + אילי הון התכנסו לתמוך בחזון החינוכי של הרבי

 + בוימלגרין בעד בלומברג

 + 'מנהלים נכון' בכתבת שער על בוימלגרין

 + לופוליאנסקי אירח את בוימלגרין

 + תושבי הכפר מודים לנגיד בוימלגרין

 + גלובס: שייע בוימלגרין יוזם, לב לבייב מממן

 + מי הבחור שהציל האדמו"ר מגור מטביעה?

 + שעיה בוימלגרין שלא הכרתם: ראשון  ושני

+ ניו-יורק טיימס על יזם הנדל"ן בוימלגרין

 + המהפיכה המחומשת של ליובאוויטש הצעירה

 + כפר-חב"ד: מפעל תעסוקה, צ'ק נדיב וקרן סיוע