רבי, עד מתי?! כז' אדר ה'תשנ"ב - בעיניים של ילד \ יומן אישי
הרב שמואל אוירכמן
אכן בן של שליח אני!
הורי שי' שליחי הרבי לעיר עכו. ככל השלוחים גם אבא שלי מסר את נפשו למטרת השליחות ימים כלילות ולצערנו תוך כדי כך ובעקבות הבטחות של תורמים שהתקיימו שנים רבות אח"כ נקלע למצב כלכלי קשה, עד כדי שהוצרכנו לעזוב את מקום שליחותנו בין לילה. כמובן בהכוונת וברכת הרבי ולעבור לתקופה עד יעבור זעם וד"ל לחצרות קודשנו.
מיותר לציין את החוויה הקשה והמורכבת של ילד שנאלץ לעזוב את מקום חייו לעזוב את השליחות שחונכנו עלי'ה ולברוח לחו"ל. אומנם כילד חווית הנסיעה והמעבר ועוד לגור ליד הרבי החליפה את הטעם המר לטעם מתוק מדבש. טעם של צפייה גדולה לרגע המיוחל לראות את הרבי! באמיתי! לראות את הרבי גוף ובשר למולי. נכון חווית החלום לעלות על המטוס גם היא בליבי עד היום ילד זה ילד.
רגעי הפרידה ממשפחתנו הרחבה בארץ היו רווי דמעות שמחה המהולה בעצב.. אני זוכר את העמידה בשדה התעופה ככה פתאום ביום בהיר ארגזים סביבי בלי סוף (עוד בימים שארגז בטיסה היה דבר שבשיגרה) המשפחה הרחבה עומדת ונפרדת.
בוקר שעה מוקדמת אחי שנאור אוירכמן שליח הרבי בטלהסי פלורידה לקח אותי פעם ראשונה לרבי. מדהים איך שהזיכרון חקוק עמוק ובלתי נשכח עמדנו מצד שמאל של ארון הקודש בבית המדרש 770 עמדתי על גבי שולחן בכדי שאוכל לראות. אני עומד ועוד רגע קט הרבי נכנס. הידים בכיסים והקהל בדריכות אני רואה שהשביל לרבי מוכן ואז ברגע אחד אני רואה את הרבי במלוא הדרו. אחי מושך במהירות את הידים מהכיסים ואומר לי ליד הרבי לא עומדים עם ידים בכיסים. מחשבה אחת אז עברה לי בראש שלא אשכח אני אומר לעצמי הנה זה הוא הרבי! זה שראיתי בוידאו זה שראיתי בתמונות עומד לנגדי.
הראש מלא בהרבה חלקי זכרונות ממלא רגעים מיוחדים שהיו בשנה הזאת. אני כילד שאבא טרוד בהצלת בית חב"ד בארץ ביילית המון שעות ב770 בשנה הזו לא פיספסתי ואפי' חלוקת דולרים אחת לא מנחה לא מעריב כל תפילה כל שיחה כל התוועדות שלא היה בזמן הלימודים הייתי שם.
יום אחד בשעת צהרים אני לא זוכר איזה שעה אבל הגדולים בטוח זוכרים כל זמן ודקה אני מגיע ל770 מיד אחרי בית הספר. ידעתי שהרבי נסע לאהל וכשהרבי חוזר יש תפילה שיחה דולרים וכיו"ב. הגעתי ל770 קצת מוקדם מהרגיל אהבתי לאכול שם את העוגיות.. אהבתי שם הכל.
אני נכנס מהדלת האחורית ומרגיש אווירה מוזרה, שקט דממה אני יורד את המדרגות הקטנות ועדין הספריה מסתירה לי את 770 המלא אבל אני רואה כולם מחזיקים סידורים.
אני לא מבין מה קורה?!
היתכן שהרבי כבר חזר כ"כ מוקדם?
היתכן שלא הספקתי להגיע בזמן לתפילה?
כמה חבל תמיד אהבתי להחזיק את הדלת לרבי כשהיה יוצא מהמעלית מה שהצלחתי בפועל לעשות רק פעם אחת לפי זכרוני בשנה זאת!
אני נכנס עוד טיפה עוד קצת ורואה שהבימה ריקה.
מה הרבי איננו?
איפה הרבי?
הרבי לא במקום שלו?
זה לא הגיוני?
למה מתפללים?
מה הולך כאן?
חכו לרבי!!
אני זוכר כל מיני מחשבות מוזרות לא מעבר… אני לא זוכר בדיוק איך נודע לי הדבר אבל המילים ששמעתי ולא נשכחות מליבי.
הרבי נפל באהל!!
אני זוכר שרצתי הבית בבהלה גדולה. נכנסתי הבית ומיד ניגשתי לאבא לחדר העבודה אמרתי לו אבא אבא הרבי נפל באהל, משהו קרה לרבי… אבא נתן לי סטירה על הלחי. לא זוכר למה אבל מבין טוב למה. אבא לא ידע כלום אני סיפרתי לו.
אני לא זוכר את השעות הזמנים וסדר הדברים הכל בחלקים. אבל חזרתי ל770 כולם חיכו לראות מה יקרה?! עמדתי בין המון של חסידים באלגן שלם היה באוויר אווירה חנוקה שאפילו אני בתור ילד יכול להרגיש ולהריח אותה גם היום. הרבי הגיע המראה היה קשה הביאו את הרבי באמבולנס ושרר חוסר סדר נוראי כולם ניסו לראות להבין להרגיש יש בליל של מראות שאני זוכר מאותם הרגעים שחבל לכתוב זה כואב חבל לתאר.
חייתי את הרבי בכל רגע באותה השנה לא פיספסתי רגע. אבל גם ברגע הכל השתנה.. שום דבר לא חזר להיות אותו דבר מאותו היום.
היום אני שליח בהונגריה וגם לי יש בן של שליח. איך אני יוכל להסביר לו? איך אני יכול לתת לו את הצמרמורת ואת הלחלוחית שבעין כשנזכרים.
הלוואי הלוואי והייתי נכנס ל770 והרבי היה שם כרגיל …
רבי, עד מתי?!
מאפשרים לכם לקבל
