בר קטן באמצע הדרך: נדהמתי לראות על השולחנות ספרי תניא
הרב יעקב לוין
ביליתי אתמול בתפילה אצל התנא הקדוש רשב״י. בדרך חזרה כבר היה ערב, והכבישים היו די ריקים. עמדו לפניי שתי אפשרויות: להמשיך בכביש 6, או לפנות ימינה דרך אזור תל־אביב–יקנעם. לתומי פניתי ימינה.
עצרתי לנוח במתחם אלונים, לחפש מקום כשר לכוס קפה. בזמן שאני מטייל במתחם להנאתי כעובר אורח, שמעתי את רעשי ההמראות והנחיתות מבסיס חיל־האוויר רמת דוד – רעש בלתי פוסק של מטוסי קרב, 24/7. לא הייתי רגיל לרעש כזה.
תוך כדי חיפוש מצאתי מקום אחר לגמרי – בר משקאות.
על השלט היה כתוב: “כשר – חבר׳ה, חברים, ערכים.”
אמרתי לעצמי: בטח גם קפה יש כאן.
נכנסתי – ונדהמתי.
על השולחן היה מונח שולחן ערוך, וספרי תניא פתוחים ופרוסים.
מסביב לשולחן ישבו יחד קבוצה מכובדת של אנשים, כל אחד ואחת משתתפים ומקשיבים.
שאלתי אותם מאיפה הגיעו.
הם ענו לי: מקיבוצים וממושבים בסביבה. אנשים שעדיין לא שומרים מצוות – אבל מגיעים לכאן לקבל השראה.
בעל המקום הזמין אותי לשבת.
השיעור התחיל, וכולם הקשיבו ברצינות ובהשתתפות מלאה.
זה היה פרק ראשון בתניא.
לא בית חב״ד.
לא בית מדרש.
פשוט בר קטן באמצע הדרך.
ועל אותו שולחן ישבו גם אנשים שבאו רק לשתות כוס בירה או יין – אבל בתוך האווירה הזאת, גם הם התרוממו קצת מעל המציאות של התקופה.
זה היה ציור חי של מה שהרבי והתניא עושים בעולם:
להראות שהאור יכול להופיע בכל מקום.
אפילו באמצע הדרך.
אפילו בתוך רעשי המלחמה והמטוסים.
שם מבינים — שהאור של התניא הוא לא רק לימוד.
זו מציאות שמרוממת את האדם מעל הכול
מאפשרים לכם לקבל
