במלאות ה'שלושים' לפטירת הרב יעקב ברגמן ע"ה / טור פרידה
הרב שייע דייטש
איש יהודי היה בירושלים, ושמו ר' יעקב ברגמן, שכונה בפי כל 'ר' יענק'ל'. כל ימיו עבד לפרנסתו ונהנה מיגיע כפיו, כשהוא מסייע לכל מבקש ונצרך. המשיך את מסורת אביו רבי יוסף משה ע"ה בעבודתו בחברא קדישא וגמל חסד של אמת עם המתים, באופן מכובד ומעורר כבוד.
ביום רביעי של פרשת תרומה, בפסוק הראשון של החומש הנלמד באותו יום, על המילה "הקרשים" שואל רש"י: "'ועשית את הקרשים' - הוי ליה לומר ועשית 'קרשים' כמו שנאמר בכל דבר ודבר, מהו 'הקרשים'?" ועונה על-כך: "מאותן העומדין ומיוחדין לכך. יעקב אבינו נטע ארזים במצרים, וכשמת ציוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, ואמר להם שעתיד הקב"ה לצוות אותן לעשות משכן במדבר מעצי שטים, רְאו שיהיו מזומנים בידכם".
באותו בוקר של יום רביעי, קמו בשכונת רמות שבירושלים בני משפחת ברגמן מה'שבעה' על אביהם ר' יעקב ע"ה, ששבק חיים לכל חי בשבוע שלפני זה, בעיר הולדתו ירושלים, אותה אהב וייקר, ואותה ייצג בכבוד בכל מקום שכף רגליו דרכו, במשך כשמונים ימי חייו עלי אדמות.
ר' יעקב נטע אומנם את ארזיו בירושלים, אך את הקרשים מהם - פיזר לכל העולם כולו. הוא זכה ורבים מילדיו וצאצאיו יצאו לשליחות להפיץ תורה, יראת שמים וחסידות בעולם, כי השריש בלבות ילדיו את ההכרה הפנימית ש'שליחות' היא מטרה ושאיפת החיים, ועם חינוך זה מסורים הם מאוד להקמת משכן לה', מתוך נתינה וחסד ומתוך התמסרות לזולת.
הראשונה היא בתו, שהאב הדגול ותבלחט"א האם החשובה מרת חנה מרים שתחי', שלחוה למוסקבה כמדריכה בבית הספר היהודי שהוקם עם נפילת חומת הברזל, כשהמצב היה שם עדיין ממש בבחינת 'ארץ לא זרועה'. הם הגיעו כדי לעזור לה להתמודד ולסייע לקהילה בכל מה שניתן, ובהמשך, כשהקימה את ביתה עם הרב מרדכי ויסברג, לימים מונה למנהל הקהילה במוסקבה, ובשל כך, במשך שנים רבות, היה ר' יענק'ל ע"ה ואשתו שתחי', מגיעים לשמחות ואף חגגו מדי שנה את חג הפסח במוסקבה.
יעקב אבינו הרי ידע ברוח קדשו, שנסים ונפלאות יהיו מנת חלקם של בניו בצאתם ממצרים בבוא היום, והם יזכו מן שמיא גם לקריעת ים סוף וירידת המן משמים, והרי לבטח תימצא הדרך השמימית גם להשגת קרשים למשכן, ואם-כן, מדוע טרח לנטוע את הארזים בעבור הקרשים למשכן? אלא, מלמד אותנו יעקב, שכל מה שאנו יכולים להשתדל בעבורו, אין לנו לסמוך על הנס וחובה מוטלת על האדם לעשות את תפקידו וכל מה שאינו בר השגתו - ישליך האדם את יהבו על ה'.
כזה היה ר' יענק'ל דנן, איש מלא חזון ומעש, לצד אמונה יוקדת ועקבית, וכמו יעקב אבינו, גם הוא היה אסטרטג מוצלח. דבר שניתן לתכנן מראש באופן מסודר, עשה זאת לפרטי פרטים ככל שידו משגת, ולא פלא שרוגע ושלווה היו נסוכות על פניו תמיד, והשרו אווירה נינוחה לכל מי שבסביבתו. בקולו העמוק, הסמכותי והבטוח, ידע תמיד לומר את המילה הנכונה והחכמה.
בכל שנה כשהיה ממהר לבית הכנסת הגדול כאן "מארינה רושצ'ה" עם נחיתתו בערבי פסחים, הביא עמו הישר מירושלים את רוח ההכנות והניקיונות ברוח ובגשם. תמיד לבוש מסודר ונקי, ניגש למקום תפילתו הקבוע, ממשיך באמירת תהלים ולימוד השיעורים הקבועים זמן רב לאחר התפילה.
תדיר נהניתי מחכמתו ואמרותיו, ועל כוס קפה חם, היה לי העונג להתעדכן אצלו על החדש בירושלים עיר הולדתנו. זכורני שנה אחת, כשראה אותי יוצא מרכב חדש, ובחושיו המחודדים ידע לקלוע אל השערה ואמר לי: "שייע! הרכב אמור לשרת אותך ולא אתה את הרכב", ומשמעותו: אל תיקח ללב כל שריטה או לכלוך ברכב...
מדי שנה ביום הראשון של חג הפסח, הורה לי הרב הראשי הרב לאזאר שליט"א להעביר את עליית 'מפטיר' - ממנו אל האורח הדגול, וכך בעומדי לידו הייתה לי הזדמנות לבקש ממנו לגשת למוסף ו'תפילת טל'. לא תמיד הסכים, אך כשהתרצה, התפילה הייתה נשמעת ברגש ובחן מיוחד. כשהגיע למילים "קומם עיר בה חפצך", אמר זאת ברגש מיוחד ואנחה חרישית נשמעה מפיו. הרי מי כמוהו יודע כמה עם ישראל זקוק לישועה וגאולה. בעבודתו הקדושה בחברה קדישא, עמד סמוך ליד יתומים צעירים המתייפחים בקדיש יתום ליד אביהם או אימם הצעירים השוכבים עטופים, שמע מקרוב צרות והתמודדויות של יהודים שפנו אליו לעזרה - "איומה אשר הסעת כצאן" אמר, כשקולו כמעט נשנק מבכי.
בשנה שעברה הגיע לעירנו מוקדם יותר, לרגל שמחת חתונת נכדתו עם החתן הרב חיים משה ובר. באותם ימים נלקח מאיתנו ה'שמש' האהוב ר' גרישא ע"ה גרז'וי, ור' יענק'ל טרח להגיע להלוויה ואף הקדים להשתתף בטהרה. בסבלנות הראה לנו שיטות נוחות להלבשת התכריכים, כהמשך לעצות המחכימות שהעניק לנו מפעם לפעם לחברים בחברה קדישא המרכזית במוסקבה.
הוא לא הִרבה לספר על עצמו, וזעיר פה וזעיר שם, ממנו ומפי משפחתו, שמעתי את דרך התקרבותו ממשפחת ברגמן הליטאית אל אורו הגדול של הרבי זי"ע, הלימודים בחצר הרבי, יחידות שזכה, והשקעתו במשך שנים רבות בהכשרת מטבחים למשפחות שהחלו לשמור טהרה וכשרות.
דרכו לליובאוויטש פלאית היתה, וזה קרה בצעירותו. בהיותו בן כחמש-עשרה, קבע לו חברותא בישיבת 'תורת אמת' כדי ללמוד הלכות שחיטה. יום אחד איחר החברותא להגיע, ובאותה שעה החל בישיבה שיעור בספר ה'תניא', ר' יענק'ל הצעיר החליט להצטרף לשיעור. הוא טעם אז לראשונה את טעמה הטוב של החסידות, וירא כי טוב מאוד הוא. הוא זכה לקרבה מיוחדת מהמשפיע האגדי הגה"צ רבי משה ובר ע"ה ועוד.
וכמו הרבה מבני ירושלים שהיו צעירים באותו הדור, נתקל גם הוא בהרה"ק ה'בית ישראל' מגור זצ"ל. רבי שידוע היה בהנהגתו המיוחדת 'פַארְטָאגְס' - הליכות בסמטאות ירושלים בשעות של לפנות בוקר. כשמקלו בידו עובר ובודק, מהרהר ומגיב. על סיפורים רבים מאותן שעות טמירות ונעלות, מתענגים צעירי אותו הדור שזכו להתחקות ולראות זאת במו עיניהם, ואף לקבל ממנו הערות מעודדות, גערות עמוקות, מבטים חדורים או תשומת לב שראה לנכון.
ומעשה שהיה, כך היה: כשהיה ר' יענק'ל בן 16, הוא כבר סיים ללמוד שחיטה וקיבל 'קבלה' לשחוט, על אף גילו הצעיר. לילה אחד בשעה 2 לפנות בוקר הלך ל'כיכר השבת', לשם היה מגיע הרכב של הדואר, ולאחר שסיים לפרוק את החבילות, היה לוקח אנשים לעיר 'בית שאן' תמורת תשלום, בה היתה המשחטה בה עבד.
לפני כן הלך לטבול במקווה הסמוך ב'בתי הורנשטיין'. ביציאה עבר שם ה'בית ישראל' מגור, ראה אותו ואמר לו: "אם אין אני לי מי לי". אחר כך הוא ראה אותו שוב במקום אחר, ואמר לו: "וכשאני לעצמי מה אני". וכשהוא עמד בכיכר השבת וחיכה לרכב הדואר, שוב עבר הרבי מגור וראה אותו בפעם שלישית, וממשיך ואמר לו: "ואם לא עכשיו אימתי"... יחס טמיר ונעלם, כדרכו בקודש.
נשמתו של הרב ברגמן ע"ה עלתה השמימה, אך זכה והשאיר אחריו משפחה ענפה ומפוארת בכרם ליובאוויטש; בראש את זוגתו החשובה והמסורה מרת חנה מרים שתחי', בת הרה"ח ר' יואל פליישמן ע"ה, וצאצאים חשובים ונכבדים הולכים בדרך ישראל סבא ורבים מהם משמשים בשליחות קודש ברחבי תבל: בתו וחתנו הרב דובער הלוי סגל מביתר; בתו וחתנו השליח הרב מרדכי אברהם ויסברג, מנהל הקהילה היהודית במוסקבה; בנו השליח הרב שמעון ברגמן, רב העיר ניז׳ני נובגרוד ברוסיה; בתו וחתנו השליח הרב יוסף סלמון, רב העיר סופיה בולגריה; בנו הרב שמואל ברגמן בשכונת רמות בירושלים; ובתו וחתנו הרב דוד אריה לייב שור בלונדון.
יהי זכרו ברוך.
מאפשרים לכם לקבל
