פרשייה עלומה: הסכסוך שחווייתי מקרוב כילד - והחלטת הרבי
פרשייה עלומה. כך הייתי קורא לדברים שאני עומד לכתוב להלן. מדובר בסיפור שאירע לפני יותר מחמישים שנה ועד היום נמנעתי מלספר עליו אך היום אני מתיר לעצמי להעלות את הדברים על הכתב, ובהקדים:
הסכסוך שעליו אכתוב כבר בטל ונעלם מן העולם. האנשים המעורבים בו כבר "שכחו' מאותה המחלוקת וכיום הם חיים בשלום אחד עם השני ולא זו בלבד שהסכסוך נעלם אלא שבניהם ובני בניהם משתתפים בשמחות אחד אצל השני ואף מסייעים זה לזה כנדרש מחסידים החיים באחוה ורעות זה עם זה.
אני כותב את הדברים בעיקר כדי ללמדנו ש"לא מחשבותי מחשבותיכם" וגם כדי להציף את אחד הפתקים שהרבי כתב אודות סכסוך שאירע בעיר הדרומית ביותר בישראל - פתק שאולי יבהיר לאנשים שמצויים בסכסוך שיבוא יום והם יביטו לאחור ויבינו שהמאבק שלהם "חשוב ככל שהיה" היה מיותר לגמר. וזה לשון קדשו:
"בטח יודע שע"ד הנ"ל אירע בתוככי אנ"ש שיחיו מזמן אדמו"ר הזקן ועד עתה וסוף סוף מסתיים ברובא דרובא בשלום אמיתי. אזכיר עה"צ".
ואחזור לענייננו:
בסוף שנות הכ"פים ובתחילת שנות הלמ"דים אבי הרב צבי אייזנבך ע"ה ניהל את בית הספר של רשת אהלי יוסף יצחק בשכונת "אזבסטונים". הוא לא רק ניהל אותו אלא הקים אותו מהמסד ועד הטפחות. מדובר באותה תקופה של העליה ממרוקו ומרומניה כאשר הרבי שלח את חסידיו להקים לאלפי המשפחות הללו בתי ספר שיתנו להם מענה חינוכי יהודי ראוי.
אבי 'משך' מישיבת תורת אמת את הבחורים הנבחרים ותלש אותם מדפי הגמרא והחסידות כדי להיות מורים והרי "עת לעשות לה' הפרו תורתך". בית הספר הצליח מאוד בכמות ואיכות והגיע לכשש מאות תלמידים ורבים התקרבו דרכו לתורה ולמצוותיה.
השטן לא ראה זאת בעין יפה וכמו בכל מקום שיש הצלחה מגיעה המחלוקת והיא חדרה לתוך כתלי בית הספר. המורים התאגדו כקבוצה והקימו אופוזיציה למנהל.
זה התחיל בדברים קטנים וזוטרים אבל כדרכה של אש היא הולכת ומתלבה. לא אכנס לפרטי המחלוקת ולמעשים שנעשו אז כי לא באתי ליזיל ולילך כרוכלא מלשון הולך רכיל.
כמובן שהדברים היו מגיעים באופן רציף אל הרבי שקיבל מכתבים רבים משני הצדדים ופעם אחת התבטא על הפלוגתא הנוראה שבירושלים שהמחלוקת דוקרת אותו בבשר החי!
הרבי מצידו פעל מאחורי הקלעים שהדברים יבואו לפני רבנים שידונו בדבר ויכריעו בסוגיה ולהזכירכם שבאותן השנים עדיין לא היה קיים מוסד בית דין רבני חב"ד שכן הוא הוקם ע"י הרבי בשנת תשל"ו.
*
באגרות קודש חלק כז עמ' עב (מכתב י'ס) ישנו מכתב מעניין שהרבי כתב לדודי הרב אברהם יצחק רוזנבוים. דודי זה ע"ה לא היה חסיד חב"ד כי אם חסיד גור ממשפחה גורית שורשית אבל הוא מאוד אהב את הרבי ואת תנועת חב"ד ובהיותו גיסו של אבי הוא היה משתתף רבות באירועי חב"ד וגם היה משכים קום לשמוע את ה'שידורים' של התוועדויות הרבי ביומי דפגרא.
כששמע על דבר הסכסוך שפקד את בית הספר 'אזבסטונים' כתב על כך באריכות לרבי והרבי השיב לו:
מוה' אברהם יצחק שי'
שלום וברכה!
במענה למכתבו מיום אדר"ח טבת, בו כותב אודות הענין הכי כאוב בקשר עם ביה"ס...
הנה זה מכבר, וכמה פעמים, כתבתי להצדדים ולהמצדדים בזכותם ולכמה מהשייכים לביה"ס שיביאו כל הענין לפני רב או רבנים, ומה טוב החוג אליו משתייך ביה"ס ושני הצדדים, היינו רבני חב"ד, ויבקשום פס"ד והוראה וכו' בכללות ובפרטות ובפרטי פרטיות. והלואי שיעשו כן על כל פנים עתה.
ותקותי אשר באם יד מר לעשות מה בזה, מבלי לפגוע בסמכות מי שהוא, בודאי לא ימנע הטוב לעשותו.
וכיון שגדול השלום, נשלח מכתבי זה מהיר דחוף.
בכבוד ובברכה.
מ. שניאורסאהן.
הרבי פעל בכמה מישורים להקים ועד של רבנים שיטפלו בענין זה ובשנת תשל"ב הרבי יזם לגבש ועד רבנים בענין זה ע"י הרב אפרים וולף ע"ה שהיה מופקד על ניהול עניני הרבי באה"ק. מפני כבוד הרבנים לא אזכיר את שמותם אבל מדובר בזקני הרבנים דחב"ד באותה תקופה.
הרבנים היו מזמנים את הצדדים לפגישות תכופות כדי לנסות ליישב את הסכסוך ובאם לאו להכריע בדבר לכאן או לכאן. הבירורים נמשכו שבועות וחודשים ובא' הימים קרא הרב אפריים וולף לאבי ואמר לו את השורה התחתונה ואת מסקנת הרבנים.
לדבריו, הם אמרו שאבי צודק במאת האחוזים וכל המנגדים לו אינם צודקים כלל וכלל אבל. וכאן הגיע 'אבל' גדול: כיון שמוסד אינו יכול להתקיים כאשר מתקיימת בו מחלוקת וחייבים לעצור אותה בכל מחיר. לכן א' מהצדדים צריך ללכת הביתה. וכיון שהנך איש אחד והם רבים ואי אפשר לומר לקבוצה גדולה לקום וללכת לכן מחוסר ברירה הוחלט להעזיב אותך "ומלכותך תנתן לרעך גם אם איננו טוב ממך".
כדי לפצות את אבי הבטיח לו הרב וולף שהוא יקבל ניהול של בית ספר אחר של הרשת בלוד או במקום אחר והוא ימשיך לכהן בתפקידו כמנהל בית ספר של חב"ד.
אבי לא שמח בלשון המעטה מקבלת הבשורה הקשה אך מה לעשות ויש לקבל את הדין שהרי הדבר יצא מפי קבוצת הרבנים שחתכה בנידון ולאחר מסקנותיה אין להשיב.
*
הייתי אז ילד בגיל תשע. כשהסתיימה שנת הלימודים וחודשי החופש 'יולי אוגוסט' הגיעו, היה אבי מביא מידי יום הביתה מבית הספר 'אזבסטונים' קלסרים וחומרים רבים שנאספו אצלו במשך השנים. לאבי לא היתה מכונית והוא היה נוסע מידי יום בשני אוטובוסים להגיע לבית הספר בקצה השני של העיר. היו כמה פעמים שאבי ביקש ממני לבוא עמו לשכונת 'אזבסטונים' ולעזור לו בהבאת השקיות הרבות שנערמו אצלו להביאם לביתנו וכך היינו נוסעים חזרה באוטובוסים וסוחבים שקיות.
כילד מאוד ריחמתי על אבי על התהליך שהוא עובר אך הוא קיבל זאת בהכנעה ובהתבטלות כי הוא הבין שאם הרבי הקים את ועדת הרבנים והם הגיעו למסקנה כזו או אחרת הרי זה בסופו של דבר זה רצון הרבי. הרבי אמר לו 'העלהו' ועכשיו אומר לו 'אחתינהו'.
באחד הימים כאשר הגענו עם השקיות עם תכולתן מבית הספר ונכנסנו לבנין המגורים שלנו, אבי העיף את מבטו לעבר תיבת הדואר הגדולה שלנו לראות אם הגיע דואר כלשהו. לכל הדיירים בבנין היו תאי דואר קטנים סטנדרטיים אך כיון שאבי היה איש ציבור והיה מקבל דואר רב הוא נאלץ להתקין תיבת דואר גדולה. בתחתית התיבה היו חורים שדרכם היו רואים אם יש בה דואר אם לאו.
לא אשכח את הרגע הזה שבו קפץ אבי כנשוך נחש כשראה דרך החורים שהגיע מכתב מהרבי! האגרות שהגיעו מהרבי מניו יורק היו בצבע תכלת עם העיטור מסביב לכל דברי הדואר שבאים מחו"ל. את המכתבים הללו היה ניתן לזהות גם מרחוק והנה כאשר הבחין אבי במכתב בגוון הנ"ל הוא התרגש מקבלת המכתב.
אבי קיבל במשך שנות חייו כמאה וחמישים מכתבים מהרבי ולמרות ריבוי המכתבים שקיבל הרי כל פעם שהיה מתקבל מכתב, ההתרגשות היתה כאילו זה המכתב הראשון של הרבי. אבא פתח את תיבת הדואר והעלה את כל המכתבים עמו למעלה לביתנו. לפני שהיו פותחים מכתב מהרבי היו חוגרים אבנט ונוטלים ידיים והנה כאשר פתח את המכתב הוא היה המום:
וכה היה לשון המכתב:
ב"ה, י"א מנ"א ה'תשל"ב. ברוקלין נ.י.
הוו"ח אי"א נו"נ וכו'
מוה' יצחק צבי שי' אייזנבך
שלום וברכה!
על מכתבו ממוצש"ק פ' נחמו, הואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לענות:
"להשאר באסבסטונים ולהמשיך שם.
אזכיר עה"צ".
בברכת כט"ס
בנימין קליין
*
"בום"!!!!
לקח לו זמן לא מועט לעכל את תשובת והוראת הרבי...
למחרת הוא קבע פגישה עם הרב וולף והראה לו את המכתב. פניו חוורו והוא פעל מיד להביא את דברי כ"ק אדמו"ר לידי ועד הרבנים.
קביעתו החדה של הרבי פעלה את פעולתה ובאופן פלאי מאותו יום המחלוקת דעכה ואט אט נעלמה כלא היתה. גם בגלל שאם היה מישהו שחשב שיצליח במזימתו הוא הבין מהר מאוד שאין לו כל סיכוי אל מול דבריו הברורים של הרבי וגם בודאי תפילתו של הרבי על הציון עשתה את שלה.
*
אני מבקש מכל מי שינסה ללמוד מסיפור זה ולהשוותו למקרים אחרים שיוותר מראש על נסיונו שכן יש כאן פרטים נוספים שדילגתי עליהם מפני הרגישות וכבוד כו"כ אנשים ומקרה זה הוא חריג ונדיר ביותר שהרבי יצא מגדרו וכפי שפתחתי ב"כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי".
מאפשרים לכם לקבל
