מה הסיכוי שאנחנו עדיין שבויים בקונספציה? \ זווית אישית
אני לא מדבר עלינו כעם ובהקשר לאומי ומדיני, אני כן מדבר עלינו כיחידים, עלי ועליך כאינדיבידואל, מה הסיכוי שאני שבוי בקונספציה?
כי מה זו בעצם קונספציה? קונספציה זה חושך שמחופש לאור.
יש חושך שנראה בבירור כחושך ואותו אנו לא מוכנים לקבל, אלא נאבקים בו ועושים הכל כדי לגרש את החושך ולהכניס אור במקומו.
ויש חושך המוגדר ׳כפול ומכופל׳ שהוא כל כך חשוך עד שלא רואים שחשוך וחושבים שמואר, וכשחושבים שמואר, לא לא נלחמים בחושך. זה מצב שבוא אדם משוכנע שמה שיש זה טוב ונכון, שזה אור ולא חושך. או לכל הפחות, הוא משוכנע שזה מה יש, זה לא ישתנה, ולכן הוא כביכול ׳מקבל את המצב׳ וזהו.
כשבעצם, יש סיכוי מאוד טוב שמה שנראה כאור הוא בכלל חושך מחופש לאור. ואם אזכה ואצליח, אראה יום אחד שהאור שהייתי חי עמו היה בכלל חושך, ומרגע שאני יודע ומכיר שזה חושך, הרי שאתחיל לפעול לשנות את המצב, לגרש את החושך ולהביא אור.
יש בזה שני סוגים ששניהם חושך כפול ומכופל - כלומר, חושך שעשוי להיות מחופש לאור:
יש מי שממש רואה את כל מעשיו והתנהלותו כאור, טוב ונכון. ויתכן שזה אכן כך, אבל אולי גם לא? אולי הוא שבוי בקונספציה והאור הזה או בכלל חושך?
ויותר נפוץ זה מי שיודע שהמצב לא משהו, אבל החליט שזו גזירת שמים או גורל, זה המצב וזהו. זאת אומרת שהעובדה שזה המצב וזו המציאות ואין אלא לקבלה, העובדה הזאת נהירה, בהירה וברורה לו כמו אור היום, ומכאן, שהוא מקבל את המציאות במקום לעבוד כדי לשנות אותה. אבל אולי הוא שבוי בקונספציה וזו מציאות מדומה והאור הזה הוא בכלל חושך?
נגיד בהורות, אדם יכול להיות בטוח בדרך החינוך שלו את ילדיו, בטוח שהוא עושה נכון, הוא משוכנע שהוא רואה אור כשבכלל יתכן - ואולי למזלו אכן יתברר לו בהמשך חייו וכנראה בזכות ילד כזה או אחר - שהוא צעד בחושך, שדרכו החינוכית לא נכונה הייתה והוא היה שבוי בקונספציה שהחושך הוא אור? אגב, זה משהו שלדעתי קורה להרבה מאתנו מתי שהוא סביבות גיל ארבעים, ב״ה.
נגיד בפרנסה, פגשתי השבוע ידיד שסיפר לי שהוא רואה חשבון במקצועו. וכששאלתי איך הפרנסה? אמר, פעם הספיקה, היום כבר פחות, והוא מיד הטעים, אבל זה הקב״ה קובע מי יעני ומי יעשר. וכששאלתי האם יש דרך שהוא יגדיל את הפרנסה שלו, או לפחות יפעל בכיוון? ענה לי שלא, אין דרך. יש מגבלה של זמן ומקום. אבל בסדר. זה לא העיקר בחיים.
שאלתי אותו, ואולי אתה שבוי בקונספציה? אולי אתה נעול בתוך המחשבה שזו הדרך ואין בלתה ובזכות האמונה שזו גזירת שמים אתה כבר לא מנסה לשנות את ה׳גורל׳ שהחלטת שנגזר עליך? אולי אם תסכים לנפץ את נקודת המחשבה הזאת, ואם לא לנפץ, אז לפחות להציב סימן שאלה על הקביעה שזה המצב והוא לא ישתנה, אולי תמצא דרך להגדיל את הפרנסה שלך ב50 אחוז או אפילו להכפיל אותה?
נגיד בזוגיות, כמה מאתנו בטוחים שהם חיים במצב נפלא, והכל טוב, או למצער זה מה יש וצריך לקבל את זה וזהו? ואולי כל זה שנראה לי כאור זה בכלל קונספציה חשוכה? כי הרי יש סיכוי שמה שנראה אור הוא בעצם קונספציה - חושך מחופש לאור? איך אמר לי מישהו בשבוע שעבר: זו אשתי, זה המצב, וזהו, מקבל באהבה. והוא עוד מרגיש שהוא מכבד אותה בכך שהוא ׳מקבל אותה באהבה׳.
גם ואולי בעיקר בחיים האישיים, אנשים רוצים להיות אנשים ונשים של תורה וחסד אבל לא פעם מקבלים את העובדה שהם לא כאלה כמציאות קיימת. ׳אני לא מסוגל ללמוד גמרא, אני לא אצליח לסיים מסכת, אני לא אהיה מאלה שפותחים את הבית לאורחים או נזקקים כי קשה לי מידי וזהו, אני לא אצליח לקום מוקדם, אני לא מאלה שמסוגלים לבוא לשיעור באמצע השבוע׳ ועוד ועוד. כמה פעמים אני שומע מאנשים את המשפט ׳שמע, זה אני, וזה כנראה לא הולך להשתנות׳. ואז אני שואל, אבל אולי זו קונספציה? אולי אתה שבוי במצב שזהו ואין לשנות במקום לא לקבל את מה שאתה החלטת שהיא המציאות כנתון סופי, להגדיר אותה כחושך ולהתחיל לחפש את האור.
*
במאמרי חסידות שקשורים עם חג הפורים מדובר על החושך הזה שהוא כל כך חשוך עד שנדמה לנו שהוא אור. במאמר ׳בלילה ההוא׳ שאמר בשנת תשכ״ה מתבסס הרבי על תורת הבעל שם טוב על דברי הגמרא במסכת חולין ׳אסתר מן התורה מניין? שנאמר ׳ואנוכי הסתר אסתיר פני׳ ועל זה אמר רבי ישראל בעל שם טוב, כשכתוב הסתר כפול ׳הסתר אסתיר׳ הרי זה מצב בו ההסתר עצמו מוסתר. ומסביר הרבי במאמר ש׳בלילה ההוא׳ הוא הגדרה של חושך שכזה. כי ׳לילה׳ לעומת ׳יום׳ זה חושך, ו׳הוא׳ לעומת ׳זה׳, זה גם חושך. למשל, כשבני ישראל יצאו ממצרים נאמר בתורה ׳בלילה הזה יצאו כל צבאות ה׳ מארץ מצרים׳. אז היה זה בגדר של ׳בלילה הזה׳ כי היה די ברור מה חושך ומה אור, היה אפשר די בקלות להצביע על הלילה ולומר ׳זה׳, הנה הוא נוכח, ומשכך, ברור שיש להיאבק בו ולהביא אור במקומו.
אבל יש מצבים של ׳בלילה ההוא׳ שאז הלילה אינו נוכח וברור ׳זה׳ אלא בחינת ׳הוא׳ מוסתר ומחופש לאור. וזו גם העבודה של חג הפורים, לזהות את הלילה המוסתר ההוא, להציג אותו כלילה הזה נוכח וברור ואז להתחיל לשנות את המצב.
חברים יקרים, פורים מגיע ואיתו התחפושות וה׳ונהפוך הוא׳ וה׳עד דלא ידע׳ - זה הזמן לבחון את כל זה באומץ, בכנות וברצינות. נדרשת ענווה פנימית, אבל לדעתי אין ברירה, חבל להתקע מאחורי הקונספציה. יש מצב טוב שאנו מבלבלים בין ארור המן לבין ברוך מרדכי, יש מצב שנדרש פה מאתנו איזה ׳נהפוך הוא׳ רציני ומי יודע אולי עוד נגלה שהתחפושת שבחרנו לפורים היא היא מי שאנחנו באמת.
שבת שלום וחג פורים שמח,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
