כאשר נדחפתי אל הרבי \ פורים תשכ"ו שלא ישכח
מאת יצחק כהן
"אמש בהתוועדות נקראתי לומר לחיים, מאחר שעשיתי את השבת בפורט דיקס. גם אשתי נסעה עמי. אני בטוח שהיא נכללה בלחיים ובברכה. אני מצטער באמת שדחפתי את הרבי בניסיון לקבל לחיים אמש לאחר ההתוועדות," כך מתאר הרב ציילינגולד במכתב לרבי למחרת פורים עם הרבי בתשכ"ו.
הרב זיילינגולד היה מן השלוחים הראשונים בארצות הברית, אשר בהדרכתו של הרבי נעשה לרב בית הכנסת עדת ישראל במינסוטה. בשני ספרים חדשים הוא שב אל שנותיו הראשונות עם הרבי, בשנות היו״דים, ולאחר מכן אל שנות כהונתו כרב.
מאז יחידותו הראשונה, תיעד הרב זיילינגולד רבות מן היחידויות, ומאות מענים ומכתבים, כולל השאלות ששאל. בסדרה בת שני כרכים, ובראייה בהירה, הוא מספר לראשונה את סיפור חייו, ובכרך השני מביא למעלה משלוש מאות רשומות של כל ההדרכות שקיבל מהרבי.
הספר הוא אישי מאוד, וכולל את שאלותיו בענייניו האישיים, את התמודדויותיו כאשר קיבל על עצמו לראשונה את דרך חב״ד-ליובאוויטש, ואת הקשיים שבשליחותו. כן נכללת בו ההדרכה המפורטת שקיבל מהרבי במגוון רחב של נושאים.
בקטע זה מן הספר, הוא מספר על אותו פורים מיוחד:
במשך השנים הרבי הפציר בנו לדאוג לחיילים יהודים. בשנת תשכ"ה, לאחר שכמה תלמידי ישיבה בילו חלק גדול מפורים בבסיס צבאי, שיבח אותם הרבי בשבת שלאחר מכן. הרבי אמר שלכבוד פורים כמה מן הנאספים נסעו לבסיסי צבא: "הם לא עשו חשבונות שכליים – שזה מקום רחוק, עם אנשים שכל כך שונים מהם, ושייאלצו לוותר על חגיגת פורים כראוי – כי אילו היו עושים חשבונות כאלה, לא היו נוסעים".
הוא אמר שיש מי שסבורים שהם מקיימים את רצון ה' בכך שיוכלו לערוך סעודת חג ולישון היטב, בעוד שהנוסעים לא יכלו לישון, לאכול או לשתות כראוי. אך אלה שנסעו הם הם המקיימים באמת את רצון ה', בכך שהם מביאים את פורים לאלה שלולא כן לא היו יכולים לחגוג את פורים, והוסיף: "ומרדכי עמהם." לכן, המשיך הרבי, על הנוסעים לומר לחיים ולשיר ניגון שמח. הרבי אמר שאין זה עניין של בכי על העבר, אלא מבט אל העתיד, "ועל כולם בעתיד ללמוד מהם."
בשנה שלאחר מכן תזכורת זו טלטלה את כולם. כאשר הרב דוד ראסקין מצעירי אגודת חב"ד בנ.י. ביקש ממני לנסוע לפורים, אשתי ואני הסכמנו. מאחר שפורים חל ביום ראשון, היינו צריכים לנסוע לשבת לפורט דיקס, שם הוכשרו חיילים למלחמה, מרחק כשעתיים מ-770. היינו עם עוד שלושה תלמידי ישיבה, וזו הייתה חוויה מעניינת. ביום ראשון בבוקר, מתוך הכרה במסירותנו, שלח לנו הרבי מברק: פורים שמח והתוועדויות פעילות.
יצאנו בשעות אחר הצהריים המוקדמות לברוקלין, כדי להשתתף בהתוועדות של הרבי, שהחלה בשעה 8:30 בערב. בתחילה הייתה ההתוועדות כמו בשאר ימי פורים. אך אז הדברים החלו להתפתח במהירות, וההתרגשות הלכה וגברה. תחילה קרא הרבי להרב נחום זוין, נכדו של הרב שלמה יוסף זוין, עורך האנציקלופדיה התלמודית ופעיל מסור לפעילות הרבי בארץ ישראל. הרבי אמר להרב נחום לומר לחיים בשם סבו. הרבי מזג לו כוס מלאה ואמר לו לסיים אותה: "אל תערבב את הלחיים של סבך ושלך", אמר, ונתן לו כוס נוספת לעצמו.
הרבי קרא לכל מי שהסכימו להיעדר בשבת ובפורים לעלות, ואני עליתי לקבל לחיים. הרבי שאל אותי היכן הייתי ונתן לי כוס מלאה יין מגביעו. לאחר מכן קרא הרבי לאנשים נוספים, ושוב נתן לנחום. כאשר הבחין שלא סיים את כל הכוס, עצר באמצע שיחה ואמר לו לסיים אותה.
בסביבות השעה אחת בלילה אמר הרבי שאין שם מי שקיים כראוי "עד דלא ידע", כאשר האדם במצב תודעתי שבו אינו יודע להבחין בין מרדכי להמן. מישהו העיר שר' זלמן דוכמן היה שיכור, אך הרבי לא קיבל זאת כמספיק. הוא קרא לחיים אשר כהנוב ונתן לו כוס וודקה ואמר: "כאשר נפגשנו בפעם הראשונה בפריז [בשנת תש"ו], עשית קידוש על 96% אלכוהול".
ההתרגשות הייתה בעיצומה. ר' זלמן דוכמן המשיך להפריע לרבי. הוא עמד נשען על השולחן ועשה תנועות פרועות. בשלב מסוים בכה והתעלף. הוציאו אותו החוצה. הרבי אמר שלא יישאר לחיים בהתוועדות, והחל לדבר על כך שעל כולם ללמוד את הלכות פסח. אך באמצע, כאשר הבחין בבקבוק לחיים מלא, עצר והחל למזוג ממנו לנאספים. הרבי עצמו שתה לפחות חמש כוסות מלאות ורעד בגופו. לאחר מכן אמר, בצטטו מן ההלכה, שכל הפושט ידו לצדקה בפורים – נותנים לו. כך גם כאן – בעוד שבהתחלה נתן רק למי שקרא להם – כעת "כל הפושט יד" ללחיים, יקבל.
קשה לי לתאר כראוי את המחזה, אך בלשון המעטה – המקום נכנס לטירוף. מעולם לא ראיתי דבר כזה. המוני בני אדם הוטחו זה בזה, השולחנות נשברו לרסיסים, ואנשים נמחצו תחת ההמון. שולחנו של הרבי היה עמוס אנשים, ומערכת המיקרופון התקלקלה. רצתי לפינה בניסיון נואש שלא להידרס.
לא היה סיום רשמי להתוועדות, וכאשר הרבי חדל לפתע מלחלק, הוא יצא מן האולם הגדול. כאשר מאות היו שתויים, המקום היה כמרקחה וכולם המשיכו לרקוד. לפתע צעק מישהו שהרבי ממשיך לחלק לחיים ברחוב. יצאתי החוצה, ושם, בחשכה, על המדרגות, כשהרבי צועד אל הרכב, הרבי המשיך למזוג לחיים לכל מי שפשט את ידו. היה קהל עצום, וכשהגיע אל המכונית, נשען עליה כלאחר יד והמשיך לחלק. על פני הרבי הייתה הבעה מוזרה – והוא לא חייך.
בעת שניסיתי לקבל לחיים, נדחפתי אל הרבי לפחות פעם אחת. לבסוף קיבלתי מעט. הרבי המשיך לומר שאינו עומד לחלק אלא אם כן כולם יתארגנו. הבלגן נמשך, ואף על פי כן הרבי המשיך לחלק. מישהו צילם תמונה, והרבי אמר שהוא מסרב להמשיך לחלק עד שיאמרו לו את שמו של מי שצילם. איני יודע מה אירע, אך החלוקה נמשכה.
כדי לקבל את חלקם, אנשים עמדו על המכונית, והיא עד מהרה נעשתה בלתי ניתנת לנסיעה. מצאו רכב אחר, הרבי נסע לביתו והקהל הלך אחריו. ליד הבית החל הקהל לשיר, והרבי עודד זאת. עד מהרה התעוררו רבים מן השכנים והצטרפו להתרגשות. הכול הסתיים בסביבות השעה 4:15 לפנות בוקר, והייתה זו חוויה מדהימה באמת.
למחרת בבוקר, עם זאת, הטרידו אותי כמה דברים, וכתבתי לרבי:
אמש בהתוועדות נקראתי לומר לחיים, מאחר שעשיתי את השבת בפורט דיקס. גם אשתי נסעה עמי. אני בטוח שהיא נכללה בלחיים ולברכה. אני מצטער באמת שדחפתי את הרבי בניסיון לקבל משקה אמש לאחר ההתוועדות.
הרבי הדגיש שסימה נכללה בברכה, ועל החלק השני כתב: "הכל מחול וכו' מעיקרא", כלומר שמעולם לא היה כלל על מה להתנצל.
להשיג את הספרים, תבקר ב-https://www.clearvisionbook.com/
מאפשרים לכם לקבל
