בפרשיות שאנו קוראים בשבועות אלה מדובר הרבה על נסים ונפלאות: בפרשיות הקודמות קראנו על המכות המפחידות והעל טבעיות שנחתו על מצרים – המים נהפכו לדם, כמה ימים היה חושך מוחלט ('חושך מצרים') ולא היה אור כלל, מגפה מדהימה של כל הבכורות וכו' וכו'. ובפרשה שלנו מסופר על הנס הגדול מכולם – קריעת ים סוף.
הרבה אנשים שואלים: מדוע היום אין ניסים? למה אנו לא זוכים לראות כאלה נסים ונפלאות כמו במצרים ובים סוף? יש גם כאלה שמתרצים את העובדה שהם לא מספיק שומרים על מצוות ה', בנקודה זו: אם היינו רואים את יד ה', היינו רואים כיצד מי שעובד את ה' זוכה להצלחה על טבעית ואילו מי שלהיפך מקבל את עונשו כמו פרעה, אז היה קל לנו יותר לשמור על הדביקות המכסימלית בבורא; אולם עכשיו, שרואים את ההיפך, דוקא הרעים הם שמצליחים ואילו הטובים לא מתקדמים בחיים, קשה הרבה יותר...

ובכן, כמובן שטענה זו יש בה צדק מסויים, ובוודאי שהעובדה שאנו נמצאים בזמן של גלות, יש לה השפעה על מדת ועוצמת הנסים. בימינו לא רואים נסים גלויים וברורים כמו קריעת ים סוף, ורק כאשר יבוא משיח צדקנו במהרה אז נזכה לראות נסים גלויים ושקופים, שגם הגויים יראו ויחרדו מפניהם.

אולם יחד עם זה, גם היום יש ניסים, ניסים רבים מאוד. וכמו שאנו אומרים בתפילה: "על נפלאותיך שבכל יום עמנו". כל יום ולכל אדם מתרחשים בחייו דברים על טבעיים, דברים שאין להם הסבר מדעי מדוייק, ומי שמעמיק בהם רואה שמדובר בישועות פלאיות והצלחות לא טבעיות.

אבל למה צריך להתעמק בשביל לראות את הנסים? למה שהנסים לא יצופו על פני השטח וכולם יראו אותם בצורה ברורה? כל כך טוב יהיה אם הניסים ייראו בגלוי – אז כולם יאמינו בה' ויהיה להם קל לשמור על דרך החיים שהוא דורש.

אך התשובה היא, שהקב"ה רוצה להשאיר ביד האדם את הבחירה החפשית. אם הנסים היו ברורים ושקופים – היו הכל משתכנעים בצדקת דרך התורה, ולא היה מקום לעבודה ויגיעה; הקב"ה רוצה שהאדם ירוויח את המצוות בזכות ולא בחסד, שהוא יגיע אליהם על ידי מאמץ והשקעה – ולכן עשה את הנסים נסתרים ונעלמים, כך שהדבר תלוי באדם, עד כמה הוא מתאמץ ומעמיק לראות את הנסים. הקב"ה רצה להשאיר את ההחלטה ביד האדם, ולא להכריח אותו על ידי נסים ונפלאות שיבטלו ממנו את היצר הרע.

ב.

בדרך זו, אפשר להסביר פירוש של חז"ל בענין של קריעת ים סוף. נאמר בפסוק: "ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" (בשלח יד, כא). וחז"ל מפרשים: "ויבקעו המים – כל המים שבעולם נבקעו .. אף המים שבבורות ושבשיחין ושמערות ושבכד ושבכוס ושבצלוחית ושבחבית נבקעו .. כל המים שבעולם" (מכילתא).

בפשטות, דבר זה – ש"כל המים שבעולם" נבקעו בעת קריעת ים סוף – מחזק ומדגיש את עוצמת הנס: בכל העולם ראו אנשים לפתע כיצד כל המים נבקעים, דבר שהביא לבהלה ופחד מפני הבורא;
אבל מאידך גיסא, יש בכך נתינת מקום לטעות: אם היה נבקע ים סוף בלבד – היה ברור לכל שזהו נס שנעשה במיוחד בשביל עם ישראל. ועתה שכל המים שבעולם נבקעו – יכולים לטעות ולחשוב שלפי הסדר הטבעי נבקעים המים שבעולם ברגע מסויים...

כדי להשאיר אפשרות לבחירה חפשית – עושה הקב"ה שגם בנס גדול ביותר כמו קריעת ים סוף, יהיה מקום לטעות ולחשוב שזהו דבר טבעי.

וכדברי חז"ל (ב"ר פ"ח, ח): "בשעה שהיה משה כותב את התורה .. הגיע לפסוק הזה שנאמר בו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר לפניו: רבון העולם, מה אתה נותן פתחון פה למינים [בכך שכתוב 'נעשה' בלשון רבים]?! אמר לו: כתוב, והרוצה לטעות – יטעה". בכוונה משאיר הקב"ה אפשרות לטעות, כדי שתישאר ביד האדם הבחירה החפשית.

(מבוסס על לקו"ש ח"א ע' 241)