שבת בלתי נשכחת עם ליטאים וחסידים במלון; אלו היו הויכוחים
לפני כמה שנים התבקשתי בתקופת הקיץ – לצורך משימה מסויימת – לנסוע לנופשים (פ׳ קמוצה) באירופה באיזורי הרי האלפיים שאורגנו עבור הציבור החרדי. מדובר בחברת תיירות חרדית שמתמחה באורחות חייה של החברה החרדית והיא מצליחה לתת מענה מצויין לנופשים הללו שחוזרים אליה מידי שנה וחבר מביא חבר.
באחת השנים שהיתי כעשרה ימים במלון נופש מסויים ב"יער השחור" שהוכשר והותאם בהתאם לדרישות הגבוהות של המהדרים במצוות. אחד הדברים שחברת התיירות מצאה לנכון לעשות למען הנופשים שלה הוא הבאת רב מכובד שישהה כל משך ימי הנופש ויתן מענה בכל שאלה הלכתית שמתעוררת תוך כדי הנופש לצד מסירת שיעורים בדף היומי והלכה וכן להרצות לפני הקהל בימי השבתות הארוכים.
הרב שהגיע לאותו נופש היה רב ליטאי מכובד, רבה של קהילה מכובדת במרכז הארץ, והוא הוסיף רבות לנוף הרוחני במלון בהיותו דינמי ופעלתן ומאיר פנים לכל דורש ומבקש וגם למי שלא חיפש את קרבתו.
באותה שנה הבחנתי בדבר מאוד מעניין שאולי ידעתי עליו באופן קלוש, אבל בימי הנופש במלון הוא התחדד והתבהר אצלי מאוד.
הקהל שמנה מעל מאה משפחות התחלק בעיקר לשתיים: לליטאים ולחסידים. כמי שנולד בירושלים עיה"ק וגדל בשכונות מעורבות וכן במשפחתי המורחבת ישנם קרובי משפחה משני החוגים הללו, אני מכיר את אלו וגם את אלו לפרטי פרטיהם. למרות ההיכרות הקרובה עמם הבחנתי בתופעה מאוד מעניינת שכאמור לא שמתי לב אליה עד שהגעתי לאותו נופש המדובר.
הבחנתי בהתנהלות מסויימת של כל אחת מהקבוצות הללו אל מול השניה הנובעת מהסתכלות שונה של כל אחת מהן על זולתה. למרות שישנה שפה משותפת בין כולם וכולם משתמשים באותם קודי התנהגות של יראים ושלמים, בכל זאת כל אחד רואה את השני באור אחר.
הליטאים מביטים על החסידים כמי שכל משאת נפשם היא להתחבר אל הקודש דרך תפילות בהתלהבות, שירת קודש, התבטלות לאדמו"רם, הנהגות חסידיות ובעיקר בשבת כשהם עטופים במלבושי השיראין ובמצנפת השטריימל. מנגד הם סוברים שהחסידים אינם מחוברים דיים לתורה ולהלכה ולדקדוק על קוצו של יוד בכל אורחותיהם ועל כן ערך החסידים יורד בעיניהם.
לעומתם, החסידים מביטים על הליטאים מזוית שונה וממילא באור שונה. הם רואים בהם אנשים שמתעמקים בתורה ומשקיעים בלימודה רבות בזמן ובאיכות, אך לדעתם אין בהם את הלבת אש קודש הנדרשת מכל חרד לדבר ה'. לפי דעתם כביכול הם זונחים את הקשר הפנימי לפנימיות הקדושה ופנימיות הבורא ולפי מבטם הוא רפוי אצלם.
הדבר היה בולט ביותר ביום השבת בעת רעוא דרעוין. שפת הגוף של החסידים שזימרו את זמירות השבת היתה שונה בתכלית מהליטאים שבדרך כלל ישבו עם ספרי הלימוד בפינות והתאמצו לרכוש בדעתם עוד הלכה ועוד דף גמרא.
ואם תשאלו אותי היכן בכל הקלחת הזו מצוי החב"דניק, כלומר אני? האם הרגשתי משוייך לליטאים או לחסידים? אם הייתי נותן לכם להשיב במקומי בטח הייתם אומרים: לא להם ולא להם, שהרי ודאי שאינני ליטאי וגם 'חוסיד' אינני, הרי גדלתי על אסכולת ה"ונפלינו". חסיד חב"ד דומה לשמן: מחד הוא מכתים את הסובבים אותו ב"כתמי השמן", הם הרזין דרזין, ומאידך הוא תמיד יצוף מלמעלה.
אך תתפלאו לשמוע את ההיפך: כל קבוצה חשה והרגישה שאני משתייך אליה. הליטאים ראו בי כאיש תורה והלכה, והחסידים רואים אותי כמשתייך למחנה החסידות לנוכח הגרטעל הרחב על הסירטוק כשפניי עטורות בזקן מלא "על מלא", וזאת למרות שהשטריימ'ל נעדר מראשי. ואשוב לכך בהמשך כי עדיין לא המחשתי את הפער הלא קטן שיש בין הקבוצות על פי הדוגמא דלהלן:
לפני שהסכמתי לנסיעה להרי האלפים הודעתי שאסכים לנסוע רק אם תהיה אפשרות לטבול מידי יום במקוה לפני התפילה, ואכן הובטח לי שבמלון מכינים מקוה לטובת כל המעוניין, ורבים הם. כשהגעתי למלון ביקשתי לראות את המקוה מקרוב ושלחו אותי אל אותו רב ליטאי שהיה מופקד על הלכות הנופש. הוא הוריד אותי אל המרתף ושם ראיתי כי המקוה המדובר הוא מיכל מים ענק שבנו לו מדריגות כדי לאפשר בו את הטבילה.
שאלתי את הרב הכיצד טובלים בכלי שלם הפוסל במקוה? הוא ענה לי כי המקוה נבנה ע"פ הנחיית הרב ברנסדורפר מו"צ מירושלים והוא הורה לחבר צינור למיכל מצידו האחד ומצידו השני לחבר את הצינור לקיר וכך יהיה דינו כמחובר לקרקע והמיכל יתבטל מתורת כלי.
התכופפתי איפוא מתחת למיכל וראיתי כי הצינור שהיה מחובר לקיר התנתק ממנו. קראתי לנציג החברה ששהה במלון והראיתי לו את הניתוק של הצינור והסברתי לו שהמקוה בטל ומבוטל ואין בטבילה בו כל תועלת. הוא התנצל בפניי ואמר לי כי הם ניסו מספר פעמים להדביק את הצינור בסיליקון ובחימר ותמיד לאחר כמה שעות הוא התנתק מהקיר. לדבריו הם שלחו את איש התחזוקה במלון לחפש חומר הדבקה מיוחד שיחזיק מעמד וכו'.
רב הנופש שעמד לידינו לחש לי באוזן ואמר לי: "הרי לא חייבים ע"פ הלכה לטבול והחומרא של החסידים היא רק בשביל האוירה החסידית והיא קיימת גם כשהצינור מנותק..." לצערי הוא צדק כי גם לאחר שהודעתי לכה"כ מהחסידים שהמקוה איננו כשר הם המשיכו ללכת ולטבול בו והם התייחסו לפרט ה"קטן" הזה של הניתוק מהקיר כפרט זניח ושולי...
במשך הימים ששהינו שם התפלפלתי רבות עם הרב בעיקר לאחר ההלכות הקצרות שהיה נוהג לומר מידי יום לאחר התפילה, ובא' הפעמים אף "הצלחתי" לסתור את דבריו בהלכה מסויימת שנאמרה בדיני ברכת הנהנין. כמו כן בערב שבת היו צריכים להכין עירוב סביב המלון ואף כאן היו ויכוחים על כשרות החוטים, הלחיים וצורת הפתח כאשר אני משתדל להוכיח לקבוצת האברכים את צדקת דבריי ומתקן כמה פרטים בעירוב.
באותה שבת התעוררה גם שאלה בענין תחום שבת עד היכן ניתן לטייל מסביבות למלון מבלי לצאת מהתחום. כיון שלא היו ספרים במקום וכן לא ניתן היה לבדוק דרך האינטרנט כמעשהו בחול, כל הסברות שהתעופפו בחלל היו רק מזכרונם המעומעם של המשתתפים בבירור ההלכה. מן השמים סייעו בידי שספר הרמב"ם שהיה מצוי בידי כלל גם את הלכות עירובין ותחום שבת והוא האיר את עיני כולם בהלכה מסויימת שלא היתה מוכרת להם.
למותר לציין שאף שאין זה מדרכי החסידות להתנצח בהלכה מול אחרים, אך כל זאת נעשה מתוך תחושת שליחות להוכיח ש"אז אין ליובאוויטש לערנט מען", וכתוצאה מכך התחברתי היטב לקבוצת הליטאים כחד מיניהון שההלכה הסתמית נר לרגליהם.
ומנגד כאשר התוועדנו קבוצת החסידים ושלפתי וורטלאך חסידיים ואמרות שפר על הבעש"ט ותלמידי המגיד ממעזריטש הרי שאני בשר מבשרם ועצם מעצמם. מה גם כששמעו שאני אייניקעל ומצאצאי בעל התניא ואדמו"ר האמצעי וכמו כן גם מזרע ר' מיכל מזלוטשוב, ה"מגלה עמוקות", האדמו"ר מאפטא ועוד, עלתה קרני החסידית בעיניהם והם הרשו לעצמם לצחוק וללגלג על ה"ליטפאקע'ס" בנוכחתי...
עם הימים מצאתי עצמי מסנגר בכל קבוצה על השניה. עם הליטאים שוחחתי על כך שאדמו"רי החסידות היו גאוני עולם שהאירו את עולם התורה באור תורתם, והדוגמאות לכך היו רבות: אדמו"ר ה"צמח צדק", אדמו"רי גור לדורותם, אדמו"רי צאנז, מונקאטש, בעל ה"אבני נזר" מסוכטשוב, האדמו"ר מראדז'ין ועוד ועוד. הבהרתי להם שכל ההנהגות החסידיות שנראות להם שאינן עולות בקנה אחד עם ההלכה יסודותם בהררי קודש.
ובשיחות עם החסידים שוחחנו על כך שתורת החסידות מפליאה ביותר את לימוד התורה ובלשון התניא: "שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות". הרי שגם לימודם של הליטפאק'ס מחזירם למוטב ובדורנו מי שאינו לומד לשמה הוא תינוק שנשבה ונטמע בין כתלי הישיביש.
סופו של דבר הצטיירתי בעיניהם כקרס המחבר בין יהודים מחוגים שונים כשלכל אחד השקפה שונה והסתכלות אחרת על התורה ומצוותיה.
בדרך כלל השהות של חסיד חב"ד בין קבוצות שונות מחברת אותו אליהם ומוסכמות שונות ומשונות ודעות קדומות על חב"ד נופלות מאליהן, ואילו כאן שליחותי היתה לקרב יהודים זה לזה ולמזער את הניכור בין אחינו בני ישראל.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: menorabadarom@gmail.com ובווצאפ 0522711532
מאפשרים לכם לקבל
