היה פרקטי \ זווית אישית, הרב זלמן וישצקי
כשהיינו בישיבה בני 15 בערך, המשפיעים בישיבה דברו איתנו על השיעורים היומיים, בינהם לימוד הרמב״ם היומי שהשבוע החילונו את המחזור השנתי ה46 שלו. אחד הבחורים שהיה (ועודנו) מהמשכימים היה לומד את השיעור היומי לפני התפילה, למעשה לא רק לפני התפילה, עוד לפני ׳סדר חסידות׳ של הבוקר.
המשפיעים בישיבה לא אהבו את זה, הם חשבו שהסדר הזה לא נכון, לימוד הרמב״ם כדאי שיהיה בהמשך היום ולא לפני חסידות ותפילה. אבל הבחור הזה ידוע כאחד שלא מוותר בקלות והוא פשוט שלח את השאלה אל הרבי והתשובה שלא אחרה לבוא הייתה: ״ימשיך במנהגו ויבשר טוב״ כלומר שיניחו ללמוד בשעה שמתאימה לו.
חשבתי אז ומאז כל אימת שאני נזכר בזה, שהרבי ממקום מושבו בניו יורק ידע יותר טוב את הלך רוחו של הבחור בכפר חב״ד מאשר מוריו שהיו בחברתו מידי יום.
הרבי, כך חשבתי לי אז ומאז, ידע והבין שהבחור הספציפי הזה נכון לו ללמוד את השיעורים היומיים לפנות בוקר. ואגב, הוא ממשיך במנהגו עד היום ומבשר טוב בהרבה מאוד דברים טובים שהוא מעורב בהם.
*
ולמה נזכרתי בזה בערב שבת יתרו?
ובכן, יתרו לימד את כולנו משהו מאוד פשוט וחשוב: צריך ניהול נכון ומתאים של המשאבים. כשהוא ראה את חתנו משה מקבל קהל ללימוד ושאלה מהבוקר ועד הערב אמר לו ״לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ״.
משה הסביר שהעם רוצה לדרוש את אלוקים. יתרו אמר שזה נפלא, אבל בלי ניהול נכון כזה שיתאים הן למשה והן לעם, זה לא יצליח והכל יתמוטט.
משה קיבל כידוע את עצת חותנו.
בלקוטי שיחות חלק טו, בדברים שאמר הרבי בהתוועדות טו בשבט תשל״ה עורך הרבי השוואה בין הדו שיח של משה ויתרו בבואו ללמד את בני ישראל תורה ובין השיח שהיה בין בני ישראל ובין משה כשהם עמדו למרגלות הר סיני והחלו לשמוע את עשרת הדברות מפי ה׳. הם פנו ואמרו אל משה: ״דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת״.
ההבדל בין הגישה של בני ישראל לזו של משה, גם במעמד הר סיני וגם אחר כך כשיתרו בא וראה אותם צובאים על פתח אוהלו של משה מבוקר ועד ערב, הוא שמשה ראה אותם במעלתם הרוחנית וחשב שנכון להם לשמוע את דברי ה׳ ישירות מפי הגבורה בעת מתן תורה, ובהמשך, את שאר פרטי התורה ישירות מפיו של משה ללא תיווך של שרי אלפים, מאות ועשרות.
משה ראה אותם במעלתם כי כשהם היו בסביבתו, הגשם והחומר שלהם היה נחלש עד נעלם אל מול הרוח והקודש, וכל מי שהיה פעם בקרבת איש קדוש באמת, יודע על מה אני מדבר.
הם אבל באו ממקומם כבני אדם בשר ודם ואמרו, דבר אתה עמנו ונשמעה. גם יתרו לא ראה אותם מנקודת מבטו האלוקית של משה, אלא מנקודת מבט אנושית ואמר: נבול תיבול גם אתה וגם העם.
במקומם החומרי והאנושי הם לא יכולים לקבל ישירות מפי ה׳ את עשרת הדברות ואת שאר דברי התורה אינם כשירים לקבל ישירות מפי משה. ולמען האמת, בשביל שהדברים ידברו אליהם כפי שהם בעולמם ובחייהם, בני אדם מן השורה, יש צורך שהם ישמעו את הדברים דרך תיווך של התפתחות והשתלשלות שתאפשר להם את זה.
דברי הרבי הנ״ל, גם בשיחה וגם בתשובה לחברי מהישיבה מלמדים אותי שאדם צריך להעריך את עצמו ואת יכולותיו ואז להתאים את לימוד התורה שלו אליהם. הכי פרקטי, אם אני יודע שבשביל להכניס לימוד גמרא לחיי אני זקוק לחברותא של פעם בשבוע בלבד, הרי שזה מה שאחפש. אם אני יודע שבשביל ללמוד את השיעורים היומיים שלי אני צריך להישאר בבית הכנסת בבוקר עוד חצי שעה, זה מה שעלי לעשות ואם בשביל ללמוד מידי בוקר או מידי יום אני זקוק לתכנון שעות השינה שלי אחרת, הרי שזה חלק מהתכנון של היום. כי אם כל הכבוד לקדושה ולהתרגשות, בסופו של דבר צריך להכיר את האדם (אני) שעבורו אני מתאים את הלימוד.
הרבי, כאמור למעלה, ידע שהבחור הספציפי מתאים לו הלימוד של מוקדם בבוקר לפני כל היום ונתן את ברכתו.
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
