אספתי טרמפ השבוע מאילת; זה הנושא הנפיץ שעליו דיברנו בדרך
ביום שני השבוע נסעתי למרכז הארץ בכביש הערבה, ובעודי נוהג ברכבי אני רואה מרחוק אדם עומד בלב מדבר הערבה השמם ומאותת לי לעצור לו. עצרתי ושאלתי אותו במה אוכל לעזור? והוא עונה לי: "שלום. אני יובל מירושלים. האם אוכל להצטרף אליך עד לצומת צוקים הסמוכה?" הזמנתי אותו להכנס - לא לפני שהוא פרק את תיק גב הנשיאה הגדול עם המחצלת מעל גבו והשחיל אותו לרכב.
כשתמשיכו לקרוא תבינו מדוע הוא הציג את עצמו "מירושלים" ומדוע הוא חשב כי זה יוסיף לו נקודות זכות כדי שאסכים לקחת אותו.
מיודענו יובל מירושלים נקרא גם בשם "יובל הצלם" והוא מתגורר בשכונת גילה בירושלים. כששאלתי מה מביא אותו לאמצע המדבר הוא מספר לי כי הוא יצא לצעדת "חוצה ישראל" - צעדה שמתחילה באילת וסופה בקצה צפון הארץ. למרות גילו חמישים ושש שנה הוא לא מוותר על הפרוייקט הזה.
הנסיעה ארכה כחמש דקות בלבד ובמהלכה שוחחנו הרבה והרבה מאוד. כשאני משחזר את שיחתי עמו אינני מבין כיצד כל כולה של השיחה הזו ארכה כחמש דקות בלבד ויתירה מזו הפכנו לידידים של ממש.
לאחר שהוא הציג את עצמו וסיפר לי על משפחתו התחלתי במלאכת הקודש ושאלתי אותו "מתי הנחת לאחרונה תפילין?" רק מששמע את השאלה הוא מיד הודיע לי בחדות ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים כי הוא "אתאיסט" ולא סתם אלא אתאיסט חזק ונחוש בדרכו.
הוא המשיך ופירט שהוא קיים רק מצוה אחת בחייו זוהי הברית מילה. בעצם זה לא הוא אלא רק הוריו מלו אותו לפני עומדו על דעתו ומאז אין לו כל קשר ליהדות. הוא מרחם עלינו שאנחנו צריכים לשמור כל כך הרבה מצוות ואנו מוגבלים על כל צעד ושעל.
אמרתי לו שבברית מילה מברכים את התינוק "כשם שנכנס לברית". מדוע מציינים נכנס לברית? וכי לא היה מתאים לומר כשם שיצא מהברית? אלא שעד הברית היו לו תרי"ג מצוות ולאחר הברית נותרו לו עוד 612 מצוות כמניין "ברית".
הוא אינו זוכר אם בבר מצוה הוא הניח תפילין אם לאו. הוא זוכר שציינו את הבר מצוה שלו באירוע כל שהוא אבל לא זוכר את הפרטים.
אם אתה יהודי, אמרתי לו, כל מצוות התורה קשורים אליך ומחוברים אליך בדיוק כמו שהן קשורות אלי. גם אם אינך מקיים אותם כלל לעת עתה, יש לך את תרי"ב המצוות והם שלך לכל דבר וענין בדיוק כמוני. אל תחשוב לרגע שאם אתה מכריז על עצמך כאתאיסט אתה מקבל פטור מתרי"ג מצוות. לעולם לא תברח מהן, הן שלך לטוב ולמוטב.
הוא סיפר לי בין היתר כי הוא יליד הישוב קדימה במשך שנים רבות וכל ימי חייו היו מנותקים מכל בדל של אוירה יהודית.
כשניסיתי לשכנע אותו להניח תפילין הוא הבהיר לי חד משמעית שהוא רחוק מכך קילומטרים רבים וחבל לי על נסיונות השכנוע שלא יניבו פרי. "אני לא שם", פסק ואמר.
בהמשך השיחה הוא פונה אליי ואומר לי: "אתם הדתיים מנסים להחזיר אותנו בתשובה ולהעביר אותנו אליכם. איך היית מגיב אילו הייתי מציע לך לעבור לעולם שלנו?" עניתי לו כי אם יש לו דברים מעניינים עבורי שיביאו לי תועלת, יותר מאשמח ללמוד אותם ולהתקרב לעולמו. מה למשל יש לך להציע לי?
יובל מציע לי שהוא ילמד אותי מחשבים למשל. באותו רגע נפל לי אסימון לא קטן. הבנתי עד כמה עוביה של החומה הסינית או לחילופין גודלה של התהום הפעורה בינו לבין אלפי הירושלמים החרדים אותם הוא פוגש על כל צעד ושעל.
הוא מתגורר שנים בעיר אחת עם חובשי התיתורה והמלבושים העליונים, רואה מהם מאות כל יום ומעולם לא נוצר ביניהם ממשק כל שהוא. הוא בטוח שהם חשוכים והם חיים בתקופת האבן. לא האמנתי עד כמה האיש שמולי כל כך מנותק, ניחא אם היה מתגורר בקיבוץ או בישוב מנוכר ומרוחק אבל ריבונו של עולם, הוא מתגורר בירושלים עיר הקודש?! איך במשך עשרות שנים הוא לא ניהל עם שומר תורה ומצוות שיחה כמו שאני מנהל עמו עכשיו?!
הבנתי עכשיו בדיעבד מדוע הפתיח שלו היה "אני יובל מירושלים", הוא רואה שעוצר לו אדם בעל חזות רבנית והוא מנסה ליצור אמפתיה כלפיו בכך שהוא גם גר בירושלים ליד האנשים הנראים כמוני...
לשאלתו אם אסכים לדוגמא ללמוד עמו מחשבים כדי להכיר עולם חדש חייכתי ואמרתי לו אם אתה צלם בטח אתה מכיר תוכנות גרפיות כמו פוטושופ וכדומה. האם אתה עובד על מחשבי פי סי או מחשבים גרפיים של מקינטוש?
הוא פער עלי זוג עיניים גדולות. הוא לא מבין מה קורה, משהו כאן לא מתחבר לו כאן. באחת הוא מבין שאותם האנשים שהוא רואה אותם ביום יום הם כנראה לא בדיוק מנותקים כפי שהוא ראה אותם עד היום. מכאן הוא ניסה לברר עוד פרטים על החיים של שומרי המצוות.
השיחה גלשה גם לחיים המשפחתיים של ה"דתיים", הוא רצה לשמוע כיצד אנשים שורדים עם משפחות ענקיות של עשרה ילדים מולו שהוא בקושי הצליח לגדל שתי תאומות שמילאו לו את כל החיים ולא הותירו אצלו מרחב לנשום עד שהם גדלו והוא מצא מנוח לנפשו.
הוא לא הצליח להתאפק ולשאול אותי את השאלה המתבקשת ובעדינות רמז לי על השרות הצבאי שאיננו מקיימים. כששמע שהוא מדבר עם איש שיש לו עבר צבאי מרתק ששירת ביחידת זיהוי חללים במרחב אילת וכיום עומד בראש זק"א באילת הוא נמס. הוא הושיט לי את ידו תוך כדי הנהיגה ללחוץ את ידי כאות הוקרה ובאמירת "כל הכבוד" ואני מבחין שהאיש שלצידי נמצא כרגע במשבר זהות. לא של עצמו אלא בזהות האנשים שהיה בטוח שהוא בנוגה והם במאדים.
וכשאני ממשיך ללחוץ על הנחת התפילין הוא מסביר לי שהוא אתאיסט ומה לו ולתפילין. אני לא מתכונן לחזור בתשובה ואם כן אין ערך להנחת התפילין שלי. הוא ממשיך להסביר לי שהנחת התפילין היא פועל יוצא של אדם שמבטא בכך את אמונתו כלפי שמים ואילו הוא שקורא לעצמו אתאיסט הוא בעצם 'פטור' מתפילין.
אמרתי לו מפורשות שאין לי שום בעיה שהוא אתאיסט ומצידי שימשיך להיות כזה. "אין לי מטרה לשנות אותך בגרם אחד, תמשיך להיות מי שאתה ומה שאתה ואני רק מבקש ממך שתסכים לשתף פעולה עמי ולעשות עבורי פעולה פיזית של הנחת תפילין גם אם אין לך שום כוונה".
אמרתי ליובל שדוקא עובדת היותו אתאיסט מאפשרת לו להניח תפילין שהרי אם אין בזה כלום הרי זה לא נוגד אצלו אמונה אחרת. יובל ממשיך להקשות: מדוע אתה מבקש ממני להניח ואיזה תועלת תצמח לך מכך?. עניתי לו כי אם הוא יניח הוא יגרום לי אושר. "גם אם אתה היית מבקש ממני לעשות דבר שאין לי בו שום הגיון הייתי נענה אם זה היה גורם ליהודי אושר".
ברגע זה של השיחה הגעתי ליעד והבנתי שיובל לא יניח תפילין אבל תוך כדי שהוא יוצא מהרכב ומודה לי על הטרמפ ועל שנאותי לעצור לו. אמרתי לו: "אתה לא רוצה להניח תפילין ואני מאוד רוצה, אז בוא ונעשה פשרה". מה הפשרה, הוא שואל, ואני אומר לו כי ביקשתי את ידו ואת ראשו לשישים שניות להנחת תפילין בוא ונעשה פשרה, תניח רק את התפילין של ראש. זה שניה בדיוק אתה שם על הראש ומוריד מיד.
לא האמנתי אבל הוא השיב לרעיוני בחיוב. דוממתי מנוע שלפתי את הרש"י מהשקית הוצאתי את ה'של ראש' והנחתי לו על קודקודו לא לפני שהוא מברך אחריי את ברכת 'להניח תפילין'. אומר את הפסוק שמע ישראל ה' א-לוקינו ה' אחד" ואנחנו לאחר המצוה.
ראיתי שהוא מאוד מתרגש מהתפילין, ואם חשבתי שאני אהיה המאושר שהנחתי ליהודי בן 56 תפילין שאינו יודע אם הוא קרקפתא או לאו, מסתבר שהוא היה מאושר לא פחות ממני ופניו קרנו באור מיוחד. הוא שלף את הנייד שלו וביקש ממני לצלם אותי לסרטון קצר אותו הוא שולח לעוקבים שלו ביוט יוב ובטיק טוק. כמובן שהסכמתי. הוא ביקש ממני שאם לא אכפת לי שאבקש מידידיי האילתים לעשות לו 'לייקים' וכו' והבנתי שהוא רואה בי אטרקציה מעניינת המשלבת חיים של אדם מן השורה עם חיי תורה ומצוות.
השורות הללו נכתבות ביום הגדול והקדוש יו"ד בשבט בראש השנה להתקשרות לרבי וכמה אנו חייבים להודות ולהלל ולשבח את היום הגדול הזה שבו זכינו שאבינו רועינו שיתף אותנו בעבודת הקודש וללכת בדרך הנכונה לעורר את לב עם ישראל לאבינו שבשמים עד שיקויים בנו "באתי לגני".
בשולי הדברים: אולי כדאי לחשוב על עריכת השתלמות לחוגים חרדיים רבים וללמדם כיצד למצוא מסילות בלבבם לשכניהם ולמכרים אותם הם פוגשים ביום יום וכך נזכה ל"מכפיל כוח"?
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: menorabadarom@gmail.com ובווצאפ 0522711532
מאפשרים לכם לקבל
