ראיין: חיים ברון

במהלך צעירותו של הרב סודקביץ, פגש חסידים שהכירו את הרבי בזמן היותו ברוסיה. אחד מהם, יעקב-שמשון שפירא, סיפר לו באחת ההזדמנויות סיפור מופלא על הרבי שהוא היה עד לו במהלך לימודו באוניברסיטה.

הגעתי לפאריז בשנת תש"ז, ימים ספורים לאחר חג-הפסח. הייתי אז בן 32. הרבי התגורר באותה תקופה בפאריז ומספר פעמים קרא לי להופיע אצלו באכסניה. במשך כל שהותי בפאריז שנמשך על-פני שלושה חודשים, ביקרתי בסך-הכל שבע פעמים אצל הרבי. במשך כל הפעמים, שוחחתי עם הרבי במשך שעה.

השיחות שהיו לי עם הרבי, היו במגוון נושאים. אני זוכר למשל שהוא דיבר איתי הרבה על-כך שצריך לעבוד את ה' על יסוד של אהבת-חינם. הרבי הסביר: שהרי הגלות נגרמה על-ידי שנאת-חינם וצריך לתקנה ע"י אהבת-חינם. עוד הסביר הרבי שצריך לקרב יהודי, שלא יודע מה זה יהדות, ע"י אהבת-חינם.

אמנם בעניין זה כבר הייתי מחונך בגיל צעיר, אך הרבי הוסיף לי את עומקו של דבר ואת הפירושים שבזה.

באותו עניין, שמעתי מאבי ז"ל שהיה עסקן שבדרך-כלל, כאשר באים למושלים ומנסים להשפיע עליהם שישנו את דעתם או שיעשו טובה, צריכים להסתכל עליהם ולעורר אליהם אהבה ואז הם נהפכים להיות 'כלי' לקבל את הבקשה.

אורח-חיים מזקני החסידים

כאשר הייתי צעיר לימים, הייתי מסתובב הרבה בקרב זקני החסידים וקיבלתי מהם הדרכה ואורח-חיים. יצא לי לדבר לא-פעם עם כמה-וכמה אנשים שהכירו את הרבי ברוסיה. אחד מהם היה יעקב-שמשון שפירא.

הקשר הראשוני שלנו התבטא בכתיבת מכתבים אחד לשני. כאשר הגעתי לארץ-ישראל, הוא הלך לקבל את פני בשדה-התעופה. במהלך שיחת-הפגישה, אמרתי לו שאני כבר מכיר אותו טוב על-ידי המכתבים שכתבנו בכתב אתב"ש (כתב סתרים). 

היינו ידידים טובים מאוד וכאשר הייתי צריך לשחרר יהודי שנכנס לבית-הסוהר, פניתי אליו והוא היה מסייע בזה.

שבוע לפני חג-הפסח, חילקתי מצות-שמורות לשרים ובין-היתר הלכתי גם למשרד שלו בירושלים, אך אמרו לי שהוא חולה והוא נמצא בבית שלו בתל-אביב. מכיון שהייתי אמור להגיע ביום רביעי לת"א, באתי גם לביתו והוא קיבל אותי בכבוד. הוא ביקש שאני אביא לו הרבה מצות וכך עשיתי. כשנכנסתי, הוא ביקש מאשתו שתכין לי כוס תה מהכלים של פסח (שקיבל מאביו) ושהיא לא תכניס סוכר וכפית כיון שאחרת אני לא אשתה...

במהלך שיחתנו, הוא שאל אותי, אתה הרי מקורב לרבי מליובאוויטש. בבקשה תסביר לי, מדוע אומרים על הרבי שהוא משיח. אני עניתי לו בסיפור שמסופר על האדמו"ר מטולנא. כשסיימתי את הסיפור הוא אמר לי שהוא כבר שמע מזה. הוא צעק לאשתו שתביא לו את המקיף (כיפה), אמר לי לומר 'לחיים' ולספר סיפור, אמרתי לו שכבר סיפרתי סיפור, שעכשיו הוא יספר, הוא הסכים ואמר לי שהוא יספר לי איך הוא הכיר את הרבי.

התירוץ של הרבי...

שפירא, למד באוניברסיטה בחרקוב שברוסיה (בשנים: תרפ"א–ב). הוא סיפר לי שהגיע שבוע לפני תחילת הלימודים בכדי לקבל מקום טוב ללינה. יום לפני תחילת הלימודים, הוא נרשם לפקולטה ללימוד חשבון והוא הבחין במודעה שהייתה תלוייה בלוח-המודעות שהודיעה על הרצאה בחשבון שתימסר על-ידי פרופסור מפורסם.

למחרת, בשעה 9:00 בבוקר, הפרופסור הגיע והרצה על סדר הלימודים. בתחילה, הוא שאל אם מישהו למד כבר את החומר ויכול להסביר. אך אף-אחד לא ענה. לאחר-מכן הוא התחיל להסביר מאיפה נובע היסוד; מדוע 2 + 2 זה 4 ולא 5. לאחר-מכן הוא ירד לעומקו של דבר והוא הזכיר מה שכתוב במסכת 'בבא-מציעא' בפרק 'איזהו נשך' שבכל בוקר כאשר פתחו את השערים, הדיינים שלחו פקחים לבדוק אם יש העלאת מחירים, איך הם בדקו?...

הוא דיבר במשך ארבעים דקות רצופות. למחרת, הגיע שוב הפרופסור ואמר שמי יכול לחזור על מה שהוא הסביר אתמול שירים את היד. הייתה דממה. אף-אחד לא הרים את ידו.

פתאום נכנס בחור גבוה עם תרמיל של תפילין ומזודה. הוא עמד בכניסה. הפרופסור שאל אותו לזהותו והוא ענה 'שניאורסון'.

הוא ראה שהוא כלול ברשימה של תלמידי הכיתה. הפרופסור שאל: 'מדוע איחרת' והרבי ענה: 'מכיון שהרכבת איחרה'. הרבי התיישב במקומו והפרופסור חזר שוב על שאלתו. וכמו מקודם, כולם לא הגיבו.

לפתע הרבי הרים את היד.

הפרופסור אמר לו שיגש בבקשה ללוח ויסביר. וכך עשה. הוא ניגש ללוח והתחיל להסביר בטוב-טעם ובבהירות על-מה שהפרופסור דיבר אתמול. מרגע זה כולם ביטאו את המילה 'שניאורסון' בכבוד גדול.

כאן, סיים הפרופסור את סיפורו. ושוב חזר על שאלתו: מדוע אומרים על הרבי שהוא משיח. ואני עניתי לו בשאלה נגדית: הרי בארץ-ישראל הכל הולך בדרך של דמוקרטיה, אמרתי לו. אם-כך, תגיד לי במי היית בוחר להיות משיח, אם הייתי מציב לך חמישה מעומדים כשהחמישי הוא הרבי והוא ענה: ודאי שהרבי מליובאוויטש ואני אמרתי לו שזאת גם התשובה שלי אך אני לא אגלה זאת לאף-אחד...

לאחר-מכן הוא שאל אותי: למה אני לא שותה את התה ועניתי שאני לא רוצה לשתות את התה.

*

בסיום הפגישה, הוא סיפר על הלימודים שלו באוניברסיטה. במהלך התיאור, הוא סיפר גם שבכל יום שני וחמישי היה מגיע לחרקוב ר' איצ'ה (דער) מתמיד. (הוא נסע מעיר לעיר, חזר 'מאמר' והתוועד עם החסידים. ח"ב)

בעשר בערב, היה מתוועד עם האונברסיטאים וחזר 'מאמר'.