הראשל"צ על הרב אליטוב ע"ה: “הלכה הייתה אצלו דרך חיים"
נאומו של הראשון לציון, נשיא מועצת חכמי התורה, הרב יצחק יוסף שליט״א:
הגמרא במסכת ברכות מביאה דבר נפלא על הפסוק: “אוהב ה׳ שערי ציון מכל משכנות יעקב” – אוהב השם שערים המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות. קושיה גדולה שואל המהרש״א על המקום: כיצד ניתן לומר שהקב״ה אוהב יותר שערים המצוינים בהלכה מאשר בתי מדרשות, והרי גם הם מקומות של תורה? ומיד הוא מתרץ יסוד גדול בדרכי התורה: אכן ישנם רבים שעסוקים בלימוד בעיון חריף ובפלפול רב, אך לימוד זה אינו עומד באותה דרגה כמו הלימוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. זו כוונת הגמרא – אהבה מיוחדת יש להקב״ה דווקא לאותם מרכזי תורה שעיקר עסקם אינו בפלפול בעלמא, אלא בהסקה הלכתית הנוגעת להוראה ולמעשה בפועל. מיד ממשיכה שם הגמרא ומפארת עוד את לימוד ההלכה: מיום שנחרב בית המקדש אין להקב״ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה.
כאשר חונכים בית כנסת חדש לזכרו של ידידנו, הגאון החסיד הרב שמעון גד ע״ה, מקום כזה צריך להיות מתאים לרוחו ולמורשת הגדולה שלו – העיסוק בשערים המצוינים בהלכה.
הכרתי את הרב אליטוב רבות בשנים.“כד הוינא טליא” היינו גרים בשכנות זה לזה. משפחתנו גרה ברחוב אלקנה 8, ומשפחתו של הרב אליטוב שכנה בבניין 10 הסמוך. כבר אז היה מקורב מאוד לאבינו מרן זצ״ל. אבי חיבב אותו וקירבו, לאחר שראה כיצד כולו רוח לוהטת להפצת תורה ויהדות. אבי התבטא עליו שהוא זה שהקים עולה של תורה בארגנטינה והעמיד שם גדרות של קדושה וטהרה. לפני כמעט חמישים שנה, כאשר בא אבי לביקור בקהילות היהודיות בארגנטינה, היה זה הרב אליטוב שדאג לקבלת הפנים שלו שם. עד היום המניינים של בית הכנסת “סוכת דוד” בעיר בואנוס איירס מתקיימים בזכות פעילותו הענפה. הוא טרח לשכנע מאות משפחות לשלוח את בניהן ללמוד בישיבות ולא לעסוק במסחר. הוא הבטיח להם שאחרי שלוש שנות לימוד בישיבה ישובו ויוכלו להשתלב בעסקים, אך לבסוף, כאשר הילדים כבר בחרו להישאר באוהלה של תורה, אמר להורים: תראו, התורה היא בעצם העסק הטוב ביותר שיש. אלפים מבני התורה מהמשפחות החלביות בארגנטינה חייבים את דרכם לרב אליטוב.
עוד לפני כן, בשנות החמישים והשישים, עמל במלאכת החינוך במסירות רבה והעמיד תלמידים הרבה. הוא נטע אהבת תורה, אמונה, יראת שמיים והלכה באלפי נערים צעירים. הוא גם היה זה שעמל בבניית ישיבת “אור החיים” המפורסמת, יחד עם בן דודו הרב ראובן אלבז שליט״א. מאוחר יותר, כאשר כיהן מטעם הרבנות הראשית ביישובים שסביב ירושלים, היה תמיד פעיל ונמרץ להגדיל תורה ולהאדירה.
גדולי ישראל שלחו אותו לכהן כחבר מועצת הרבנות הראשית, בה שימש במשך חמש־עשרה שנים. אני זוכר בישיבות המועצה שכאשר הרב אליטוב היה פותח את פיו – כולם היו שותקים ומקשיבים לדבריו ביראת כבוד. כולם הרגישו שהוא מדבר מכל ליבו, ומעולם לא עמדו מאחוריו אינטרסים זרים. זהו קול שחסרונו בעולם הרבנות נרגש ובולט – קול של השקפה טהורה. הוא היה שופרו של הרבי מליובאוויטש ברבנות הראשית. בכל נושא היה מסדר את דבריו בטוב טעם, בצורה מנומקת ומסבירה.
בית הכנסת כאן הוא כבר מקום של תורה, חסידות והלכה. צריך רק לדעת במה להשקיע ואיפה לשים את הדגש.
כידוע, אנו מאורסים לתורה: “תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב”. אומרים חכמינו: אל תקרי מורשה אלא מאורשה. רבנו האריז״ל מגלה סוד גדול – כיצד אנו נעשים מאורסים לתורה? הוא מפנה את תשומת הלב לכך שאותיות “הלכה” ואותיות “כלה” הן אותן אותיות בשינוי סדר. מי שלומד אליבא דהלכתא – כגון בספרים שולחן ערוך, שולחן ערוך הרב, קונטרס אחרון, צמח צדק ושערי הלכה – זוכה להיות מאורס לתורה. אך מי שלומד ומפלפל בדברי הגמרא ואינו ניגש לראות מה נפסק להלכה בפועל, אינו זוכה לחתום אירוסין עם התורה; הוא עודנו כבחור בשלב הפגישות וההכנה לקשירת הקשר עם הכלה.
זה מה שרצה בעל התניא בשולחן ערוך הרב ובקונטרס אחרון, וכך תמיד נהגו חסידי חב״ד. פעם נפגשתי לשיחה עם רבה של כפר חב״ד, הרב אשכנזי ע״ה. הוא היה בקי גדול בשולחן ערוך. התפלפלנו בסתירות שבין דברי אדמו״ר הזקן בשולחן ערוך לעומת דבריו בסידור, ודנו יחד אחרי איזה מקור יש לפסוק את ההלכה בפועל. גם המשנה ברורה נותן מקום של כבוד בין גדולי הפוסקים לשולחן ערוך הרב, ובריבוי מקומות הוא מזכיר: “כן כתב הגרש״ז”. צריך לזכור: לא עם הארץ חסיד. חסידות חב״ד תמיד נשאה את דגל ההלכה. גם בדור האחרון תשובותיו של הרבי בספר שערי הלכה ומנהג מכילות פנינים יקרות.
הצמח צדק ביורה דעה סימן א׳ כותב תשובה מעניינת על אדם ששאל הלכה מרב שעיקר עיסוקו היה בפלפול ובדברי הש״ס, אך לא בהלכה למעשה. אותו רב פסק לו הלכה וטעה בה. הצ״צ דן אם מדובר בשוגג או במזיד, ומסיק למעשה שזו תקלה של מזיד – שגגת תלמוד עולה זדון. כל גדולי הדורות עסקו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. בדור האחרון עלה מאוד קרן לימוד הפלפול, אך אין זה צריך, חלילה, לבוא על חשבון העיון ההלכתי הנוגע למעשה בפועל. בשיעוריו של הרב אליטוב תמיד היה הדגש על הוראת הלכה.
ישנו קשר הדוק מאוד בינינו לבין חסידות חב״ד. הרב יוסף זוין ע״ה היה ידיד נפש של אבי, מרן זצ״ל. כאשר כיהן ברבנות הראשית ונתגלעו חילוקי דעות בינו לבין הרב שלמה גורן, שהיה הרב הראשי האשכנזי, היה זה הרב זוין – כחבר מועצת הרבנות הראשית – שידע לפשר ביניהם.
גם הקשר האישי שלי עם חסידות חב״ד החל בגיל צעיר מאוד. בילדותי בירושלים היו הלימודים מסתיימים בשעה מוקדמת, ואבא היה שולח אותנו ללמוד בישיבת ערב של חסידות חב״ד ברחוב אלקנה. שם היינו לומדים בחברותא עם הרב אייזנבאך, שליח הרבי באילת. בין השאר היינו לומדים שם חת״ת. במעמד חנוכת הבית של מוסדות חב״ד בירושלים, אבא – שהיה אז חבר בית הדין הרבני – הגיע להשתתף במעמד, אותו פיארו כל גדולי התורה. גם אני, בכל מדינה בעולם שאני פוקד, מתארח תמיד בבתי חב״ד. חסידי חב״ד דואגים ליהודים מסביב לעולם לאוכל כשר ולזיכוי הרבים. מתקיים בהם: “יפוצו מעיינותיך חוצה… ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה”.
זכה הרב אליטוב שרבים מצאצאיו הולכים אף הם בדרכו ועוסקים בהפצת יהדות – כל זאת מכוחו הגדול שהרעיף עליהם. כאן המקום לברך ולהוקיר את משפחתו הנכבדה של הרב אליטוב: נוות ביתו, הרבנית מזל תחי׳, שעמדה לימינו בנאמנות ובמסירות; בנו הרב יוסף יצחק, הפועל רבות בזירה הציבורית, מרביץ תורה ומקדש שם שמיים ברבים; וכן הבן היקר, המשפיע הרב שאול משה. חתניו – הגאון הרב אליהו אסולין, המכהן ברבנות בחדרה ובהרצליה, והגאון הרב יעקב שווכה, ראש ישיבת תומכי תמימים בכפר חב״ד וחבר בית דין רבני חב״ד, אשר בקרוב עם ישראל כולו יזכה להתבשר על מינויו כרב הראשי של העיר קריית מלאכי.
צפו בדברי הראשל"צ:
מאפשרים לכם לקבל
