ילד לא צריך רק הורה שפועל. הוא צריך הורה שחושב עליו
בלוח יום יום של התאריך כ"ב טבת, ביום ראשון השבוע, מופיעה אמירה חזקה של אאמו"ר הרש"ב, שעצרה אותי לחשוב על חינוך מזווית קצת אחרת.
וכך נאמר שם: הכרזת אאמו"ר [הרש"ב] באחת ההתוועדויות: כשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצוה מדאורייתא על כל יהודי, מבלי הבדל אם הוא גדול בתורה או איש פשוט, כך חוב גמור על כל יהודי להקדיש כחצי שעה מחשבה בכל יום אודות חינוך בניו, ולעשות ככל שבכוחו, ויותר מכפי כוחותיו, לדאוג ולפעול על בניו שילכו בדרך שבה מדריכים אותם. (הדגשות אינם במקור)
בקריאה ראשונה שמים לב לחצי השעה.
אבל בעיניי, הדבר העמוק כאן הוא לא רק הזמן, אלא עצם הדרישה לעצור כל יום ולחשוב על חינוך.
לא רק לעשות, לא רק לפתור. לא רק לרוץ ממשימה למשימה. אלא לחשוב.
זה גרם לי לשאול את עצמי שאלה פשוטה כהורה: מה באמת מחנך את הילדים שלנו יותר - המעשים שאנחנו עושים בשבילם או זה שהם נמצאים בתודעה שלנו?
רובנו הורים מאוד פעילים. אנחנו דואגים לאוכל, להסעות, לחוגים, למסגרות, ללימודים. אנחנו משתדלים לסדר, לארגן, לעזור. כל זה חשוב מאוד. אבל אלו גם פעולות טכניות.
העולם הרגשי והחברתי של ילדים ונערים נבנה הרבה לפני הפעולות. הוא נבנה מתוך תחושה. התחושה שיש מבוגר שעוצר בתוך היום שלו וחושב עליי.
לא רק כשיש בעיה, לא רק כשכואב, לא רק כשמשהו משתבש, אלא כי אני חשוב.
ילד שמרגיש שהוא נמצא בתודעה של ההורה שלו מקבל מסר חזק: אני נחשב. יש לי מקום. מישהו רואה אותי.
וזו תשתית מאוד משמעותית לעולם החברתי שלו. לביטחון שלו מול אחרים. ליכולת שלו להיות בקשר. ליכולת להתמודד עם דחייה, לחץ או בלבול חברתי. להרגשה שמותר לי להיות מי שאני.
לפעמים אנחנו מחפשים עוד כלים חינוכיים, עוד שיטות, עוד פעולות לעשות. אבל אולי נקודת ההתחלה נמצאת עוד לפני העשייה.
בעצם זה שאנחנו עוצרים כל יום, גם אם לזמן קצר וחושבים באמת על הילד שלנו. מה עובר עליו עכשיו. איך הוא מרגיש בתוך החברה שלו. מה מחזק אותו. מה קשה לו. ומה הוא צריך ממני כהורה לא כפתרון, אלא כנוכחות.
כי ילד לא צריך רק הורה שפועל. הוא צריך הורה שחושב עליו. והמחשבה הזו, כשהיא יומיומית ואמיתית, כבר מתחילה לחנך.
הכותב משה גכטמן הוא יועץ חינוכי ופסיכותרפיסט, מומחה בעבודה עם מתבגרים ובקשיים חברתיים. מלווה נערים בתהליכים רגישים של צמיחה והתמודדות עם קשיים חברתיים – החל מתחושות דחייה ובדידות, דרך אתגרי השתלבות בקבוצת בני גילם, ועד חיזוק הביטחון העצמי והיכולת ליצור קשרים משמעותיים ובריאים. דרך בניית כלים פרקטיים שמאפשרים לנער לחוות חוויות תיקון, ופיתוח מיומנויות חברתיות.
מאפשרים לכם לקבל
