"באותה שנייה הופיע מחבל": בזכות הלימוד בתניא ראיתי ניסים
לפני שנה חווה גל שמול, תושב הקריות, אירוע של נס בלתי-נתפס. השבוע, בעלון 'שיחת השבוע' שיוצא לאור לשבת פרשת שמות, הוא מגולל את סיפורו.
הקרבות הקשים במבצע 'צוק איתן' הותירו צלקות עמוקות בגופו ובנפשו של גל שמול. הוא שירת במהלך המבצע כחובש קרבי בגדוד 15 של חטיבת גולני, ואירוע אחד נחרת עמוק בליבו.
זה היה בזירת אסון הנגמ"ש, שבו נהרגו שבעה לוחמים, וגופתו של החייל אורון שאול הי"ד נחטפה. באותם רגעים ממש, במרחק של כמה מאות מטר בלבד משם, ירה צלף בחייל שון כרמלי הי"ד.
גל, בהיותו חובש קרבי, רץ לעבר שון על אף הסכנה, בניסיון להציל את חייו. בעודו רץ, הבחין בדמויות נעות בין השיחים, במרחק כמה עשרות מטרים ממנו. הדמויות פתחו בירי לעברו. גל נשכב על הקרקע וראה שלושה קליעים חולפים מעליו. באותם רגעים הוא זעק בכל כוחו: 'שמע ישראל' - והירי נפסק.
רק שנים לאחר מכן התברר לו כי היורים היו חיילי צה"ל, שזיהו אותו בטעות כמחבל. צעקת 'שמע ישראל' היא שגרמה להם להבין שמדובר בחייל צה"ל, והם חדלו מהירי עליו.
בעקבות אותו אירוע הוכר גל כהלום קרב.
ביציאה מעזה פגש גל חסידי חב"ד שחילקו לחיילים סידורים וספר 'תניא'. גל לקח ספר וניסה ללמוד בו, אך התקשה להבין את תוכנו. בכל-זאת חש שהספר נהפך בעבורו למקור כוח פנימי.
לפני כארבע שנים פגש גל את הרב יוסי דייטש, משלוחי הרבי בקריות. גל סיפר על ספר התניא שקיבל ועל התסכול שהרגיש מאי-יכולתו להבין את תוכן הספר.
הרב דייטש, הנמנה עם צאצאי אדמו"ר הזקן, החל ללמוד עימו תניא בקביעות, בשיעור שבועי. "הלימוד המעמיק גרם לי לגלות את יהדותי ולהתחיל לשמור מצוות", מספר גל. "כיום, ברוך השם, אני מניח תפילין בכל יום, קובע עיתים לתורה ומוסיף בהתמדה בשמירת התורה והמצוות".
לפני כשנתיים וחצי הצטרף גל למסע לניו-יורק במסגרת עמותת 'לב אחד' - עמותה שמסייעת לחיילים שנפגעו פיזית ונפשית, שהרבי ביקש לקרוא להם 'מצוינים' במקום 'נכים'.
שיאו של המסע היה ביקור בציון הרבי. לאחר ששמעו הסבר מרגש על דמותו ועל קדושת המקום, נכנסו גל וחבריו לציון, קראו פרקי תהילים, כתבו 'פדיון נפש', וביקשו על עצמם ועל יקיריהם.
"הביקור באוהל הרבי העניק לי חיבור עמוק עוד יותר ליהדות והביא אותי להוסיף בשמירת תורה ומצוות", אומר גל. "מאז שחזרתי, התחלתי גם לסייע בקביעות לשלוחי חב"ד במרכז הרפואי רמב"ם, כדי להביא שמחה לחיילים פצועים המאושפזים בו. החלטתי להדליק גם אצל אחרים את הניצוץ היהודי שנדלק בי".
לפני שנה חווה גל אירוע של נס בלתי-נתפס.
הנה הסיפור: "זה היה בדיוק לפני שנה, בי"ח בטבת תשפ"ה. יצאתי עם כמה חברים למסעדה בתל-אביב. עמדנו מחוץ למסעדה ושוחחנו. פתאום, במהלך השיחה, לקח חברי, אופק מילר, את כובע המצחייה שהיה על ראשי, וחבש אותו לראשו כשהמצחייה פונה לאחור.
"במבט לאחור, זו הייתה סיטואציה הזויה. מה פתאום הוא לוקח ממני את הכובע? ואם הוא חובש אותו לראשו, למה הפוך?
"אבל באותה שנייה ממש הופיע מחבל נתעב מאחורינו. הוא ניגש היישר אל אופק וניסה לדקור אותו בצווארו. בנס גלוי, המצחייה של הכובע ההפוך בלמה את הסכין וריככה את הפגיעה.
"אנשים התחילו לרוץ ולברוח. עובר אורח שראה את הפיגוע שלף את אקדחו האישי וחיסל את המחבל. הבטתי לעבר אופק וראיתי אותו שוכב על המדרכה.
"אמנם הסכין הוסטה, אבל אופק עדיין היה פצוע קשה ודימם. כחובש קרבי ידעתי מה עליי לעשות. פשטתי את חולצתי וביצעתי 'נקודת לחיצה', והצלחתי לעצור את הדימום. בכך הצלתי את חייו. אמרתי אחר-כך לאופק שבהצלת חייו סגרתי את תחושת התסכול שלי שלא הצלחתי להציל את שון כרמלי בעזה.
"באורח פלא, באותן שעות ממש נמצאה בעזה גופתו של אורון שאול, בזכות מבצע נועז, והובאה לקבר ישראל. עוד מעגל נסגר.
"אופק סיפר לי כי קיבל הודעות מאנשים שכתבו לו: 'התחלתי לשמור שבת אחרי שראיתי את הסרטון של הפיגוע'. ובאמת, כשרואים את הסרטון, זה נס מדהים, שמשאיר אותך פעור פה.
"אני חש שאני עומד כאן על הרגליים בזכות התפילה בציון הרבי מליובאוויטש ובזכות בעל התניא. המחבל עמד מילימטרים ממני ובנס לא פגע בי! שנה קודם לכן, בערב יום ההילולא של בעל התניא, נתתי הוראת קבע לשנה, להחזקת הציון שלו בעיר האדיטש שבאוקראינה. התרומה האחרונה ירדה ימים אחדים ממש קודם הפיגוע בתל-אביב.
"אין לי ספק שבזכות הלימוד בספר התניא ובזכות השותפות עם שלוחי הרבי בהחזקת הציון נשמרתי וניצלתי מהפיגוע, ואף הצלחתי להציל את חייו של חברי".
מאפשרים לכם לקבל
