טרמפ אחרי תפילה באוהל: כך אחותי סגרה שידוך בגיל 33
איך מתחילים לספר על 12 שנים של מאמץ, התמודדויות וניסים? קשה לתמצת, אבל אנסה.
אחותי הגיעה לניו יורק בשנת תשע"ג עם כוונה אחת ברורה - למצוא את השידוך שלה ולהקים בית בישראל.
בשנת תשע"ד, כשהייתה בכניסה לארצות הברית, היא סיפרה משום מה שעושה בין היתר בייביסיטר בניו יורק, וזה גרם לכך שהוטל עליה איסור כניסה לארצות הברית למשך חמש שנים. היא הייתה אז רק בת עשרים ושתיים.
בצר לה היא נסעה לארץ וניסתה למצוא שידוך בארץ, אבל השנים נמשכו בלי הצלחה ממשית. כשהסתיימו חמש השנים, גם אז לא הצליחה אחותי לקבל ויזה לארה"ב. לפני כשנתיים, בגיל שלושים ושתיים, היא נדחתה פעם נוספת.
כאן התחילו להתחזק השאלות והספקות. לאן פונים? מתי זה יקרה? כמה עוד פגישות שלא יובילו לשום דבר? בכל אותו זמן היא לא הפסיקה להתפלל. כולנו לא הפסקנו. בכל הזדמנות ביקשנו ברכה שתמצא את השידוך שלה.
אולי בדרך טבעית קשה להסביר, אבל ברור היה לכולנו שרוב הסיכויים למציאת שידוך טוב עבורה נמצאים בארצות הברית. אנחנו לא מהארץ במקור אלא ממדינה שלישית. אבל הדרך לארצות הברית נראתה חסומה.
בינתיים, אחינו הצעיר התארס וגם בתנו התארסה. החתונה הייתה אמורה להתקיים בארצות הברית וזה נתן לי דחיפה להזמין את אחותי לחתונה ולגרום לה לנסות שוב לקבל ויזת כניסה לארצות הברית.
בעבר לקח כמעט שנה לקבל תור לשגרירות. הפעם, באופן כמעט ניסי, התור לשגרירות בתל אביב הגיע בתוך שישה שבועות בלבד, ממש לפני החתונות.
לא היינו בטוחים כלל שהפעם הבקשה תתקבל. עברנו סירובים רבים בעבר, והסיבה שבגללה כניסתה לארה"ב סורבה לא השתנתה. אבל הבלתי ייאמן קרה. היא קיבלה ויזה. לעשר שנים.
ממש כמה שעות לפני החתונה היא הגיעה לארצות הברית והשתתפה בכל האירועים המשפחתיים.
עכשיו, עם הוויזה ביד, ניגשנו לנושא השידוכים. פניתי לשדכנים וחברים. החלטתי לקחת אותה ל"בית השידוכים" (שידוכים האוס) בקראון הייטס, שם פגשנו מספר שדכנים חמים ומתעניינים. הם נתנו לנו חיזוק לפני שיצאנו לדרך ואמרו שנאמר פרק תהילים ועל כל דבר נאמר: "יהיה טוב".
באחד הימים אחותי קיבלה הצעת שידוך. דברים התחילו לזוז. היה לאחותי תאריך חזרה לארץ, וביום שישי, ממש לפני חזרתה ארצה היא החליטה ללכת לאוהל הרבי ולכתוב את ליבה. הטיסה הייתה אמורה להיות ביום ראשון.
בדרך לאוהל היא פספסה את האוטובוס הראשון, הצליחה לתפוס את זה של 14:00, וכשהיא סיימה להתפלל יצאה לראות שהאוטובוס של 16:00 נעלם לה מול העיניים.
היא שאלה אז עוברים ושבים אם יש מישהו בדרך לקראון הייטס, ומצאה בחור שאמר שבדיוק הוא נוסע לשכונה. הדרך הייתה פקוקה והנוכחים ברכב דיברו על נושאים שונים.
ברכב הייתה אישה נוספת שהייתה צריכה טרמפ לקראון הייטס. האישה השנייה, משליחות הרבי בישראל, ששמעה על כך שאחותי בדרכה לארץ, הציעה לארח אותה בשבת והחליפה איתה מספרי טלפון.
לאחר השבת השליחה שנסעה ברכב קישרה בין אחותי ובין הנהג וקבעה ביניהם פגישת שידוכין. התברר שגם החתן זקוק לשידוך.
אחותי האריכה ברגע האחרון את כרטיס הטיסה חזור שלה לארץ, וביום הולדתה ה-33 סגרה שידוך. ומי היה השדכן? הרבי. פשוטו כמשמעו. אחרי תפילה באוהל פגשה בבעלה.
אני מספר זאת כדי להודות לקב"ה על הניסים אחרי שנים ארוכות של אתגרים. אני גם מספר זאת כדי להעביר מסר לרווקים בכל גיל, שידעו שלא משנה כמה שנים זה יארך בסוף זה יקרה. אל תתייאשו.
מאפשרים לכם לקבל
