הקול שהיה חסר לי השבוע בבליל התגובות לפיגוע באוסטרליה
את השבוע האחרון שהיה אמור להיות משמח ביותר בהיותו מארח את ימי החנוכה המאירים והמזהירים קידם מאורע מעציב וכואב עד דכדוכה של נפש. כוחותינו בסידני שפעלו להפיץ את האור הגדול של אור שבעת הימים נרצחו ונפצעו בפיגוע נורא ואיום שכמוהו לא ידעה אוסטרליה מאז היותה. התגובות לא אחרו לבוא ובזה אחר זה נשמעו נאומים חוצבי להבות מפי כל מי שרק רשות הדיבור היתה נתונה בידו וכולם הכריזו כי חסידי חב"ד רק ילכו ויגבירו את האור. הם רוצים לכבות ולהחשיך ואנחנו נגביר את האור שבעתיים ונמשיך להפיץ את השלהבות פי כמה וכמה.
היתה זו גם הזדמנות לכל רב ולכל שליח וגם לכל עסקן מן השורה להכריז את ההכרזה המתבקשת כי בכל יום מימי החנוכה הרי מדליקים את הנרות בפרסומי ניסא אל מול עיניהם ואוזניהם של עשרות / מאות / אלפים של יהודים שבאים לצפות בהדלקות המרכזיות בטיבורה של עיר ובמרכזי השכונות.
רק מהמעט שהגיעו לאוזניי ולעיניי ניתן לתת ציון טוב לרובם ככולם. הם עשו זאת על הצד הטוב ביותר והצליחו גם לרומם עד כמה שניתן את רוחם המושפלת של רבים ואת מצב רוחם הלא משופר בלשון המעטה.
לא באתי לחלק עתה ציונים לפס קול שעבר כחוט השני בין כל הכורזים בין אלה שעשו זאת בכריזמה ובגרון ניחר ובין אלה שהעבירו את המסר ברוגע מסויים ובישוב הדעת והסתירו את ההתלהמות הפנימית שלהם לבל תפרוץ החוצה.
באתי לומר לכם שחסר לי קול אחד חד, צלול וברור שיצעק את הזעקה שלענ"ד היא המתבקשת בימים קשים אלה. אילו הייתי ניחון בכשרון הזה של להיות בין אלו שיודעים להלהיב את הקהל בנאומים מרטיטים וחוצבי להבות, אולי הייתי עושה זאת בעצמי אבל מה לעשות, זה לא הצד החזק שלי.
כוונתי למישהו שיקום ויזעק עד לב השמים: "שלום עכשיו!". נכון שהכותרת הזו מאוד לא מוצלחת בלשון המעטה כי היא הכותרת של אלו שחברו לשונאנו וגרמו לחורבן בעם ישראל אבל לא מצאתי מלים יותר מתאימות לזעקה זו. שלום עכשיו בין יהודים לגויים - הס מלהזכיר אבל שלום עכשיו בין יהודים ובין מקושרים אדרבה ואדרבה ויפה שעה אחת קודם ואולי כדי לא לתת יניקה לחיצונים יזעק הזועק "אחדות עכשיו!".
*
הרמב"ם כותב גם בהלכות תענית וגם בהלכות אבל שכאשר נקרית צרה לעם ישראל חייבים לתת על כך את הדעת וכאשר מת אחד מבני החבורה צריכים כולם להתעורר ואם יאמרו שהצרה הזו היא טבעית "הרי זה מדרך אכזריות". כך נהגו מקדמת דנא בעם ישראל כל עת שנקרתה עליו צרה צרורה וכולם פשפשו במעשיהם. אין זעקה זו והכרזה זו סותרת את הנאומים הלוהטים שנישאו מעל גבי המנופים אל מול החנוכיות הטהורות. מדובר בזעקה שצריכה להשמע במחננו פנימה. "ברכנו אבינו כולנו כאחד".
לצערנו הרב אירעו במשך השנים אירועים מסוג זה ורק אזכיר כי בעת כתיבת שורות אלו הוא יום היארצייט של שלושת התמימים שנהרגו באילת בדרכם לבסיסי צה"ל למבצע חנוכה, התמימים הנדל, שטרית וגולן ואף שהתקיימו אז כמו גם באירועים אחרים עצרות התעוררות לא הצליחו להוריד את הזעקה המדוברת לפסים מעשיים. כיון שתנועתנו תנועת חב"ד מתקדמת בתחומים רבים ואף מפתיעה בהם בטח היא תפתיע וימצא אותו אדם שיהיה בו הכוח ותעצומות הנפש לקום ולזעוק "עד מתי?".
וחשוב להבהיר: היפך השלום אינו ח"ו הסיבה והעילה לאסונות ר"ל הם באים מבלי שנדע את חשבונו של עולם אבל אין ספק וספק ספק שהשלום והאחוה בין החסידים מהוה מטריית הגנה וכיפת ברזל מכל מרעין בישין וגזירות קשות.
*
אני בטוח שיש רבים מבין הקוראים שיגחכו מעט ויאמרו "הא מנלן?" מי מאתנו הדלים והרקים יודע מה הוא הדבר הנכון לעשות בעת הזו? והמענה להם הוא שאין הכי נמי כל דבר שמעוררים עליו צריך להתקבל ומגודל הצרה שווה לנסות הכל, אבל ענין השלום מעוגן הוא מתשובת הרבי עצמה.
לפני עשרות שנים היה פיגוע באוטובוס ונהרגו בו הרבה יהודים ר"ל וביניהם היו שתי בנות שלמדו במוסד חב"די. ההנהלה של המוסד שלחה לרבי דו"ח ממה שאירע והרבי השיב להם:
"הדלקת נרות ש"ק ויו"ט. צדקה פושקע בבית כל אחת ואחת. מה טוב – תהילים סידור וצדקה פושקע באוטובוסים. שלום וקירוב הלבבות (גם בין חברי ההנהלה שי'). תשובת הרבי ברורה אם כן שיחד עם כל התתחזקות בפרטים של "ועשה טוב" צריך גם לעסוק ב"סור מרע": שלום וקירוב הלבבות!
ליבי אומר לי כי הפעם הזעקה שעדיין לא נזעקה ולא פרצה כהר געש קשורה יותר מאי פעם לתקופתנו ולעידננו.
ציפיות ואשליות רבות אין לי מתיבות אלה שכן ידוע מאמר העולם שיצה"ר משקיע חמש אחוז בכל המניעות לתורה ולכלל מצוות התורה ועוד תשעים וחמש אחוז הוא משקיע בענין המחלוקת ותקיעת תריז בין ידידים. כי מי כמוהו יודע חשיבותו.
בכל זאת שברתי כאן קולמוסי שאם כולי האי ואולי במקום אחד או בבית אחד הדברים יכנסו אל לב מאן דהוא והיה זה שכרנו.
אפריילאכ'ן חנוכה
מאפשרים לכם לקבל
