פך שמן קטן של אור - מהחושך מאוסטרליה | הרב מוני אנדר
בתחילה, חשבתי שאי אפשר יהיה השנה להדליק חנוכייה מבלי שלצד השלהבות ירצדו מול עיניך גם דמויותיהן של כרמל, אלכס, אורי, עדן, הירש ואלמוג – ששת החטופים שנרצחו בידי מחבלי החמאס בעודם עמוק מתחת לאדמה, אבל לא ויתרו גם בחנוכה האחרון של חייהם הקצרים מידי על הדלקת נרות מאולתרת ומרגשת במיוחד. הם ציפו וייחלו לניסים, כמעט ו"התנצלו" על שהתנאים לא מאפשרים להם הדלקה מהודרת באמת, אך לבסוף מצאו את עצמם הולכים בדרכם של חנה ושבעת בניה, גם הם גיבורים של ימי החנוכה, ומתים רק בגלל היותם יהודים.
אבל אז הגיעו החדשות העצובות כל כך מאוסטרליה, עם נרצחים שאני כבר ממש מכיר ועם תמונות של שליחי חב"ד וחברי קהילתם שמסרו את נפשם היהודית בעת אירוע חנוכה ססגוני ואיתם ההבנה שכבר מימי אנטיוכוס, ועוד הרבה קודם לכן, יש מי שרוצים להעבירנו מחוקי התורה, ואם זה לא מצליח בידם – אז להעבירנו בכלל. לעולם הבא.
אז אולי הפתרון הוא לא להראות יהודי? לא למשוך אש? בניגוד לחגים אחרים שמתרחשים בתוך המרחב הפרטי, את החנוכייה אנחנו מצווים להניח דווקא "על פתח ביתו מבחוץ" - מדליקים לא כדי לעשות לעצמנו יותר נעים בסלון, אלא כדי להוציא את האור החוצה. כי דווקא בזמן שהעולם שבחוץ הולך ומחשיך, גם במובן החורפי (וד"ש לסופה ביירון), וגם במובן הענייני של המציאות הערכית, הביטחונית והחברתית – חייבים לפזר את האור החוצה.
אבל באמת, אתה מדבר איתי על להאיר את החוץ בזמן שאני בעצמי מרגיש כבוי? מאיפה בכלל לוקחים אור כשמרגישים מרוקנים?
חסידות חב"ד מדברת על "פך השמן" שקיים אצל כל אחד ואחת. בתוך כל אחד מאתנו, לא משנה מה עובר עליו או איפה הוא נמצא על הסקאלה הדתית, טמון "פח שמן" קטן וטהור - הנשמה שלנו. זו הנקודה הפנימית ששום דבר בעולם – לא משברים, לא אכזבות ולא מלחמות – לא יכול לטמא או לכבות. אפילו במנהרות חמאס 40 מטר מתחת לאדמה או מול מחבלים עם רובי ציד.
בספר "חובת הלבבות" שחיבר רבינו בחיי כבר לפני כאלף שנים מובאת האמרה הידועה כי "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". איך? פשוט מאוד. כי חושך הוא לא דבר ממשי אלא סוג של מסך בלבד המסתיר את האור הקיים. וברגע שאתה מסיר את המסך, או פשוט מרים את השלטר של התאורה – כל המציאות הכל-כך מאיימת ומפחידה של החושך מתפוגגת לה בן רגע. פוף.
האור לא נלחם בחושך עם טילים או צח"קים. הוא לא מנסה להביס אותו בעימות חזיתי. הוא פשוט מופיע. וכשאתה מדליק נר, החושך פשוט מפסיק להיות חושך. הוא הופך להיות חלק מהמציאות המוארת.
הרבי מליובאוויטש הזכיר פעמים רבות כי "צריכים להתבונן ולהקשיב לסיפורם של נרות חנוכה" וחנוכה הוא סיפור על כוחם של מעטים מול רבים. על אמונה יצוקה שמביסה טרנדים חולפים. על ניסים שקורים, ועל שלהבת שמספרת את סיפורו של עם הנצח. והוא גם קריאה לכל אחד ואחת מאיתנו: להדליק את הניצוץ הפנימי, לצאת אל החושך, ולהאיר – נר אחרי נר, אחרי נר. ולו לעילוי נשמת כל הקדושים.
מאפשרים לכם לקבל
