שמישהו ירים את הכפפה: מה שצריך לשנות בחתונות בחב"ד
לפני יותר מעשר שנים כשהסתלק אבי ע"ה לשמי רום הוא ביקש בצוואתו להקים קרן גמ"ח בסכום נכבד לרווחת חסידי חב"ד והשלוחים.
זכיתי וניהול הגמ"ח לזכר אבי מתנהל על ידי ועם השנים נחשפתי למצוקות כלכליות כאלה ואחרות במשפחות אנ"ש כשאצל חלקם הקושי הכלכלי נוצר בעת אשר ילדיהם הגיעו לפרק 'האיש מקדש'. ישנו שליח במרכז הארץ שחיתן שלושה ילדים תוך חצי שנה ושיתף אותי בעול הלא פשוט שהוא נושא על כתפיו שכן להשיא ילד אחד אין זה פשוט כלל ק"ו במי שמשיא ג' ילדים בתכיפות.
נושא העול הכלכלי בחתונות וביתר השמחות כמעט ואינו עולה לדיון בבמות חב"דיות שכן ישנם נושאים אחרים "מאוד מאוד חשובים"... שבהם עוסקת העסקונה החב"דית ימים ולילות ומדוע שיתנו את דעתם על דבר כה פעוט וחסר ערך כמו רווחתם של חסידי חב"ד?...
בשנה האחרונה אני זוכר מאמר אחד מפורט של הגר"מ וועכטער שליט"א בעיתון 'כפר חב"ד' ובו קרא לקהל החב"די לצמצם בהוצאות החתונה כשהוא מתבל את דבריו בציטוטים מתוך שיחות קודש של הרבי שהתבטא על פיזור כספי מיותר בחתונות חסידיות.
א' הקוראים כתב שם במדור ה'קוראים כותבים' ג"כ בגנות החתונות המורחבות וסיפר כי הוא התחתן בבית מנחם טרם הוקם האוהל כשלחתונה הוזמנו רק מאה איש ולאחריה הגיעו התמימים מהישיבה ממול לשמח אותו. הוא המליץ לאמץ גם כיום חתונות מסוג זה.
הרבי התייחס לא אחת לנושא זה וכתב שיש לעשות חתונות גדולות ברוחניות וע"פ רוב זה קשור בקטנות החומריות וגדול הזכות להחזיר תקנות גדולי ישראל לחוגי אנ"ש וכו' והתורה חסה על ממנום של ישראל וכו'. מנגד ישנה תשובה של הרבי לרבני חב"ד לבל יצאו בקריאה לצמצם בחתונות ולא זה הדבר הראשון שמוטל עליהם לפעול.
לענ"ד, בדורנו ובעידננו אין לערוך את החתונה עצמה באופן מצומצם שכן להשיא בן זוהי מצוה וכשם שבכל מצוה אנו מהדרים ומבזבזים ממוננו כמו באתרוג יקר או במצות מהודרות שמחירם מוכפל ומשתלש אין כל הגיון שבמצוה הגדולה של "להשיאו אשה" נצמצם ונחפש דרכים להקטין את החתונה עד כמה שניתן. אדרבה, יש לעשות חתונות מפוארות ונרחבות, מה גם שעול החתונות הוא על שני המחותנים בשווה וכל א' מהם משלם רק את מחצית ההוצאה הגדולה.
הכאב הגדול בתחום זה הוא שישנם כו"כ הוצאות שאם היה גורם כל שהוא בתנועתנו נוטל את המושכות לידיו ונותן להן מענה יצירתי היה יכול לחסוך עשרות אלפי שקלים לכל חתונה!
וכאן המקום להתריע על החלל הגדול שקיים אצלנו בענין כה נעלה וחשוב. היחידים שעוזרים כיום למשפחה חב"דית בעת חתונתם ובשמחות אחרות הם כולל חב"ד שנותן הלוואה מכובדת וכן כשיש צורך אף משתתף בחלק מהוצאות החתונה. ישנם גם יוזמות מקומיות מבורכות כמו קרן "עדי עד" בכפר חב"ד של משפחת הבר לרכישת הנדוניא אך בודאי אין די בזה.
חוסר המעש בתחום זה משווע לאיש שיקום ויעשה מעשה ויקים קרן שתסייע למשפחות אנ"ש באופן משמעותי ורציני. ואין כוונתי כאן לעזרה כספית [שגם היא חשובה] כי אם להצעות ייעול שיוזילו את ההוצאות האדירות לחתונות. לא חסרים רעיונות יצירתיים לפעול בזה צריך רק להציף את הנושא החשוב הזה ובודאי שיימצא מי שירים את הכפפה.
לפני זמן מה התארחתי במרכז הארץ לרגל שמחה משפחתית ובערב שבת ראיתי את המארח שלי - שנמנה על חוג חסידי קטן - נוסע ברכבו ליעד מסויים שם מעמיסים על רכבו קופסאות ממוספרות והוא ממשיך לחלק אותם לפי רשימת כתובות שהוכנה לו.
שאלתי אותו למעשהו והוא הסביר לי כי במצוות אדמו"רו כל אחד מבני הקהילה נוטל חלק במערך רחב של הכנות לשמחות הנערכות אצלם. החל משלום זכר, ברית מילה ואויפרוף וכו' הכל מונח על כתפי העסקנים. הפעילות מחולקת בצורה מופתית מבישול ואפיה וכו' ועד לחלוקתם בבתי בני הקהילה או לבית הכנסת כדי שכל בעל שמחה לא יצטרך לטרוח כלל בשמחתו.
המארח שלי הוא יהודי גביר שבחשבון הבנק שלו מונחים מליוני שקלים ושאלתי אותו מדוע איש במעמדו טורח כל כך? והוא ענה לי "אני עושה זאת כדי שהרב'ה שלי לא יעשה זאת בכבודו ובעצמו. הרעיון הזה הוא פרי יצירתו והוא בוער בעצמותיו".
וזכורני כאשר בחסידות גור מייצר כובע ה'ספודיקע'ס' ההין לעלות את מחירו קרא לו הרבי בעל ה'לב שמחה' והודיע לו נחרצות שאם מחיר הספודיק יעלה אפי' בלירה אחת הוא יכנס לטיש השבתי עם כובע רגיל לראשו ויותיר את הספודיק בבית. הלה נבהל ועד היום מחירו של הספודיק נמוך ביותר.
דוקא אצלנו בחב"ד שחונכנו להקריב את עצמנו עבור הזולת וכל כולנו הוא למען האחר, ורבותינו נשיאנו בכל הדורות התבטאו בביטויים מכוננים ומטלטלים על אחוות החסידים הנדרשת לאור תורת החסידות, דוקא אצלנו נרדמו כולם.
מדהים לחשוב שישנם חסידויות שנוהגים אצלם לסדר 'דירה' לזוג הצעיר מה שאצלנו לא קיים כלל והם מצליחים לעשות גדולות ונצורות אף בתחום זה ואילו אצלנו לא קיים אפילו מעט מזעיר בסיוע ובעזרה ההדדית.
בהשגח"פ נתקלתי בימים אלו בתשובה של הרבי מתחילת אדר תשל"ג וכה כתב:
"לא היתה כלל הכוונה שיתחילו לדבר ע"ד בניה בירות"ו, כ"א אך ורק להראותם שבפועל ממש - מוצאים (בחוגים אחרים כמובן) עסקנים חדשים (בחב"ד במשך עשר השנים האחרונות "א"א למצוא" בשום אופן:
ר"י בתו"ת, תלמידים לתו"ת ולתו"א (אף ששאר הישיבות מלאות), מי שיעשה משהו בנוגע למצב הכספי בתו"א, מי שיעשה משהו בהתדרדרות וחורבן כל עניני חב"ד בת"א (שהיתה לפנים מרכז חב"ד באה"ק) מי שיעשה משהו לארגן (עכ"פ - לעורר מהתרדימה העמוקה) דחב"ד בירות"ו ב"ב וכו', מי שידפיס עכ"פ פעם אחת בשנה מודעה אחת במכ"ע שיש ספרי חב"ד שנדפסו ואפשר לקנותם - ומה שמבהיל ביותר שאין אף אחד בכל אה"ק שבמשך עשר השנים הרגיש שהוא בעצמו צריך לעשות משהו בכ"ז - אך ורק זה שאחדים ענו וכתבו לי (במענה על תביעות מכאן (לא ח"ו בעצמם) שבודאי יבש"ט שהרי נשיאינו אמרו שיד חסידים תהי' על העליונה - והנוסח הולך ונשנה עשר שנים ויותר, אלא שלאחרי ההתוועדות דתשרי זה הוסיפו שיהא כ"ז "מלכתחילה אריבער". ופשוט שכשאין "יד" פעילה - די באסיפה) ועסקנים הנ"ל בלי היכרות מיוחדת כלל, בלי זירוז ותביעות מארצה"ב וכו' כלל, בלי שיראום דרך כלל - פועלים ומצליחים.
מה תקוה לתועלת מכתיבתו כהנ"ל - כנראה רק אחת: חז"ל אמרו שצ"ל התביעה עד מאה פעמים והריני מתקרב למספר זה, "והמצב בכהנ"ל שנמנה ועוד גרוע יותר מאשר היה בפעם הא')".
(מכתב זה מלא בהדגשים ובקוים יחידים וכפולים שהרבי מתח לאורך כל התשובה שמדגישה ומבליטה את זעקת מכתב זה).
והנה כחלוף יותר מחמישים שנה מאז כתב הרבי את הפתק החריף הזה חל שינוי עצום לטובה ברבים מהדברים שהרבי הצביע עליהם והשינוי לא חל מראשי המערכת החב"דית אלא דוקא מיוזמות אישיות של חסידים מקושרים שהחליטו לקום ולעשות מעשה.
לאור זאת אין לאבד תקוה ויש לצפות שיקום איש או שיקומו קבוצת אנשים ויפתיעו אותנו כולנו גם בנושא החשוב הזה שגם הוא נכלל באיחול שזה עתה איחלנו זה לזה: לשנה טובה תכתבו ותחתמו... "בדרכי" החסידות!
גילוי נאות: גם אני הקטן זכיתי לערוך ג' חתונות בתוך שמונה חודשים ואין הדברים הנ"ל אמורים כלל כלפיי משום שעל השלוחים אמר הרבי שמעת יציאתם לשליחות אין מזונם מן הארץ כי אם "לחם מן השמים". הדברים מוסבים לכלל חסידי חב"ד באשר הם.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: menorabadarom@gmail.com
ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
