היכל הנגינה: ענקי הזמר פריד ושטיינמץ מתארחים ב'צמאה'
היכל הנגינה
אחד מסימני ההיכר המובהקים של עבודת ה' בדרך החסידות, היא השירה והנגינה. כבר בדורות הראשונים היו החסידים מרבים בניגונים, אם בשעת התפילה ואם במהלך התוועדות חסידית ושבת אחים. גם את השימוש בכלי זמר הפכו החסידים לחלק בלתי נפרד מחיי עבודת השי"ת מתוך שמחה וטוב לבב.
כמו בכל תחומי עבודת ה', גם בעניין הנגינה לא חידשה תורת החסידות מאומה ח"ו על המסורה בקרב עם ישראל מימות עולם, אלא רק גילתה, עוררה והביאה חיות חדשה בדרכי העבודה שנתפרשו כבר כולם בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה.
ואכן, מלאכת הנגינה הייתה מאז ומקדם יסוד מוסד בעבודת ה', והדברים נזכרים פעמים רבות כבר בכתבי הקודש, בגמרא, בראשונים ובאחרונים. אלא שברבות השנים ועקב הצרות המרובות שהיו מנת חלקו של עם ישראל נחלשה הנגינה ונדחקה הצידה, עד שבאו הבעש"ט ותלמידיו ועוררוה והפיחו בה רוח חיים, וכיום שבה והפכה לנחלת הכלל.
עם היכנסנו לחודש כסלו, חודש האורה – אור התורה הנגלית והפנימית, נועדו יחדיו שלוש דמויות העומדות במרכזה של התוועדות י"ט כסלו הגדולה בבנייני האומה. שניים מהם מופיעים על הבמה קבל עם ועדה ומעוררים בניגונים את המוני המשתתפים, הלא הם אמני הרגש ר' אברהם פריד ור' מרדכי שטיינמץ. השלישי, לעומתם, נמצא לרוב מאחורי הקלעים, הלא הוא יוזם ומנהל האירוע הרב משה שילת, העומד גם מאחורי שורה ארוכה של מפעלים להפצת מעיינות החסידות בקרב המונים.
התחלת הדרך
הרב משה שילת: ידוע שאדמו"ר הזקן עשה נפשות רבות לתורת החסידות באמצעות כישרון נגינתו. כך למשל, מסופר כי בהיותו פעם בעיר שקלוב שהייתה מלאה גאונים וחכמים, סבבוהו צורבי העיר והקיפוהו בחבילות קושיותיהם בים התלמוד. כשראה כך, ניגן בעל התניא לפניהם אחד מניגוניו המלאים דבקות. הניגון פעל כל כך על חושיהם של השומעים עד שהתעוררו ברגש נשמתי רב עוצמה – כזה שהיה בו כדי לסלק את כל קושיותיהם וספקותיהם מתוכם, שהרי כוחה של הנשמה הרוחנית רב לאין ערוך על מגבלות המוח האנושי.
בפעם אחרת, על פי המסופר, במענה לחבר אברכים מתלמידיו שהתאוננו בפניו שהם מתקשים בהבנת ספרו התניא, השיבם אדמו"ר הזקן שכדי להבין את התניא – זקוקים לנגינה חסידית... כיוצא בזה אמר אחד מגדולי חסידי חב"ד בדורות הראשונים, הגה"ח רבי הלל מפאריטש, כי מי שאין לו חוש בנגינה – אין לו חוש בחסידות... עד כדי כך תפסה הנגינה מקום של חשיבות בקרב גדולי החסידות.
במרכז: הרב משה שילת
ברצוני לפנות אליכם, ר' אברמ'ל ור' מוטי, על אף פער השנים ביניכם - שירי השמחה וניגוני הנשמה של שניכם כאחד מושמעים ברבבות בתי ישראל ומעוררים את ליבם ברגשי קודש של תשובה וכיסופים. זכיתם להופיע על הבמות הגדולות בהיכל הנגינה החסידי והנעמתם בשירתכם באוזניהם של מרנן ורבנן צדיקי ומאורי הדור. האם תוכלו לחזור לתחילת הדרך - מהיכן התחיל החיבור שלכם עם הניגון החסידי?
ר' אברהם פריד: גדלתי בבית חסידי בשכונת קראון הייטס בניו יורק. כבר כנער צעיר ב'חדר' 'אהלי תורה' שרתי במקהלת הילדים, וגם הפכתי לסולן המקהלה בניצוחו של הנגן החסידי ר' אליהו ליפסקר. באותן שנים היינו נוסעים כמקהלת "אלי והילדים" לקהילות יהודיות ברחבי ארצות הברית, כדי לשיר בפניהם שירים יהודיים ולקרב אותם לאבינו שבשמיים.
ר' אברהם פריד
גם בבית הוריי כמובן היה מקום מיוחד לניגון החסידי, אבל החיבור הגדול שלי לתחום התרחש בשנות לימודיי בישיבה, בהתוועדויות־חברים. היינו יושבים שעות ארוכות ומנגנים יחד את ניגוני החסידים ואדמו"רי חב"ד, ניגונים שמעלים את המנגן למקום גבוה ורוחני. שם הרגשתי את החיבור הפנימי שלי לעולם הניגון.
ר' מוטי שטיינמץ: גדלתי במשפחה חסידית שורשית בת שמונה דורות בחסידות ויז'ניץ. הנגינה והשירה היו טבועות בי מילדות, ולפחות ארבעה דורות אחורנית התברכה משפחתי בבעלי נגינה מופלאים.
סבא רבה, רבי יחיאל שטיינמץ, היה שר כבר אצל בעל ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ. כמו כן, ישנם שירים מועטים שהאדמו"ר ה'אמרי חיים' הלחין, ואחד מהם הוא הניגון העמוק 'נפשנו'. האמרי חיים התבטא עליו כי הוא "הכניס לתוכו את לבו", והוא שח כי הוא יודע שזהו שיר טוב "כי זהו ניגון הדבקות של ר' יחיאל שטיינמץ...".
סבי ר' מנדל שטיינמץ עורר מחדש את ניגוני ויז'ניץ העתיקים לאחר השואה האיומה, ודרכו נשתמרו שירים רבים של החסידות שאבדו בימי המלחמה. אני זוכר בתור ילד את הסבא שר תמיד בשמחות המשפחתיות ניגונים עתיקים שנשכחו.
גם אבי מורי שר במקהלה - ה'קאפעלע' - של ויזניץ לערך 30 שנה, תחת שרביטו של המנצח החסידי ר' בנימין הרטמן. מובן, אם כן, עד כמה המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מבית גידולי, כבר מגיל צעיר מאוד. עד היום הזה דרכי החסידות בבית עוברות דרך הנגינה באופן תמידי, ובימי שמחה ומועד אבי יושב תדיר בביתנו עם האקורדיון בידיו ומסביב לו בני המשפחה, ואנחנו יושבים שעות ארוכות ושרים יחד.
בנוסף לבית הגידול המשפחתי, אצלנו בחצר ויז'ניץ משמשים הניגונים חלק בלתי נפרד מההוויה החסידית. כך למשל, האמרי חיים התבטא פעם כי אם כלל ישראל זהו הצבא של הקב"ה, חסידות ויז'ניץ זו התזמורת של רבש"ע... ובאמת כיום יש תפוצה רחבה מאוד לשירים של ויז'ניץ גם בקהלים אחרים ובחצרות אחרות.
הניגון – חלק מן התורה
הרב שילת: אמרה חסידית ידועה אומרת כי לכל מנעול ישנו מפתח משלו, אבל לאומן יש מפתח כללי שבו הוא יכול לפתוח את כל המנעולים, וזהו הניגון (ספר השיחות תש"ו ע' 10). ובאמת רואים שהניגון מייצר שפה נשמתית המדלגת על פערי גיל, שפה ומנטליות. זה דבר מעודד מאוד. איזו אמרה חסידית הקשורה לתחום הנגינה מלווה אתכם? ומה אתם חשים כשאתם מכבדים את ה' מגרונכם?
פריד: ללא ספק, המילים שמלוות אותי לאורך שנות שירתי אלו מילותיו של רבנו הזקן בעל התניא אודות כוחו של הניגון: "הניגון – הוא קולמוס הנפש". כלומר, דרך הניגון ניתן להגיע למקומות עמוקים מאוד של הנפש, שאפילו באמצעות לימוד ודיבור לא ניתן להגיע אליהם.
כאשר אני מתבקש לעלות לשיר בעשרת ימי תשובה, שאלו ימים רציניים וחשובים, מלכתחילה הגישה נעשית בכובד ראש, וגם השירים ואופי השירה יהיו שקטים יותר. לעומת זאת, בשמחת בית השואבה, כשכל המשתתפים נדרשים להגיע עם דליים ולמלא אותם בשמחה לכל השנה - כפתגמם של רבותינו אדמו"רי חב"ד - זה ודאי משפיע גם עלי, כמי שעומד על הבמה וצריך להביא את הרגש הזה אל הקהל. כך גם כשאני בא לאירועי 'צמאה' לרגל י"ט כסלו, אלו זמנים שבהם רגשות הכיסופים של הקהל מציפים את האולם, והיחס שלי לכך הוא בהתאם.
שטיינמץ: ישנה אמרה מפורסמת בחסידות על כך שהיכל הנגינה הוא הקרוב ביותר להיכל התשובה, או שהוא הוא היכל התשובה בעצמו. אני רואה זאת בחוש: יהודים מצליחים להתעורר לתשובה אמיתית מתוך האזנה לניגונים חסידיים.
בלתי ניתן להפריד בין תורת החסידות לדרכיה. החיבור של יהודי לקב"ה באמצעות לימוד החסידות, מתחזק ומתעצם כאשר הוא הולך בדרכיה, והניגון הוא חלק מרכזי בהן. בכל חצרות החסידות ניתן לפגוש "זיצים" – בשם ובכינוי כזה או אחר – של דיבוק חברים, במהלכם יושבים יחד ומנגנים שעות ארוכות, כמו בלילות שבת או ביומי דפגרא.
הניגון מרומם את נשמתו של המנגן ומחבר אותו אל הרוח. דמיינו לעצמכם איזו זכות נפלאה זו לשבת היום, בשנת תשפ"ו, ולשיר את אותו הניגון שניגן בעל התפילה מקאסוב אצל מורנו הבעל שם טוב!
לכל יהודי יש עליות וירידות בעבודתו לקונו, אנחנו לא מלאכים... אבל כשהוא שר ניגון כיסופים מעומק נשמתו – הוא זוכר מהיכן הוא בא ואנה הוא הולך. הוא בנו של מלך מלכי המלכים, ותפקידו להאיר את אור שכינתו עלי אדמות. עבורי, כבעל מנגן, יש להוסיף לתחושת ההתעוררות שקיימת בכל אחד את רגש האחריות ותחושת השליחות הכבירה - לגעת בלבבות של כל כך הרבה אנשים.
יעלזו חסידים
הרב שילת: לכל אחת מחצרות החסידות דרך משלה בעבודת ה' וסגנון מיוחד בניגוניה. ספרו לנו על הייחודיות בעיניכם שיש בניגוני חב"ד וויז'ניץ.
פריד: את עומקם של ניגוני חב"ד יכולים להסביר המשפיעים וזקני החסידים, אבל כל מאזין יכול להתרשם על נקלה מהקסם שבהם: מדובר באוצר המכיל מאות ניגונים, מתוכם כשני שלישים ללא מילים - רק נעימות הנובעות היישר מן הנשמה. בניגוני חב"ד יש מגוון סגנונות - שמחה וגעגוע, מארשים קצביים וניגוני התוועדות. הצד השווה שבהם שבכולם ניתן הכוח לחדור אל תוך הנשמה, וכשיהודי שר אותם – הוא מתנקה מכל הרפש שדבק בו, מתרומם ושמח!
שטיינמץ: בחצר ויז'ניץ ישנם הניגונים המקוריים שלה, אבל תמיד כיבדו ניגון טוב... ולכן גם קיבלו שירים וניגונים רבים גם מחצרות אחרות. האמרי חיים היה אמן שירה בנשמתו, והוא קיבץ לשולחנו ניגונים של מלחינים אחרים מחסידויות שונות, ואפילו מ"זמרת הארץ". לדוגמה, השיר 'הייליגער שבת', שזהו שיר עממי־אידי, שברבות הימים הפך לניגון מן השורה בחסידות. כך גם כשהאמרי חיים הגיע לחצר חב"ד ושמע ניגון געגועים בהתוועדות, הכניס אותו להמנון הדגל של ויזניץ – "י־ה ריבון".
משמאל: ר' מרדכי-מוטי שטיינמץ
גם אצל ממשיך דרכו ה'ישועות משה' ראו אותה חיבה לניגון טוב, גם אם מקורו בשושלת אחרת. מידי ראש חודש היה מקבל את המקהלה לחדרו, יחד עם יחידי סגולה מקרב החסידים. סיפר לי אבי מורי, כי פעם אחת שאל אחד המנגנים אם הוא יכול לנגן מאוצרותיה של חצר אחרת. ענה לו הישועות משה: "אני מקבל את כל הדגים שבים...".
גם כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א מביא לשולחנו הרבה מניגוני חב"ד, כמו ניגונים רבים אחרים שמעוררים את ליבו של החסיד לקודשא בריך הוא.
הרב שילת: ר' מוטי, שתף אותנו ביחסו של האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א לעיסוקך כבעל־מנגן?
שטיינמץ: כאמור, בחסידות ויז'ניץ הניגון תופס מקום מאוד מרכזי. לפני כ-13 שנים הורה לי הרבי להיכנס לתוך מקהלת ויז'ניץ, וזה היה אחד המקומות הראשונים בהם התחלתי את דרכי המוזיקלית. מאז זכיתי לגילויי חיבה מיוחדים מהרבי על שירתי. למשל, אני זוכר כיצד ב'טיש' של סוכות עמדתי בצד הדרך, ובעת יציאתו של הרבי הוא פנה אלי ואמר לי "ישר כוח" על השירה.
בחג סוכות האחרון צלצל אלי הגבאי של הרבי למחרת שמחת בית השואבה, אחר שבאותו ערב שרתי בפני הרבי את 'נפשנו' של האמרי חיים. הגבאי סיפר לי כי בעת השירה הרבי פנה אליו ואמר לו כי "יחיאל'ס אייניקל זינגט שיין". נכדו של יחיאל שר יפה!...
הרבי רואה במוזיקה שליחות גדולה ודבר חיובי, והוא תמיד מעודד אותי להמשיך בשירה תוך כדי שמירה על הגבולות הרוחניים.
הרב שילת: ר' אברהם, ספר לנו על דברים שהיו בינך לבין כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע ועל יחסו למלאכת המוזיקה שלך.
פריד: כשהייתי ילד קטן, בסביבות גיל 5, הוריי התגוררו באותו הבניין בו התגוררה הרבנית ע"ה, אימו של הרבי, וזכיתי לשיר בפניה שירים חסידיים. עם הזמן למדתי באלו שעות מדי ערב הרבי מגיע לבקר את אימו, והייתי עומד ליד החלון או מחוץ לביתה ושר, וכך זכיתי שהרבי יעודד בידו הקדושה לעברי.
עם השנים נכנסתי יותר לעולם השירה ועלה בליבי להוציא לאור שירים ותקליטים לקהל הרחב. תהיתי בתוכי האם הדבר נכון והאם זהו תפקידי, ואת התשובה קיבלתי במהלך התוועדות קודש עם הרבי. עמדתי על מקומי ביראה ובמוחי חלפו ההתלבטויות האמורות, והנה שמעתי את הרבי מדבר על הנשמה היהודית ועל כוחה הרב להשפיע על העולם כולו לטובה. הבנתי שיש בי כוח להעביר את המסרים שלמדתי מהרבי ואת המסרים של יידישקייט בכלל, באמצעות שירה ונגינה.
בעקבות זאת, האלבום הראשון שהוצאתי לאור נקרא 'אף יהודי לא יישאר מאחור!' - משפט שהרבי חזר עליו פעמים רבות בשיחות הקודש, המבוסס על הכתוב "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל".
ככלל, אני רואה במלאכת השירה והנגינה את שליחותי עלי אדמות, ואני משתדל שהכישרון שהקב"ה העניק לי יבוא לידי תכליתו – לעורר יהודים לתשובה ועבודת ה' בשמחה.
והנה סיפור אישי שהיה לי עם הרבי: בתור נער צעיר, בצהרי יום השבת, עמדתי בבית המדרש וחיכיתי לכניסתו של הרבי להתוועדות. לפתע הרגשתי נגיעה קלה בכתפי. הסתובבתי לאחור והנה אני רואה את הרבי בעצמו עומד מולי! הייתי מופתע עד עמקי נשמתי, והרבי אמר לי: "כך, במהירות כזו ובהפתעה שכזו, יכול המשיח להגיע!"
הרב שילת: היום השמח ביותר בשנה במחיצת הרבי זי"ע, היה שמחת תורה. כחסיד שגדל בשכונת קראון הייטס, בסמיכות לחצר הקודש, תאר נא לקוראים מעט מאירועי שמחת תורה במחיצת הרבי.
פריד: אצל הרבי ראו בבירור שימי שמיני עצרת ושמחת תורה הם ימים שונים בתכלית מכל יום אחר בשנה. הרבי שפע שמחה עצומה במשך 48 שעות ללא הפסקה, והצליח לשאוב את כל הקהל, אלפי אנשים, צעירים ומבוגרים, לתוכה. קשה לתאר ולהעביר לקוראים איזו הרגשה מיוחדת הייתה זו.
אחד הרגעים המיוחדים היה בעת ה'הקפות', כאשר הרבי וגיסו ע"ה היו רוקדים יחד, כתף אל כתף, במרכז בית המדרש. זה היה מחזה מרהיב, כמו המחול שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבוא.
ר' אברהם פריד
אני זוכר גם את ההקפות בליל שמיני עצרת תשל"ח, שזו הייתה שנה יוצאת דופן במיוחד. עמדתי קרוב לרבי, בכותל המזרחי של האולם, והייתי יכול להביט היטב בפניו הקדושות של הרבי. עד היום איני שוכח את הרגע בו אמרתי לחברי: "ראה כמה הרבי חיוור", ואכן לאחר כמה רגעים הרבי עבר אירוע־לב קשה. כתוצאה מכך הוא נשאר ספון בחדרו למשך כמה שבועות, עד ששב לאיתנו ויצא אל הציבור בראש חודש כסלו שהפך מני אז ליום חג בעדת החסידים.
חוזה מיוחד במינו
הרב שילת: מורנו הבעש"ט נ"ע היה בעל מנגן גדול, כידוע, וגם חסידיו היו בעלי מנגנים וחיברו ניגונים: הצדיקים רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, הסבא משפולי, רבי אהרן הגדול מקרלין ועוד. בהזדמנות מסוימת הגדיר אדמו"ר הריי"צ כך: רבנו הזקן למד במזריטש, אצל המגיד, שלושה דברים: מיהו הקב"ה, מי הם ישראל – ישראל אורייתא וקב"ה כולא חד – ומה הוא ניגון... (שיחת חג הפסח תש"ו).
זכות מיוחדת לשניכם, ששיריכם עולים על שולחן מלכים, כמו בפיהם של המוני יהודים. זכיתם גם לשיר באירועים היסטוריים ומיוחדים של היהדות החרדית. נשמח לשמוע על אירוע או 'טיש' מיוחד שטבע בכם חותם בלתי נשכח.
שטיינמץ: ישנה חוויה מסוימת, דווקא מהתקופה האחרונה, שעדיין מפעמת בי. היה זה בטיש של מוצאי חג השבועות האחרון בחצר ויז'ניץ. לאחר תקופה בה הרבי היה שרוי במצב רפואי מורכב ולא יצא לקהל החסידים, נערך הטיש הגדול בהשתתפות אלפים. בעת ששרתי את הניגון המיוחד "שים שלום" היה ממש חשמל באוויר, ועד היום אני מקבל תגובות מרגשות מחסידים ששהו שם עד כמה השירה נגעה בהם.
פריד: לפני כמה שנים שרתי באירוע בירושלים עיה"ק. הקהל כולו היה שרוי בהתעוררות עצומה, ובעל השמחה ניגש אליי, כשלצידו שני עדים כשרים, וביקש לערוך חוזה בר־תוקף בו ייכתב כי בעת ביאת המשיח הוא יארח את סעודת קבלת הפנים למלך המשיח, ואני אהיה שם לשיר לרגל גאולת ישראל!
כמובן, לא יכולתי לסרב להצעה כזו, ומיד התיישבתי לחתום על החוזה. בעל השמחה הוסיף ואף שילם לי מקדמה על חשבון אותה הופעה, ואני בכל יום מייחל כבר לפרוע אותה ולשיר מול מלך המשיח! עד היום הזה שטר החוזה עודנו חתום ונמצא במשרדי...
ישנה הופעה נוספת המרגשת אותי במיוחד כשאני נזכר בה. זה היה לפני למעלה מ־40 שנה, כשנערכה בבנייני האומה חגיגת סיום המחזור הראשון של לימוד הרמב"ם היומי, בשנת תשמ"ה. עד אז לא הופעתי על במות גדולות מול אלפי אנשים, אבל הרבי העניק לי ברכה מיוחדת לרגל הנסיעה לאירוע הזה. התביישתי מאוד אבל כך עשיתי, וזו הייתה הפעם הראשונה בה הופעתי בפני קהל המונים שכזה, כשזו הייתה פתיחת הדרך שלי לכל מלאכת השירה שלי.
כמה נפלא הדבר שאל המקום הזה בו התחלתי את דרכי אני חוזר לאחרונה מדי שנה בשנה במסגרת אירועי י"ט כסלו, להתוועדויות המהוות עבורי את פסגת השמחה של השנה כולה, כשאני חוזה בהתפרצות של כיסופי קודש של רבבות מישראל המתעוררים על ידי שירת ניגוני חב"ד.
נשמות מתעוררות
הרב שילת: הרבי הריי"צ התבטא כי בכוחו של הניגון לחלץ את האדם אף מן הבוץ העמוק ביותר. לנגינה החסידית כוח מיוחד לפעול על נפש השומע. נשמח לשמוע מכם, מכלי ראשון, סיפורים ששמעתם על יהודים שהתקרבו להשי"ת או התעוררו לתשובה לאחר ששמעו את שירתכם וניגוניכם.
שטיינמץ: אני חוזר זה עתה מאירוע מיוחד שהתקיים בז'נבה שבשווייץ, במהלכו ניגש אלי שליח חב"ד ואמר לי בהתרגשות: "ר' מוטי, אין לך מושג כמה יראת־שמיים השירה שלך מחדירה באנשים. ישנם יהודים שאני מקדיש שעות רבות כדי לקדם אותם בלימוד התורה ובעבודת התפילה, אך אינני מרגיש שה'נקודה' כבר בוערת בהם. והנה, אחד מהיהודים הללו סיפר לי כי במהלך נסיעה ברכבו הזדמן לו לשמוע שיר שלך, והשיר עורר בו הרהור תשובה – ובאותו הרגע הוא החליט לשנות את מסלול נסיעתו ולשים את פעמיו לבית חב"ד כשהוא מבקש ללמוד איתי...".
כמו כן, בעת חגי תשרי השתא ניגש אלי תלמיד ישיבה בשטיבל ואמר לי: "אתה לא יודע, אבל בזכותך חיי השתנו לגמרי... אני מגיע מבית רחוק מאוד מקיום תורה ומצוות, וכל הקשר שלי עם היהדות התחיל בזכות השירים שלך...", ויהי לפלא. כמובן התרגשתי לשמוע זאת באותה שעה, אך הדבר פרח מזכרוני. לאחר כמה ימים הגעתי לטיש סוכות בויז'ניץ. ניגש אלי אברך יקר ואמר לי: "אתה זוכר את הסיפור של הבחור שהתקרב לקב"ה באמצעות השירים שלך?". לא הבנתי כיצד הוא מכיר את הסיפור, אבל הוא שח באוזניי כי באותו יום שמעו כמה אברכים את הסיפור בשטיבל והדבר פעל עליהם עמוקות. "קח את הסיפור הזה", אמר לי האברך, "רשום אותו על פתקה ושים בכיסך. בכל פעם שתרגיש חלישות או חוסר חיוּת בשירה שלך, תפתח את הפתק ותיזכר בסיפור המופלא ההוא. זה בוודאי ייתן לך כוחות להמשיך לשיר ולעורר יהודים לתשובה". ואכן, אני בכל יום מרגיש את הזכות העצומה שזיכה אותי הקב"ה להיות שליח לחזק יהודים בתורה ובאהבת ה'.
יש עוד הרבה סיפורים כאלו, את רובם מן הסתם לא אזכה לשמוע בעולם הזה, אבל אני מתפלל כל יום שהשירה שלי תיגע באנשים ותעורר בהם את הנקודה הפנימית.
פריד: לקראת חג הפורים האחרון נסעתי ללוס־אנג'לס. ניגש אלי בחור צעיר בבית הכנסת ואמר לי: "אני חייב לספר לך משהו. את שנות בגרותי העברתי כאן בארצות הברית, הארץ החופשית. למרות שידעתי כי אני יהודי, לא הייתה לכך משמעות רבה על חיי. עם השנים הכרתי אישה לא יהודייה, ואחרי תקופה החלטנו להתחתן, רח"ל.
"אחד מחבריי שהיה דתי נזעק לשמוע כי אני עומד להתחתן עם גויה וכורת את גזע ישראל... הוא לא ידע כיצד בדיוק לדבר על ליבי ולהניא אותי מכך. יום אחד הופתעתי לקבל ממנו שיר שנקרא "יאקוב". זהו שיר המדבר על נער יהודי, כמוני, שנמצא הרחק מהבית החם, ועומד בניסיון של נישואין לנוכרייה, ה"י. השיר המיוחד – שאתה ר' אברהם שרת במנגינה כה מיוחדת ובקול כה פנימי – תפס אותי עמוקות, ומילותיו של "יאקוב" הדהדו באוזניי: "דרך התורה אחת היא, ובדרך זו אצעד!..."
"בזכותך – סיים אותו צעיר – עזבתי את האישה הזו ולאחר תקופה נישאתי כדת משה וישראל עם יהודייה כשרה וכבר זכינו להעמיד בנים ובנות, עוסקים בתורה ובמצוות!"
ראש השנה לכיסופים
הרב שילת: בשנים האחרונות יודע כל יהודי כי אם יש מקום וזמן בהם ניתן להתעלות ברגשי צימאון למעלה־מעלה עד אין קץ - אלו אירועי 'צמאה' המיוחדים הנערכים מדי שנה בימים הסמוכים לי"ט כסלו. הכרטיסים נחטפים מיד לאחר פתיחת המכירה, וההמונים ממלאים את ההיכל המרכזי והאולמות המסונפים לו. מהצד שלכם – כבעלי המנגנים המופיעים שם – איך אתם מסבירים את התופעה הזו?
שטיינמץ: את מה שקורה ב'צמאה' – מתאר ר' מוטי את החוויה מכיוון הבמה – לא רואים בשום אירוע זמר אחר. הקהל לא מגיע לצפות בזמרים אהובים או לשמוע את ההרכב המוזיקלי, אלא בא להתרומם, להתעלות, לרקוד ולשמוח בשמחה של מצוה. אני מרגיש שזו זכות עצומה בשבילי להיות שם על הבמה ולראות את המוני בית ישראל שרים את ניגוני בעל התניא ורוקדים לצלילי שירי חב"ד השמחים. בשעת השיא, בעת ניגון ד' בבות, אני חש כיצד ניתן ממש להגיע ל"התפשטות הגשמיות", כמו החסידים הראשונים, להתמלא בגעגועים לקב"ה ולהתנתק מהקרקע החומרית.
בעיניי, ההצלחה של האירוע הזה היא בהנגשה של תורת החסידות לקהלים השונים. מלכא משיחא כבר אמר לבעל שם טוב שהוא יבוא "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה", והמפעל המיוחד הזה בראשותך, ר' משה, מצליח לעשות זאת – להפיץ את המעיינות עצמם עד ל"חוצה", לכל יהודי באשר הוא. לכולם יש מקום תחת קורת הגג של 'צמאה'.
פריד: גם אני וגם הקהל העצום מחכים כל השנה לאירועים המיוחדים סביב י"ט כסלו. אם להגדיר את מה שמתרחש ב'צמאה', הרי שזו פנימיות עמוקה המעוררת את הלב, המוגשת בד־בבד בעטיפה חיצונית מוקפדת ומדויקת, עם מוזיקה איכותית ונגנים בעלי־כישרון המלהיבים את הקהל.
להבנתי, סוד ההצלחה הגדולה נעוץ ביכולת לקחת את האמצעים הגשמיים ביותר ולהעלות אותם לרוחניות הגבוהה ביותר. מצד אחד - ניגוני חב"ד הטהורים, ומצד שני - הטכנולוגיה החדישה וההפקה המקצועית, שביחד הם מצליחים ליצור אירוע מעורר מאין כמותו.
הנשמה של עם ישראל כיום מתגעגעת וכוספת לקונה. יש געגוע לרוחניות, לקדושה. יהודים צמאים לתורה ולחסידות, וזו הסיבה שאנשים מחכים לזה כל השנה: הם יודעים כי שם הנשמה תרווה את צימאון הגעגוע! באופן אישי אוכל לומר כי את השמחה שראיתי באירועי צמאה – לא ראיתי בשום מקום אחר בעולם!
הרב שילת: זאת ההזדמנות להודות לעיריית ירושלים שתחת חסותה מתקיימים אירועי 'צמאה' כבר שנים רבות, ולהביע תודה מיוחדת לראש העיר מר משה ליאון, שדרך אגב הוא גם בעל הבנה בניגונים, ולראש האגף לתרבות תורנית ר' פנחס ארליך ואתו עמו ר' יעקב הלפרין שאינם חוסכים כל מאמץ בתמיכתם להצלחת האירועים.
אם כבר מדברים על ניגונים, איזה ניגון חב"ד חביב עליכם ביותר ואתם מרגישים כלפיו קרבה מיוחדת?
שטיינמץ: אני מאוד אוהב ומחובר לניגוני חב"ד בכלל, יש בהם הרבה עומק והתלהבות. אם לנקוט בדוגמאות ספציפיות, הרי שזה הניגון "אבינו מלכנו", "רחמנא", "אך לאלוקים" וכמובן ד' בבות. כמו כן, אני מאוד מחובר לניגון שהזכרתי לעיל, שאצלנו בוי'זניץ אימצו אותו מחב"ד. הניגון המקורי הוא ניגון התוועדות ללא מילים, והוא ממש נוגע בנקודות הכי עמוקות בנפש... (ר' מוטי פוצח בניגון העמוק – מס' פ"ד ב'ספר הניגונים חב"ד', ובקולו הערב מנגן אותו).
פריד: כאמור, אצלנו בבית שרו ניגונים בכל עת. היינו שומעים את תקליטי 'ניחו"ח' (ניגוני חסידי חב"ד), וכמובן היינו משתתפים בהתוועדויות של הרבי בבית המדרש 770 בהן הניגונים תפסו מקום נכבד. ניגוני חב"ד זורמים בדמי מקטנותי.
ניגון מיוחד שאני מחובר אליו הוא 'הניגון מפולטבה'. זה ניגון המבטא את הגעגועים של הנשמה להתקרב לבוראה. מבבא לבבא הניגון עולה ועולה, עד שהוא מתפרץ במעין זעקה שניתן לשמוע בה: "אבא! אני מתגעגע אליך". כמו כן, ידוע הניגון 'על הסלע הך' שהיה מהניגונים הקבועים בהקפות אצל הרבי בשמחת תורה, וגם שרתי גרסה מיוחדת שלו ב'צמאה'. אני אוהב את הקצב שלו ואת המילים הכל־כך מיוחדות שלו - להכות בסלע עד שיצאו המים החיים!
ואני תפילתי
הרב שילת: איך מתחברים לניגון, איך חיים אותו?...
פריד: שירה היא כמו תפילה. מה ההבדל בין תפילה רגילה לבין תפילה באריכות? כאשר אדם מתפלל רק כדי לצאת ידי חובה, פעמים רבות הוא ייחפז באמירת המילים, יביט לצדדים ולא יהיה מרוכז כל כולו במילות התפילה עצמן. לעומת זאת, בתפילה באריכות אנחנו "חיים" את מילות הסידור ומתחברים אליהן.
כך גם בעולם השירה והניגון. יש הרבה אנשים ששרים שירים, אבל לא כולם מתאחדים עם השיר. לחלק מהאנשים או הזמרים אין חיבור עמוק ומיוחד עם השיר והניגון, אלא יש כאן שני דברים נפרדים. כאשר אני נכנס לאולפן להקליט שיר חדש, אני מרגיש שאני צריך "להתפלל באריכות", להרגיש איך מילות השיר קשורות אלי, להתחבר לתוכן ולחשוב על מה בדיוק אני שר, וכך אני מצליח להרגיש את השירים באופן אישי.
אני נזכר בסיפור על זמר נוכרי שביצע על במה באירופה את מזמור כ"ג בתהילים: "ה' רועי לא אחסר". לאחר שסיים לשיר, נעמד יהודי מבוגר על הספסל באולם ההופעה ולפתע
שמעו הנוכחים מפיו קול עדין שמבצע את אותו שיר בדיוק, אך קולו המיס את לב הקהל שהחל לבכות מהתרגשות. הזמר הנוכרי הזמין את היהודי האורח לבמה ושאלו בפני כולם: "כיצד
אתה מצליח לעורר כך את לבבות האנשים? אני שרתי את אותו מזמור ולא הצלחתי לרגש את הקהל כמוך?" ענה לו היהודי: "אתה מכיר את מזמור התהלים, ואני מכיר את הרועה עצמו... -
ה' רועי לא אחסר...". כאן טמון ההבדל.
המהות לא משתנה
הרב שילת: בשירים שלך, ר' מוטי, ניתן למצוא חיבור בין עיבודים חדשים לבין הנפש החסידית העמוקה שלוקחת אותנו דורות אחורה. נראה שאתה כמו רוצה לבטא שאין סתירה בין התקדמות הטכנולוגיה לבין ההידבקות למקור הניגון.
שטיינמץ: האיכות של היום לא דומה לתקליטים הישנים של הדור הקודם. היום יש סאונד משופר, עיבודים חדשניים, אפשרויות הקלטה עדכניות וכלים משוכללים. אבל כל
זה נועד רק לשפר את ההנגשה של הניגון אל השומע, ולא לפגוע חלילה בסגנון הנגינה החסידי והאותנטי.
ניגון חסידי הוא כמו יין ישן שרק משתבח עם הזמן. אמנם מפעם לפעם מוציאים את האוצר מהמרתף ומניחים אותו בכלי חדש, אך המהות עצמה לא משתנה.
בעיניי, אני זוכה לשמור את הגחלת, להחזיר עטרה ליושנה ולשמור על היכל הנגינה הוותיק והטהור. גם באלבומים החדשים אני מקפיד לשלב שירים מהחצר החסידית הישנה. רק כך
נוכל להעביר נכונה את עבודת ה' שהתבטאה בשירה של הדורות הקודמים אל הדורות הבאים.
פריד: אני מסכים עם כל מילה של ר' מוטי.
יהי רצון, שכשם שאנחנו אומרים שירה בעולם הזה, כך נזכה לומר לפני הקב"ה שיר ושבחה לימות המשיח ולחיי העולם הבא, כל אחד עם הניגון האישי והמיוחד לו."
מאפשרים לכם לקבל
