באוהל הבנתי למה 'התבלבלתי' בתאריכי הזמנת כרטיס הטיסה
באחד מחודשי הקיץ בשנה שעברה, תשפ"ה, הזדמן לי לרכוש כרטיס טיסה לניו יורק במבצע מיוחד וכמובן שלא חשבתי פעמיים והזמנתי כרטיס טיסה לכינוס השלוחים האמור להתקיים בעוד מספר חודשים.
לאחר שסגרתי את תאריכי הכרטיס הלוך ושוב, קלטתי שטעיתי, ובמקום להזמין לתאריך של שבת מברכים חודש כסלו שחל השנה בכ"ד מר חשוון הזמנתי לשבת של ראש חודש כסלו, שבוע לאחר מכן.
התקשרתי איפוא לחברת אל על ובקשתי לשנות את התאריך והם ענו לי כי הכרטיס המיוחד שלי לא ניתן לשינוי ואם בכל זאת ארצה לשנות את מועד הטיסה עלי לשלם להם תוספת של 850 דולר. הודיתי להם בנימוס וסברתי כי במחיר כזה אוכל לקנות כרטיס חדש.
הימים חולפים ועדיין לא נדרשתי לנושא הנסיעה אלא שבהגיע העת שחייבים להחליט סופית מתי אני נוסע משום מה גמלה בליבי החלטה שאסע לרבי בתאריך המקורי של הכרטיס שרכשתי וראיתי בכך איזושהיא השגחה פרטית:
בחודשים האחרונים אני עמל על הוצאת ספר החיבורים שלי שו"ת "שאילת שמעון" ואמרתי בליבי כי בבוא היום כאשר הספר יושלם ויצא מבית הכורך אסע לרבי להביא את פרי הביכורים למקום המקדש ואשא את פסוקי התפילות ואקרא את "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך".
והנה סובבה ההשגחה העליונה בהשגחה פרטית כי מעת שמסרתי את הספר לדפוס התהליך התנהל במרוצה ממש החל מההדפסה ועד לשלבי הכריכה וההטבעה ותוך זמן קצר ביותר הספר היה מוכן. באותו יום שהכנתי את המזוודה לקראת הנסיעה התקשר לי גיסי המהולל הרב צבי וינפלד שי' ובישר לי כי הספרים מוכנים בירושלים עיר הקודש.
כשנחתתי בערב ב'בן גוריון' בטיסה מאילת הוא הספיק להביא לי את העותקים הראשונים של הספר לפני עלותי לטיסה הבאה המתרוממת מעל ענני שמיא בואכה לניו יורק.
בקושי הספקתי להניח את כפות רגליי על אדמת ארה"ב והנה מצאתי את עצמי טובל במקוה שליד הציון ומשם התכוננתי להכנס לרבי עם הספר. נזכרתי מה שסיפר לי מזכיר הרבי הרי"ל גרונר שמפעם לפעם הרבי היה נוסע עם ספר חדש שיצא לאור וכשהגיע לציון חותנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ הוא היה מראה הספר מכריכתו הקדמית אל מול מצבת הקודש כאילו הוא נכנס לחדר היחידות שלו ומראה לו הספר.
עשיתי כדבר הזה וכולי תקוה שהצלחתי לגרום נח"ר לאדוננו מורנו ורבנו שכל כך דירבן שכל אדם יוציא לאור את חלקו בתורה.
דומה הדבר שמאת ה' היתה זאת שלא אבחין בתאריכי הנכונים ולאחר אותי בנסיעתי והכל כדי שאספיק להגיע לרבי עם הספר ו"מהשם מצעדי גבר כוננו".
*
את הספר העברתי לידיהם האמונות של ספרני ספריית הרבי, הרב בערל לוין והרב יצחק וילהלם ושוחחתי עמם מעט על אוסף הספרים שם. הרב וילהלם סיפר לי כי לפני שנים נפטר הת' יצחק מרקוביץ ע"ה והוא היה נוהג לשלוח לספריה כמויות עצומות של ספרים.
היה לו כמין תחביב לחפש ספרים חדשים היוצאים לאור ולבקש ממחבריהם שיעבירו עותק א' לרבי וגם אם לא התלהבו מהרעיון הוא היה נוהג לקנות אותם מהם וכך העביר ארגזים מלאים לספרית הרבי.
לדאבון לב הוא נפטר בחטף בדמי ימיו ואין מי שימלא את מקומו וזה המקום לקרוא לכל מי שמגיע לידיו ספר חדש כזה או אחר שישלח אותם לספריית הרבי וניתן למסור זאת גם להרב מנחם וולף בקה"ת והוא יעביר אותם לספריה.
*
את הימים הבאים עשיתי ב-770 ובקרבת הציון ואני חייב לציין שאינה דומה כלל ביקור אצל הרבי ביומי דפגרא לביקור בימים רגילים ושגרתיים. הנסיעות שלי הן בדרך כלל בכינוס השלוחים או במועדים אחרים ואזי מתערבלים עם המוני החסידים ומצטופפים עמהם בהמתנה בתורים אם זה לכניסה לאוהל או להמתין בפתח המקוה שהעומס ישתחרר מעט. כך גם כאשר הנך רוצה להכנס לחדר היחידות של הרבי ורוצה לשהות שם מעט או להתפלל בו תפילה שלימה וכן הלאה. בג' תמוז או בכינוס השלוחים מגבילים את זמן הכניסה לציון למספר דקות וחוויות רוחניות נוספות נדחקות לזמן מועט.
לא כן כאשר אתה מבקר אצל הרבי בימים רגועים אתה חוזר לאותם הימים הטובים שהיית בחור ב-770 ורוב הימים היו ימים מרווחים. אולי פחות 'גילויים' מהרבי אבל השגרה השקטה בימים רגילים היתה מרגשת לא פחות.
זאת ועוד אחת: כשמבקרים אצל הרבי נכנסים גם לישיבת תומכי תמימים העליונה שב-770 ומתחככים בין התלמידים היקרים שאין להם בעולמם אלא תורה וחסידות ומבצעי הקודש. כאשר מגיעים בימי המועדים הרי אלפי האורחים משבשים גם את הסדרים הסדירים שלהם ואילו בתקופות הרגועות אתה 'נוגע' בתמימים כפי שהם בתוך המסגרת הרגילה.
שומה על כל חסיד הנוסע לרבי לעיתים תכופות לשהות בחצרות קדשנו גם בימים כאלו שאינם מועדים ורגלים והם מבחינה מסויימת ממלאים יותר את הנפש ומעצימים את הכוחות שלה לקראת הבאות.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: menorabadarom@gmail.com ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
