הטלפון המסתורי מהעירייה שינה את פני החינוך החב״די בתל אביב
ילד צעיר הייתי בשנת תשנ"ה, לפני 30 שנה. שנת האבלות על הסתלקותו של הרבי. ג' תמוז תשנ"ה, יום ההילולא הראשון, חל בשבת. היינו במקום מגורנו בשכונת נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי, וכל הקהילה התאספה יחד בבית הכנסת המרכזי וקיימנו את מנהגי יום ההילולא, כפי שהרבי עצמו הורה לעשות בימי ההילולא של חותנו הרבי הריי''צ.
אני זוכר את השבת הזו היטב, הייתה אווירה מיוחדת במקום.
לכולם היה ברור, על אף ההסתלקות, הרבי ממשיך איתנו, ואפילו יותר מבחייו.
סיפורי המופתים והישועות המגיעים מכתיבה אל הרבי ומנסיעה אל הציון - האוהל הקדוש בניו יורק, אותו מקום שנהפך להיות תל תלפיות, מקום שכל פיות פונות אליו, עד לביאת המשיח, מחזקים את האמונה והידיעה הזו.
זכיתי באופן אישי לראות כמה דברים נפלאים שקרו אצל הרבי במקום הקדוש הזה. זכיתי אף לשמוע ממקור ראשון סיפורים אישיים וכלליים שאירעו שם.
התלמוד תורה של ילדי.
בשכונת יד אליהו, השוכנת במרכז-מזרח תל אביב, סמוך ממש להיכל הספורט הנודע, שוכן לו פאר קמפוס גדול ומרווח של מוסדות חינוך חב"ד תל אביב, תלמוד תורה ובית ספר לבנים, גני בנים ובנות בכל הגילאים, מעונות יום ועוד. הקמפוס המכיל ארבעה מבנים גדולים וחצר יפה ביניהם הוא תוצאה של מופת מיוחד.
תלמוד תורה חב"ד תל אביב, הוא התלמוד תורה הראשון שקם בתל אביב, לפני 101 שנים בדיוק. קהילת חב"ד יפו הייתה קיימת עוד לפני שקמה העיר תל אביב, רב העיר יפו, הרב שניאור זלמן סלונים, היה נכדם של אדמו"רי חב"ד, והוא הקים את הקהילה בשנת תר"ס (1900 למניינם), 9 שנים לפני יסוד העיר תל אביב.
שלוש שנים לאחר מכן הוקם בית הכנסת החב"די בשכונת נווה שלום ביפו, כיום השכונה היא חלק משכונת נווה צדק בתל אביב.
התלמוד התורה החב"די נוסד בשנת תרפ"ד (1924) במבנה הקיים עד היום, ברחוב הרב קוק 16 בתל אביב. הוא נסגר לאחר כחמש שנים ונפתח שוב לאחר כחמש שנים נוספות. הוא היה קיים כמה עשרות שנים עד שנסגר מחוסר תלמידים.
במקביל הוקם בית ספר של חב"ד בעיר יפו לבנים ולבנות, המיועד לציבור הכללי, הקיים הוא עד היום.
כשרב קהילת חב"ד תל אביב, הרב משה ע"ה אשכנזי היה אצל הרבי בפגישה פרטית – המכונה אצל החסידים בשם 'יחידות' – הרבי הביע פליאה, כיצד אין היום תלמוד תורה חב"די בתל אביב. הוא ענה שהקהילה התמעטה וכי חסרים תלמידים, הרבי הביע פליאה מחודשת: הרי בביקורי של חותנו, רבי יוסף יצחק היו בתל אביב אלפים שבאו לבקרו, האם מכל אלו אין צאצאים המתאימים להיות תלמידים.
בשנת תשמ"א (1981) הרבי שלח לעיר תל אביב יפו את בא כוחו ושליחו האישי, הרב יוסף שמואל גערליצקי שליט"א, המכהן פאר כיום גם כרב מרכז העיר ורב קהילת חב"ד תל אביב, לאחר ששמע מפי הרב אשכנזי את מה שהרבי אמר לו ביחידות, הוא החליט להקים מחדש את תלמוד תורה חב"ד בתל אביב.
לפני ארבעים שנה בדיוק, בשנת תשמ"ה (1985) נוסד התלמוד התורה מחדש עם מספר לא רב של תלמידים, שבאו מבתים מסורתיים במבנה קטן בדרום העיר ומשם הוא עבר למבנה ההיסטורי של תלמוד תורה חב"ד תל אביב ברחוב הרב קוק.
התלמוד תורה הלך והתבסס, תלמידים רבים נוספו לו, והמבנה הקטן היה צר מהכיל את כולם. כל פתרון שניסו למצוא, נפלא והתמוסס. ראש העיר של אז, התנגד בתוקף להקצות מבנה לבית הספר, באומרו: שיילכו לבני ברק.
המצב הלך והחמיר, חדרים נשכרו במלון דבורה הסמוך ושוכנו שם כיתות, והמצב היה לא לעניין.
לפני שלושים שנה, בחודש אייר תשנ"ה (1995), ניגשו קבוצת הורים גדולה לרב גערליצקי, והודיעו לו בצורה ברורה, שאם אין מבנה מסודר לשנת הלימודים הבאה, הם מוציאים את ילדיהם מהתלמוד תורה.
זמן קצר לאחר מכן נסע הרב גערליצקי לרבי לסיום 12 חודשי האבלות, היה זה ג' סיון תשנ"ה, מכיון ששנת תשנ"ה הייתה שנה מעוברת. הוא כתב לרבי את כל הסיפור, והוסיף דבר שהוא לא עשה מעולם, "רבי, במכתב שכתבתם לי יחד עם שאר השלוחים לארץ, כתבתם שיעזרו לנו במה שצריך, ואתם אמרתם שהשליחות היא "עלי ועל צווארי", אנא תעזרו לנו שהמוסד הקדוש הזה לא יסגר רק יגדל".
הוא נכנס לציון הקדוש, וקרא את המכתב ברגש רב והשאירו על הציון לאחר שקרעו, כנהוג.
זמן קצר לאחר שובו לארץ הקודש, הוא נכנס לבית חב"ד תל אביב, היה זה בשעה 5 אחר הצהרים, ואיש לא היה במשרד, הוא הרים את הטלפון ועל הקו אחד מעובדי מנהל החינוך העירוני: הרב גערליצקי, יש לכם מבנה רחב ידיים עם חצר גדולה, במיקום מעולה. אבל יש תנאי: זה סוד. אל תספר לאף אחד ממש. אם תספר, המבנה יילקח ממכם. יש רבים שרוצים אותו.
איפה זה? שאל הרב. מה זה משנה, מקום מצוין. תדע בהמשך בעזרת ה'. יש תנאים טובים שם? יש חצר גדולה, מבנים גדולים, יש הכל. תחכה ותראה.
הרב כינס את ההורים ואמר: יש פתרון.
איפה? סוד.
ההורים חשבו שהרב 'מורח' אותם. אבל הרב התחנן שיתנו לו צאנס, ויאמינו לו ויומיים לפני תחילת הלימודים הם יקבלו את המיקום החדש.
יומיים לפני תחילת שנת הלימודים, הרב קיבל את המפתחות למבנה גדול ורחב ידיים בשכונת יד אליהו, עם חצר גדולה, צוות ניקיון גדול בא לנקות את המקום לקראת שנת הלימודים, שנפתחה יומיים לאחר מכן בניסים גדולים.
בהמשך העירייה הקצתה מבנה נוסף בשטח זה, ולפני 7 שנים היא בנתה עוד שני מבנים גדולים בחצר התלמוד תורה, לאור התפתחות המרשימה של בית הספר, הכולל שתי כיתות בכל שכבה.
בין מאות התלמידים שם, לומדים גם שלושת בני, ובגני חב"ד הסמוכים לומדות בנותי. ברוך השם אנחנו נהנים מאד מהניהול המצויין ומרמת החינוך הגבוהה ביותר ששוררת במוסד הקדוש הזה.
בית הספר בוינה
לאחרונה שמעתי סיפור נוסף, דומה לסיפור הזה.
בחודש אדר האחרון, אחי הצעיר הרב יוסף יצחק התחתן עם בת אחד משליחי חב"ד בוינה אוסטריה, הרב אהרן קטורזה.
בסעודת השבע ברכות שמעתי מפיו סיפור מדהים.
הרב קטורזה ורעייתו עובדים בבית ספר היהודי ע"ש לאודר בוינה, את בית הספר הקים שליחו האישי של הרבי לאוסטריה, הרב יעקב בידרמן.
הרב בידרמן נשלח על ידי הרבי בשנת תש"מ (1980) לוינה, כמה שנים לאחר בואו הוא הקים בית ספר יהודי שגדל והתפתח. עם ההתפתחות נוצרה מצוקת מקום, הילדים למדו בבניין דירות רגיל, והייתה אף כיתה בחדר מדרגות!
בשנת תשנ"ז (1997), שלוש שנים לאחר הסתלקות הרבי, נוצרה הכרות עמוקה בין הרב בידרמן לבין מר רון לאודר. מר לאודר הוא נשיא הקונגרס היהודי העולמי, איש עסקים מצליח, ששימש באותם השנים כשגריר ארצות הברית באוסטריה. הרב בידרמן פנה אליו וביקש את עזרתו.
מר לאודר נענה מיד, והודיע שהוא מוכן לממן בעצמו בניית קמפוס מפואר וגדול למוסדות הלימוד, אך יש לו תנאי: הקמפוס חייב להיות במקום מכובד.
הרב בידרמן תכנן לבנות את בית הספר ברובע השני של העיר, שם מתגוררת הקהילה היהודית, אך מר לאודר טען שהרחובות שם צרים ואינם מכובדים מספיק ועל בית הספר להיות במקום מכובד דווקא.
הרב בידרמן פנה לאדריכל נודע וביקש ממנו להכין תוכניות לבניית בית הספר, האדריכל שאל היכן ימוקם בית הספר?
לא יודע ענה הרב בידרמן. תכין בינתיים ואולי יהיה לך רעיון למיקום בית הספר.
האדריכל החל לחפש. היו לו קשרים בעירייה, ויום אחד הוא התקשר לרב בידרמן ואמר לו, חבר מהעירייה שמע שהוא מחפש ואמר יש לי מקום בשבילכם.
בקצה הרובע השני, אותו רובע שבו מתגוררת הקהילה היהודית, שוכן אחד הפארקים העירוניים היפים בעולם, האוגרטן פארק - Augarten Park - הוא העתיק והמכובד ביותר בעיר וינה. הפארק היה שייך לקיסר פרנץ יוזף בעצמו.
הפקיד גילה לאדריכל, שבשולי הפארק יש שטח עם צמחיה, אבל השטח הזה עד למלחמת העולם השניה היה שייך לקהילה היהודית, והיה שם בתי בידוד לחולי שחפת, הנאצים שרפו את הצריפים עד היסוד, ועל המקום צמחה צמחיה, אבל הוא שייך לקהילה היהודית. שם ניתן לבנות את בית הספר.
מר לאודר עודכן על ידי הרב בידרמן והתלהב נורא. הרב פנה לראש העיר,וראש העיר פסק מייד: השטח שלכם. קדימה.
התוכניות נערמו, האישורים החלו להתקבל, ואז התחילו הבעיות.
בוינה, איזור ירוק הוא קדוש. תחנות הטלוויזיה והעיתונות המקומית פתחו בקמפיין נגד בניית בית הספר שם, פעילים ירוקים החלו במסע החתמות נגד בית הספר, דוכנים הועמדו בחנויות העיר, אסיפות מחאה החלו להתקיים אחד אחרי השני. השכנים החלו בהפגנות נגד בית הספר.
פתאום ראש העיר הפסיק לענות לטלפונים של הרב, אפילו ראשי הקהילה היהודית התנערו מהיוזמה.
הוא כבר היה קרוב לייאוש.
לפתע הוא תפס את עצמו, רגע, לא כתבתי לרבי!
היה זה כאמור, שלוש שנים לאחר ההסתלקות.
הוא התיישב לכתוב לרבי, שפך את לבו במכתב וביקש עזרה משמים. את המכתב הוא שלח לציונו של הרבי.
באותו השבוע, הוא מקבל טלפון מיהודי שורד שואה, היהודי אומר לו שמר האנס דיכאנד, הבעלים והעורך העיתון היומי הגדול באוסטריה, קרונן צייטונג, רוצה לפגוש אותו.
מר דיכאנד היה אישיות מבוקשת על ידי כל הפוליטקאים במדינה, וכעת הוא עצמו רוצה לפגוש את הרב בידרמן.
הרב בידרמן בא לפגישה איתו.
בפגישה מר דיכאנד סיפר: בשנות החמישים פרסמתי בעיתון כתבה עם ניחוח אנטישמי, כעת עברתי את גיל השמונים, אני רוצה לתקן את זה. אני אדם מאמין, אני פונה אליך כרב, אנא עזור לי.
הרב בידרמן אמר לו מיידית: עליך לעזור לארץ ישראל במלחמה מול מתקפות העולם הערבי בתקשורת.
בסוף השבוע התפרסמה כתבה שלימה בעיתון בעד ישראל, ונגד החמאס. הכותרת הייתה: כבר בגיל צעיר הם מחונכים לרצח. ותמונה גדולה של ילד בן חמש עם רובה בידו.
כעבור שבועיים הוא שוב ביקש פגישה, הוא אמר: ראה זה לא מספיק, אני אמשיך בקמפיין בעד ישראל, אבל מה עוד אני יכול לעשות?
הרב בידרמן חשב וחשב, ופתאום נזכר: רגע, אולי תעזור לי עם בית הספר.
הוא סיפר לו את כל הסיפור, ומר דיכאנד אמר: בסדר. הבנתי.
למחרת זעקו כותרות העיתון:
"אני בעד ילדים". כמה ימים לאחר מכן כתבה נוספת: "ילדים ועצים חייבים לגדול יחד". "מי נגד ילדים בשטח ירוק?" הקמפיין התהפך לטובה.
פתאום ראש העיר חיפש את הרב בידרמן: נו מה עם הקמת בית הספר?
בתוך כמה שבועות בית הספר קיבל את כל האישורים. מהימין ועד שמאל הקיצוני. בהנחת אבן הפינה נכחו נציגי ממשלת ישראל וראש ממשלת ישראל, הקמפוס הענק הוקם לתפארה, והרחוב נקרא על שמו של הרבי מליובאוויטש.
יש לרב בידרמן את כל הכתבות הקשורות לבית הספר: עד למכתב שהוא כתב לרבי הכל היה שלילי, מאז המכתב הכל נהפך לחיובי.
השליחות בגוש הגדול
לסיום: סיפור קצר שאירע לי עצמי באוהל הקדוש.
זכיתי ללמוד בישיבה שעל ידי האוהל במשך כשנה.
יום אחד אני יושב ולומד עם החברותא שלי, ולידי מתיישב איש שנראה כאיש עסקים. מולו התיישב אדם אחר שהחל להציק לו בכל מיני טענות מוזרות מהי דעת הרבי בנוגע אליו. בהתחלה לא התערבתי, אבל לאחר שזה המשיך והמשיך, התערבתי ואמרתי לאותו איש עסקים שלא ישים לב לטענות אלו, שאין אלו דעות הרבי אלא דעות אישיות של האדם עצמו.
איש העסקים הודה לו והחל לדבר איתי. מתברר ששמו איתן, והוא אמר לי שהוא גר ברחוב לוי אשכול בצפון תל אביב, בסמיכות לשדה דב, בין הגוש הגדול לרמת אביב החדשה.
זה היה נשמע לי סינית. מעולם לא שמעתי על מקום זה ולא הייתי במקום זה.
כשנה לאחר מכן, בינתיים הספקתי להתחתן עם רעייתי, יצאנו בשליחות חב"ד בערב ג' תמוז, לפני 13 שנה בדיוק, לשכונת הגוש הגדול בצפון תל אביב.
לא הכרנו אף אחד בשכונה. בשבת הלכתי להתפלל בבית הכנסת האשכנזי האיזורי, פתאום אני רואה את אותו איתן, אני ניגש אליו ואומר לו, אתה איתן? כן, לאחר שיחה קצרה הוא נזכר בי והחלנו לשמור על קשר.
זמן קצר לאחר מכן התפללתי בבית הכנסת הספרדי האיזורי, ואני רואה שם אדם מוכר, ניגשתי אליו ואמרתי לו, אתה אייל? כן. נזכרנו שנפגשנו יחד באוהל של הרבי כשהוא הגיע מטקסס לבקר שם מלווה על ידי ידיד שלי, הרב יעקב פלדמן.
שני אנשים אלו היו לי מכרים ראשונים בתוך השכונה החדשה. עד היום כשאנו נזכרים בזה, אנחנו מעלים חיוך כיצד נפגשנו כבר שם.
מתברר שכבר באוהל הרבי, נזרעו הזרעים הראשונים לשליחות שלי בתל אביב.
מאפשרים לכם לקבל
