האיש שלא ביקש כלום - ורק נתן מעצמו בשקט | מאיר דהן
לזכרו של ר׳ אליהו קופילוב ז״ל
היום נפרד כפר חב״ד מאחד האנשים הצנועים, השקטים והטהורים ביותר שחיו בתוכו – ר׳ אליהו קופילוב ז״ל. הלווייתו הייתה מרגשת עד דמעות, מלאה בכמה וכמה אנשים שהכירו, העריכו ואהבו אותו בדרכו המיוחדת.
ר׳ אליהו היה מסוג האנשים שאתה לא מרגיש עד כמה הם חשובים — עד שהם אינם.
איש תם, ירא שמיים, שקט ונקי לב. חיים של ענווה מוחלטת ופשטות אמיתית.
גם אני עצמי נושא עמו זיכרונות עוד משנות ילדותי.
כילד קטן ב"בית ספר מלאכה”, אני זוכר אותו עובד שם יום-יום, במסירות אין קץ. לא צועק, לא דורש, לא מבקש. פשוט עובד.
דמות שקטה שכולם הכירו – אבל מעטים ידעו עד כמה ליבו היה גדול.
היו לו הרגלים יפים, שאי אפשר לשכוח:
בדיוק ב-14:00, יום אחרי יום, הוא היה יוצא לסיבוב בכפר. מסתכל מה בונים, איזה מנופים הגיעו, כמה בטון יצקו, איזה עובי ברזל שמים. עניין תמים, נקי, כמעט ילדותי — אבל מלא חיים. כל שינויים קטנים בכפר היו מעניינים אותו באמת.
ר' אליהו קופילוב מדווש על אופניו ברחובות כפר חב"ד (צילום: ר' שמואל ריבקין)
בשנים האחרונות, בכל שבת שהגעתי לכפר חב״ד, הקפדתי לגשת אליו בבית מנחם ולומר לו “שבת שלום”. מילה אחת — אבל הייתה מאירה לו את הפנים. הוא היה מהאנשים שמילה טובה עבורם היא מתנה.
ובפורים?
למרות שהכולל היה סגור, לא ויתרתי.
הייתי מגיע אליו עד הבית, מביא לו אוכל, משלוח מנות ומתנות לאביונים — בפשטות, כמו שהוא היה.
אני זוכר איך הוא היה שמח מכל פרט קטן.
ממש היה אפשר לראות את הלב שלו מתרחב.
ר׳ אליהו היה אדם שלא ביקש כלום — ורק נתן מעצמו בשקט, בדרכו, מתוך טוהר פנימי שאין לו תחליף.
היום נפרדנו ממנו.
אבל המבט הטוב שלו, הצניעות, השגרה היפה של חייו — כל אלו יישארו איתנו עוד זמן רב.
זכינו להכירו. זו זכות גדולה.
ת.נ.צ.ב.ה.
מאפשרים לכם לקבל
