שלמה קוק

אחת מסופות הקור הקיצוניות בעולם בשנים האחרונות פקדה בשבועות האחרונים את רוסיה, כשהטמפרטורה הממוצעת ברחבי המדינה עמד על 40 מעלות צלזיוס מתחת לאפס.

משפחה חב"דית, תושבי שכונת רמת שלמה בירושלים, בעלי מפעל 'קלף בק', שהו בקור המקפיא וניצלו מן שמיא, בנס גלוי, הודות לנחישותם של שליחי חב"ד במוסקבה.

הם טסו לרוסיה מישראל במטרה להשתטח על קברו בעל התניא זי"ע ביום פטירתו, שחל בכ"ד בטבת. כך הם נוהגים בשש השנים האחרונות. "כל שנה אנחנו נוסעים למסע קברים ברחבי רוסיה", אומר ל'בקהילה' אחד מבני המשפחה. "לציון של הבעל שם טוב ושל אדמו"רי חב"ד לדורותיהם".

בצהרי יום רביעי, לפני שבועיים, נחתו בני המשפחה בשעה טובה על אדמת מוסקבה. שליחי חב"ד במקום קיבלו את פניהם במאור פנים וסידרו להם במהרה כלי תחבורה שיוביל אותם ליעד הראשון במסע השנתי: השתטחות על קברי הצמח צדק והמהר"ש, האדמו"רים השלישי והרביעי של חב"ד, הקבורים בעיירה ליובאוויטש. לנסיעתם הצטרף גם הרב ישראל מאיר גבאי, יו"ר ועדת קברי צדיקים באוקראינה.

"המרחק בין מוסקבה לליובאוויטש", אומר אחד מבני המשפחה, "הוא שבע-שמונה שעות נסיעה. מיד כשנחתנו, הרגשנו את הכפור, אבל לא ידענו שהטמפרטורה כל כך נמוכה עד כדי מינוס ארבעים. דווקא הדרך הלוך לליובאוויטש הייתה מצוינת. לא הרגשנו שהיא הייתה כה ארוכה. התוועדנו ואמרנו דברי תורה".

הם התפללו במשך שעה ארוכה על הקברים בליובאוויטש ועלו בחזרה על הטנדר לכיוון מוסקבה. "השעה הייתה כבר שתיים לפנות בוקר", הוא מספר. "והכפור רק הלך וגבר. כעבור שעה וחצי של נסיעה קלטנו שהבנזין במיכל הדלק מאיים לקפוא. כתוצאה מכך המנוע כבה כמה וכמה פעמים כשבכל פעם הנהג מתניע לכמה דקות ושוב כבה המנוע. מיכל הדלק התקרר עוד ועוד עד שקפא לחלוטין. הדלק לא עבר יותר בצינורות והמנוע דמם לגמרי.

"אנחנו עומדים בדרך לא דרך, באמצע הלילה, כשנותרו לנו עוד שש שעות נסיעה למוסקבה. כל התכולה באוטו קפאה. השתייה הפכה לקרח, האוכל קפא ואפילו המצלמות, כך שלא יכולנו לצלם. רק הטלפונים הסלולריים, בניסי נסים, לא קפאו. חייגנו לחברת הנסיעות והזעקנו רכב חילופי. למזלנו נתקענו בסמוך לתחנת דלק כך שיכולנו להיכנס לתוכה ולהמתין בינתיים.

"כעבור כמה שעות הגיע אלינו סוף-סוף הרכב החילופי. אבל התופעה חזרה על עצמה. כעבור למעלה משעה של נסיעה, הדלק קפא גם ברכב החילופי והמנוע דמם לחלוטין. הפעם אנחנו באמצע הכביש, מרחק של ארבע שעות ממוסקבה, באזור שאין בו גם תחנת דלק. כולנו קופאים עד כדי סכנת מוות. האצבעות בידיים וברגליים משותקות מעוצמת הקור. אין שום חימום באוטו. היינו יותר ממניין אנשים. הדרך היחידה שלא לקפוא למוות הייתה להידחס כולם בספסל האחורי ולהתחמם יחד".

כך העבירו את כל הלילה, בדמעות, בספסל אחד, ובאמירת פרקי תהילים. בינתיים חייגו אל שליחי חב"ד במוסקבה, הרב יעקב פרידמן והרב אברהם בקרמן. אלו יצאו מיד ברכב ארבע על ארבע. "הכבישים היו ריקים משום שכמעט איש לא יצא מביתו בקור כזה. כל רוסיה שבתה. הם דהרו במהירות של 150 קמ"ש, והתקשרו כל רגע מהדרך לוודא שהכול בסדר, שאנחנו חיים".

בשעות הבוקר המוקדמות של יום חמישי באה להם הישועה ובני המשפחה, שכזכור היו בדרכם חזור מתפילת מעריב של יום האתמול, עלו חצי משותקים לרכבם של השלוחים. "בדרך התחלנו להתחמם", מספר בן המשפחה. "בתחילה לא הרגשנו את החום כי יכולנו בקושי לכופף את הגוף. אבל לאט-לאט חזרנו לעצמנו".

רק באחת-עשרה בבוקר נשלם הטיול הלילי, במוסקבה. "הגענו לבית חב"ד במוסקבה. ברוך-השם יצאנו בשלום, בריאים ושלמים, בנס גלוי, מסכנת חיים. הכול בזכות השליחים. הם שליחים אמיתיים של הקדוש ברוך הוא. אני לא יודע עוד כמה זמן היינו שורדים אם לא הם", הוא אומר בהתרגשות. "ברוך השם עדיין אין לי מושג כמה זמן חולף עד שהקיפאון ממית. אבל מה שאני כן יודע שהיינו במשך עשר שעות במקפיא שהיה מופעל בקור של מינוס 35 מעלות".