אל תתנו לילד של שליח אחר להיות לבד
אתר Collive
מאת מ.
מעומק ליבי, אני כותב את המילים האלה.
בליל חמישי, אלפי הורים הלכו לישון - ולמרות שהיו מותשים, הם לא יכלו לעצום את עיניהם או להפסיק לחשוב על ילדיהם. ילדים שנמצאים רחוק, הלומדים במוסדות חינוך רחוקים מהבית.
עוד מקרה של נידוי חברתי. עוד פצע עמוק שננעץ בליבו של ילד. ולמרבה הצער, לפעמים זה מסתיים באובדן בלתי נתפס.
מה שהופך את זה לכואב במיוחד הוא שאנחנו מדברים על הורים שמקדישים את חייהם לשליחות - למשימה של הושטת יד, של שירות, של נתינה למען העם היהודי וקריאתו של הרבי לגעת בכל נשמה יהודית.
אלו הם הורים המגדלים את ילדיהם ללא תמיכה של קהילה יציבה וקרובה או משפחה מורחבת, החיים הרחק מהבית ברוח של הקרבה עצמית. בגלל השליחות עליהם לשלוח את ילדיהם בגיל צעיר למוסד חינוכי מרוחק, כדי שהילדים יוכלו לגדול בסביבה רוחנית וחינוכית ראויה.
וליבם נשאר ער, מתפלל, מקווה - שילדם, רחוק, ירגיש את האהבה. שמישהו רואה אותם. שמישהו אכפת לו.
אבל המציאות לעתים קרובות שונה.
לפני מספר שבועות קיבלתי שיחה משליח באירופה. בתו לומדת בארץ ישראל, והוא שיתף אותי שבכל יום חמישי ושישי הוא חייב למצוא לה מקום לשהות בו לשבת. בזמן שהוא ואשתו עסוקים באירוח אורחים רבים בביתם - בדלתיים פתוחות ובלבבות נדיבים - הוא עצמו נאלץ לחפש קרובי משפחה רחוקים או חברים של חברים שיטפלו בבתו.
כמה כאב טמון בזה. איזו סתירה.
ילדי השלוחים – ילדי הרבי – שנולדו וגדלו במסירות, הרחק מחום הקהילה היהודית המוכרת והקרובה, חלקם מעולם לא חוו אינטראקציה חברתית פיזית עם חברים או חברים לכיתה – רוצים רק קצת בית, קצת חום, קצת אכפתיות.
כיום, ישנם למעלה מ-3,000 בנים ובנות של שלוחים הלומדים במוסדות חינוך בכל רחבי העולם - הרחק מהבית: בישראל, פריז, לונדון, מונטריאול, לוס אנג'לס, ניו יורק, אוסטרליה, דרום אפריקה ועוד ערים רבות.
כל אחד מהם היה שמח שמישהו יפתח לו את דלתו ויזמין אותו לשבת - שיראה אותו, שירגיש שיש לו בית נוסף - בית חם.
אם בכיתת ילדכם, בישיבה, בתיכון או בסמינר, יש ילד של שלוחים - אימצו אותו. הזמינו אותו לשבת, לחג, או סתם לערב בבית. שאלו עליו, בדקו, שימו לב.
לפעמים מחווה קטנה יכולה להציל נשמה.
אם אתם מכירים ילדים של חברים בעיר או באזור שלכם - קחו יוזמה. גילו אכפתיות. היו האוזן הקשבת, הלב הפתוח, הבית השני.
רק כך נוכל למנוע את הטרגדיה הבאה.
רק כך נוכל להוכיח שהלב החסידי אינו שייך רק לתחום השליחות, אלא גם לבית, לילדים, לעתיד.
זוהי המתנה הגדולה ביותר והשותפות האמיתית של יששכר וזבולון - שכל אחד מאיתנו יכול לתת לכל שליח, באשר הוא.
נכתב בדמעות, על ידי שליח בקהילה נידחת, והורה לכמה ילדים שלומדים ברחבי העולם.
צריך לדאוג לרשימה מסודרת שתצא כל שבוע. ואני י בטוח שיהיה לזה ביקוש
אנחנו חבדניקים חסידיים שמאוד נשמח לארח ילדי שלוחים למי פונים?
מאפשרים לכם לקבל