"הרבי כעת בסוכה עם הלולב": הרגע המפעים לפני 34 שנה
משה כהנא, COL
בוקר יום טוב של חג הסוכות תשנ"ב, חצרות קדשינו. אחי ברוך, הגיע להעיר אותי, ישן על מזרן באחד מחדרי ישיבת 'הדר התורה'.
יש משהו שלא השתנה מאז ועד היום: בחורים ישנים ב'תשרי' בכל מקום אפשרי: מזרן על הרצפה באיזו חנות או מחסן שהוסב לשם כך, או באמצעות קשרים עם חברים בהווה או בעבר. וכך מצאתי את עצמי 'מסודר' עם מקום לינה, וסועד ב'אש"ל' המקורי בקומה השניה, בשדרת קינגסטון.
בכל שנה ב'תשרי', היה את הנוהל המקובל: הרבי היה יוצא עם הד' מינים בידיו הקדושות, צועד לסוכה בחזית הבניין, מברך על הלולב ומוסר אותו "מתנה על מנת להחזיר" למשב"ק ר' מאיר הארליג (ז"ל), והוא היה צועד לסוכה הקטנה המיועדת לכך בחצר הצדדית של 770, ושם אנ"ש והתמימים היו משתרכים בתור ארוך ופתקים ממוספרים, כדי לברך על הלולב של הרבי.
כך היה תמיד, אך תשנ"ב הייתה שנה אחרת.
מספרים שהרבי שאל (רטורית) את המשב"ק "היכן אנ"ש מברכים על הלולב?" והחל לצעוד לשם. מספרים שר' מאיר הארליג היה בהלם.
רק בשנות הלמ"דים וזאת רק במשך מספר שנים בלבד, הרבי נהג בעצמו להיות בסוכה ולראות את אנ"ש שבאו לברך על הד' מינים שלו ביום הראשון. מאז זה לא קרה, וההפתעה כמובן היתה גדולה.
*
אחי העיר אותי ואמר: "קום בזריזות. הרבי נמצא כעת בסוכה היכן שאנ"ש מברכים על הלולב. רוץ למקווה, הנה כבר הבאתי לך מספר לתור."
צעדתי במהירות למקווה, והנה פוגש אותי מעדנות בחזרתו מהמקווה, על שדרת איסטרן פארקווי, ראש ישיבת תות"ל בכפר חב"ד, בכבודו ובעצמו, ר' יענק'ל כץ (ע"ה).
"מה מצב התור?" שואל אותי ר' יענק'ל ומתכוון לתור הרגיל, כמו בכל שנה, שהמשב"ק עומד בסוכה ונותן לאנ"ש והתמימים את הד' מינים של הרבי לברך עליהם.
שיערתי לעצמי מתוכן השאלה וסגנונה, שהוא כנראה לא מעודכן, אז אמרתי לו "הרבי כעת נמצא בסוכה".
"מה? אתה בטוח?" תמה והופתע גם יחד. "כן כן, ככה בדיוק אמרו לי", עניתי. ראש הישיבה הרצין מאוד, וממרומי גילו הגביר הילוך והחל לצעוד נמרצות לכיוון 770.
אחרי המקווה, עם המספר שקיבלתי, התייצבתי לתור ארוך שהחל מקינגסטון, בואכה מאחורי 770 לבריכת התשליך ועד לסוכה קטנה מיוחדת שהיתה ממוקמת בצידו של 770.
מה אומר ומה אדבר? ההתרגשות מפעפעת בכל ישותך. הרבי יעמוד תיכף מולך, אתה צריך לברך בפעם הראשונה על הלולב של הרבי!
התור הולך ומתקדם, מקיף את בריכת התשליך, ותיכף זה קורה.
חשבתי לעצמי, איזה כוונות נעלות אני צריך לכוון בשעת הברכה מול הרבי?
היו לי שתי כוונות: לולב, שהחיינו. לולב, שהחיינו. לולב, שהחיינו.
כך מלמלתי נמרצות לעצמי, ככל שהתור הלך והתקדם.
מסתבר שצדקתי, בהמשך אסביר למה.
התור מתקדם די במהירות, הנה אני רואה מעין סוכה קטנה, ויש דופן צדדית שמסתירה מה קורה בפנים. והנה אני לפני האברך שמברך כעת מול פני קודשו של הרבי, על הלולב של הרבי.
כשעמדתי כבר לפני המברך בפינת הסוכה, כבר יכולתי לראות את המחזה כולו: היה שולחן מעץ שרוחבו להערכתי כ-80 ס"מ בלבד. הרבי היה מעבר לשולחן, חבוש בכובע, חגור בסירטוק וגרטל, ידיו ואצבעותיו היו פרוסות מונחות-נשענות על השולחן הקטן והישן שעמד שם בסוכה. הרבי הביט בריכוז רב בעיניו של המברך מולו, שעמד לפני.
המשב"ק ר' מאיר הארליג, שמסר למברכים ולקח לאחר מכן את הלולב, עמד בהמשך לצד הרבי.
עד היום, 34 שנים אחרי, אני יכול לזכור מעט את מראהו של האברך שעמד לפני: הוא היה אברך בעל מראה חסידי רגיל, גבוה מן הממוצע.
התבוננתי באותן שניות במראה: הרבי נשען בידיו על השולחן, מרוכז לגמרי באברך לפניו, שעומד ומברך. מבטו של הרבי היה ממש קורן מאושר, פשוט כמשמעו. ראיתי כיצד הרבי ממש חייך והאיר את פניו אליו. הבטתי בריכוז בפניו של הרבי, וראיתי שפניו חתומות. רק העיניים של הרבי חייכו. קשה להסביר את המראה הגדול הזה, אך בכל זאת אנסה.
זכיתי באותה שנה כבחור בן 17, שיעור א' בישיבה גדולה, לראות את הרבי בכמה וכמה רגעים מיוחדים, לאורך כמעט חודש וחצי של שלהי אלול + תשרי + קצת חשוון: מסליחות, ב'מארש' במוצאי יום כיפור, כשהרבי עומד על כסא, על הבימה ומעודד את האלפים כמלאך אלוקים. בשמחת תורה רוקד בלחודוהי (עם עצמו) וספר תורה חבוק בזרועותיו. אשרי עין ראתה כל אלה, כהן גדול עומד ומשרת.
ראיתי את הרבי בחלוקת דולרים וקונטרסים, מעודד שירה בשמחה, אבל כמראה הגדול הזה טרם ראיתי: הרבי מרוכז במבטו באברך, שהוא עצמו לא יודע כנראה מה הולך כאן, הוא מרוכז בברכה. הרבי מביט בו כאילו אבא רואה לראשונה את הבן שלו לאחר כמה שנים שלא ראה אותו, באהבה עצומה שאין לה קץ. עיניים מחייכות באור שנראה חיוך ענק, פניו של הרבי חתומות לגמרי.
המעמד הזכיר לי את הפסוק "כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה". הרבי מחייך בעיניו חיוך עצום, אך בפניו לא נראה חיוך, פניו היו חתומות. מחזה פלא שלא יישכח.
כשסיפרתי למישהו את המחזה, הוא שאל אותי: "איך הרבי הסתכל עליך"...? התשובה היא שגם אני הייתי עסוק בברכה על הלולב, עם הכוונה הנעלית שעליה התכוננתי: 'לולב, שהחיינו', כדי שלא להתבלבל מול פני הקודש פנימה... וכך נטלתי מידיו של המשב"ק את הלולב של הרבי, ברכתי כסדרן והמשכתי.
התור נמשך ונמשך, ללא הפוגה. השעון החל לתקתק, השעה 12, 13, וכן הלאה. הרבי ממשיך לעמוד בסוכה.
היו כאלו שחזרו לבורו פארק, והשמועה פשטה שם ש"הליובאוויטשער רבי עומד בסוכה ונותן לאנשים לברך על הלולב", פשטה במהירות ובשעות הבאות נראו חובשי ספודיק ושטריימלאך עומדים גם הם בתור.
למרות ההתרגשות, היה גם קצת מתח: מתי הרבי ייצא לתפילת שחרית? בפועל, התור הסתיים בסביבות השעה 15:00 ורק אז החלה תפילת שחרית של יו"ט סוכות עם הרבי!
*
עד כאן סיפרתי את החוויה האישית שלי. מכאן, אלו דברים ששמעתי לאחר מכן על האירוע המיוחד:
לאורך השעות הרבות שהרבי עמד בסוכה והביט בכל אחד כשמברך על הלולב, המזכירים הציעו לרבי כיסא לשבת אך הרבי סרב בתוקף.
כשחלפו השעות, המזכירים רמזו לרבי שאולי לסיים את המעמד, אך הרבי התבטא שהוא ממתין שכולם יסיימו לעבור...
מספרים שלא מעט בחורים התבלבלו לגמרי כשראו את הרבי עומד מולם בסוכה 'עין בעין', והחלו לברך כל מיני ברכות לא מדוייקות בלשון המעטה, חלק החזיקו הפוך או לא נכון את האתרוג והלולב, אחרים קצת טעו בברכות והיה צריך לתקן אותם... לא נעים לגמרי. בכל אופן יתכן ומספרם היה מועט.
כך הבנתי למפרע שהכוונות שלי והתזכורת ששיננתי במהלך התור 'לולב, שהחיינו' היו נכונות ויעילות...
מספרים עוד, שהרבי שאל את אחד המזכירים, איך יתכן שככה מתבלבלים בברכות?... אז המזכיר ענה ש'כנראה יש יראה מהרבי', משהו בסגנון הזה.
הרבי הגיב על כך: "הלוואי שיפחדו מהקב"ה לפחות כמו שפוחדים ממני"...
מאפשרים לכם לקבל
