על דוד מיכל היקר והאהוב שלי שנפטר בליל ראש השנה
דוד מיכל היקר והאהוב שלי נפטר בליל ראש השנה.
עוד ידובר בו רבות, אני בטוח. כי כל מי שפגש אותו, לעולם יזכור אותו. ומי ששמע מפיו סיפור חסידי לא יאבה לשמוע עוד את הסיפור הזה ממישהו אחר.
יסופרו סיפורי המסירות נפש מתקופתו ברוסיה הסובייטית, סיפורי המופתים מזמנו אצל הרבי בקראון הייטס, ולדעתי על כולם, ההשפעה הפנימית שלו על אנשי כפר חב״ד בכלל ומתפללי בית הכנסת ׳בית מנחם׳ בפרט.
אבל לפני הסיפורים יש לי נקודת מבט אישית על ר׳ מיכל שבנתה אצלי קומה באמונה ובטחון בה׳ ובהשגחה פרטית.
רק רגע לפני יש לומר, נקודת מבט אישית, כשמה כן היא, היא אישית, היא שלי, לא בהכרח שכך ראו גם אחרים.
מיכל היה בעלים של חנויות נעליים באמריקה ועד כמה שאני זוכר מילדותי, הוא די הצליח. אבל אז, ביום בהיר, הקב״ה נתן לו בעיטה איפה שנותנים בעיטה (נקודת מבט אישית זוכרים?) ושלח אותו להיות משפיע בבית הכנסת הגדול בכפר חב״ד בית מנחם. לא באופן רשמי, לא הבעיטה ולא המשפיע. זה פשוט קרה - לפחות מנקודת מבטי.
אבא שלו, סבא שלי ר׳ משה וישצקי היה משפיע באותו בית כנסת בשבתות, זיידע נפטר והקב״ה די מהר שלח את דוד מיכל לכפר חב״ד. כילד שגדל ב׳בית מנחם׳ אני זוכר את התקופה הזאת כאור גדול שהגיע לפתע משום מקום והחל להאיר ולחמם פשוט מעצם היותו.
אין בדברי הגזמה, לא קלישאה, לא מילים בעלמא גם לא ׳אחרי מות קדושים אמור׳ - אני מתכוון לכל מילה במובן הכי פשוט שלה. מבית כנסת שמתפללים בו נחמד ואחרי התפילה יש התוועדות נעימה, מיכל הפך למוקד מאיר באור יקרות של ליכטיקייט ווארמקייט שאינם תדירים עוד בעולמנו. לדעתי עשרות משפחות בכפר חב״ד מאירות באור חב״ד בזכות ההתוועדויות של מיכל בשבת.
אבל זה לא מה שתפס אותי, גם לא מה שבנה אצלי קומה באמונה ובטחון בה׳ ובהשגחה פרטית אותה הזכרתי.
מה כן?
ובכן, בדיוק באותה תקופה שהוא האיר וחימם את בית מנחם על מתפלליו, באופן אישי מיכל חווה התמודדות אדירה ויש אומרים בלתי אנושית בעסקיו, זה היה כמעט לצאת במוצ״ש ולשוב ביום שישי לעסק מקרטע שרק שואב כוחות וכספים, התמודדות שיש בה כדי לרסק משפחות ולהתיש בני אדם מן השורה.
אבל אני רק זוכר אותו יורד בערב שבת רגע לפני השקיעה עם המגבת על כתפו למקווה הגברים שבמרתף בית הכנסת, מעט כפוף מעול השבוע, קצת כבד מהעמל (נקודת מבט אישית כן), ואז, אחרי עשר דקות יוצא במלוא תפארתו והדרו, חסיד של שבת מאיר פנים והדרת פניו מפוארת כמו של מלך, אדם חדש. איש אחר לחלוטין. נגש למקומו בירכתי בית הכנסת והאור שלו מיד מאיר סביבו, החום החסידי שלו מחמם. אנשים כבר נגשים, זה כדי לקבל גוט שבת מאיר פנים, זה כדי להרגיש את לחיצת היד החמה והחזקה, וכולם כדי לשמוע מילה טובה, איזה ווארט חסידי, אולי אפילו סיפור נוגע. תמיד נוגע. ובצהרי השבת בעת ההתוועדות עם כוסית בידו, אור יקרות בעיניו ומילים של אמת על שפתיו, נתן את כולו לשומעי לקחו, והם קבלו ולקחו, קבלו את אהבתו והשיבו לו משלהם.
הפער הזה בין ההתמודדות של החול ובין החסיד של שבת, שבה את ליבי לעד. היכולת הזאת קנתה שביתה בנפשי.
חבל חבל על דאבדין ולא מתשכחין,
שבת שלום וגמר חתימה טובה,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
