המשאיות עמדו מוכנות להובלת היהודים אל הלא נודע בסיביר. המטרה: השמדת מיליוני יהודי רוסיה, בדיוק כפי שעשו הנאצים עשר שנים לפני כן. סטלין ידע שהפעם ארה"ב לא תשב בחיבוק ידיים לנוכח השמדת היהודים, לכן ציווה להגן על מוסקבה באלפי טילים נגד מטוסים. הוא ידע שבכך הוא פותח במלחמת עולם שלישית. הוא היה מוכן לכך - הפצצה הגרעינית הייתה מוכנה לפעולה. בפורים ביטל הרבי את הגזירה האיומה.

שנת תשי"ג. השמועות תמיד רחפו: כהמשך ל"משפט הרופאים", בו נרקמה עלילת דם על רופאים יהודים, התכונן סטלין להגלות את כל יהודי רוסיה לסיביר. המשפט עורר גל אנטישמי איום בכל רחבי רוסיה, והוא היווה כעין הקדמה לגזירת הגירוש שהתכוון סטלין לבצע. הרבה דיו נשפך על אותה פרשה וגם ספרים רבים נכתבו על גזירת הגירוש שתכנן סטלין. אבל כנראה שכל אותם כותבים לא ידעו את כל האמת על אותו גירוש.

בתקופה האחרונה קמו חוקרים אובייקטיביים שחושפים פרשיות מזעזעות הקשורות בשלטון הטרור הסטלינסטי. אחת הפרשיות המזעזעות ביותר שנחשפה לאחרונה קשורה באותה גזירת גירוש של יהודי רוסיה בשנת תשי"ג. מתברר שהייתה זו גזירה מצמררת ואיומה הרבה יותר ממה שהיה ידוע עד עתה. ממסמכים רבים שהתגלו לאחרונה מתברר שמטרתו של סטלין לא הייתה להגלות את היהודים לסיביר בלבד, מטרתו הסופית הייתה להביא לחיסולם הפיסי של מיליוני היהודים ברוסיה! ממש כמו הנאצים ימ"ש.

את הפרשה המזעזעת חשף לאחרונה החוקר אדוורד מדזינסקי בספרו "סטלין" שיצא לאור לאחרונה. הספר שהפך לרב-מכר עולמי, הוא פרי מחקר של מדזינסקי בשנים האחרונות, לאחר שנפתחו לפניו הארכיונים השמורים ביותר ברחבי ברית המועצות לשעבר, ובעיקר ארכיונו הפרטי של סטלין. הוא גם ראיין את שומרי ראשו של סטלין, שעד עכשיו נצרו את פיהם ולא סיפרו לאיש את מה שראו ושמעו בסביבתו הקרובה של העריץ האיום.

הגזירה האיומה של השמדת היהודים הייתה אמורה לצאת לדרך ביום י"ח אדר תשי"ג.

וכך כותב מדזינסקי:

...עם סיומה של מלחמת העולם השניה אמר סטלין: "מלחמת העולם הראשונה שחררה מדינה אחת משעבוד קפיטליסטי. השניה יצרה את המערכת הסוציאליסטית. השלישית תחסל את האימפריאליזם לנצח. אנחנו נפתח במלחמה ואנחנו נסיים אותה. 'החלום הגדול' שהאל לנין הוריש לנו, יתגשם.

הפצצה הגרעינית החדשה החזקה יותר נוסתה בהצלחה. עוצמתה הייתה פי עשרים מן הפצצה שהוטלה על הירושימה. לא היה נשק דומה לזה בעולם. סטלין גם פקד להשלים את מערך הטילים להגנת מוסקבה. הוחלט לכתר את מוסקבה בעוצבות חמושות בטילים בליסטיים רבים די הצורך להפיל כל מטוס שיטוס לכיוון העיר. נבנו שני מעגלי בטון ענקיים וסביבם הוצבו הטילים. בכל עמדה היו שש מאות טילים. ניתן לשגר עשרים טילים בו-זמנית. המערכת החלה פועלת. הכל היה מוכן. נשק-העל והצבא החזק ביותר בעולם, שעדיין לא שכח את אמנות ההריגה.

הקורבנות המיועדים המתינו לגורלם בהכנעה. פחד מוחלט שיתק אותם. האווירה התחממה והלכה. נשים בחנויות העליבו נשים יהודיות שעמדו בתור, ואיימו עליהן. מיום ליום ציפו הבריות שיקרה משהו נורא. האות המבשר רע ניתן בפברואר.

החל גל חדש של היסטריה אנטישמית. יהודים פוטרו, הוכו ברחובות. בשלהי פברואר פשטו שמועות במוסקבה שהיהודים יגורשו לסיביר. כמו בימי הנאצים ניסו היהודים להרגיע את עצמם. אחד היהודים שאל: "כמה קרונות יידרשו?" ומיד ענה בעצמו: "לא, הוא פשוט לא יכול לעשות זאת".

האחראים על הבתים הכינו רשימות של יהודים. התאריך היה ידוע להם. בסיביר ובקזחסטן עדיין מצביעים על שרידים של צריפי עץ בעלי קירות דקים, בלי הסקה, שבהם נועדו מיליוני היהודים לחיות – או, ליתר דיוק למות.

מדוע רצה סטלין בהשמדת היהודים? הוא הרי ידע שארה"ב לא תשב בחיבוק ידים. התשובה היא, כן, הוא רצה לפתוח במלחמה גדולה נגד המערב. המלחמה האחרונה שתהרוס את הקפיטליזם. "מלחמת קודש" הייתה זו בעיניו, שסיסמתה תהיה "מגרו את הרוע העולמי של הקפיטליזם, מחצו את הסוכן שלו – היהדות הבינלאומית!".

התעמולה של סטלין הכריזה השכם והערב שאמריקה היא התגלמות הרוע הזה. משום כך חיפש עילה לעימות עם ארצות הברית. הרודן הזקן החליט להגשים את "החלום הגדול" בעזרת היהודים.

צבאו שחושל במלחמת העולם השניה היה עכשיו החזק ביותר בעולם. האמריקאנים פיגרו אחריו. עיר הבירה הייתה מוגנת על ידי טבעת של בסיסי טילים. איך יכול "הטורף הגדול", שהרגיש כי קצו קרוב, להחמיץ את ההזדמנות האחרונה להגשים את "החלום הגדול".

זאת הייתה תוכניתו השטנית של סטלין ימ"ש.

* * *

הרבי מבטל גזירת סטלין

פורים תשי"ג. התוועדות של הרבי. באותה התוועדות היו אירועים יוצאי-דופן: הרבי אמר שני מאמרים בהתוועדות אחת! המאמר הראשון, בתחילת ההתוועדות, היה "ויהי אומן את הדסה". לאחר שחלפו כמה שעות עם הרבה שיחות וניגונים, פתאום היה ניכר על פניו של הרבי שרצונו לומר מאמר נוסף. טביעת עינם של החסידים הבחינה בהבעה של רצינות ודביקות, ואפילו חיוורון, שהייתה נסוכה על פניו של הרבי בשעת ההכנה לאמירת המאמר.

לפתע פתח הרבי ואמר:

"כשהפילו את הצאר ברוסיה, נערכו בחירות לממשלה. החסידים קיבלו אז הוראה להשתתף בבחירות ולהשביע עבור מועמד מסוים. ההוראה של הרבי הגיעה לאחד החסידים שהיה מופשט מהוויות העולם, ולא ידע בכלל מה מתרחש במדינה. אבל כיוון שהתקבלה וראה מהרבי, הלך לקיים אותה בדחילו ורחימו. הוא טבל במקווה, לבש בגדי שבת, חגר את הגארטיל וצעד למקום ההצבעה. כשהגיע, לא ידע מה בדיוק עליו לעשות. החסידים שנכחו במקום לימדו אותו מה לעשות וכיצד לבחור.

אחרי שהסתיימו הבחירות באותו מקום, נעמדו הנוכחים וצעקו בקול גדול: 'הו-רה, הו-רה' (קריאת ניצחון שנהוגה ברוסיה). גם החסיד, שלא הבין את פישרה של אותה צעקה, הצטרף למקהלה הגדולה וצעק יחד אתם 'הוא-רע, הוא רע, הוא-רע!'".

הרבי סיים את הסיפור כשהוא מכריז בקול רם שלוש פעמים: "הוא רע, הוא רע, הוא רע!". את ההכרזה הזאת אמר הרבי כשהוא בדביקות גדולה, תוך שהוא מצמיד את כפות ידיו זו לזו ומפנה אותם לצד ימין, לצד שמאל ומולו.

תוך כדי המחזה השמימי, רמז הרבי לקהל החסידים שהשתתפו בהתוועדות שגם הם יחזרו על אותה קריאה של "הוא רע". בהתעוררות גדולה קמו כולם כאחד וקראו בקול גדול: "הוא רע, הוא רע, הוא רע!".

מיד אחר כך התחיל הרבי לומר את המאמר השני "על כן קראו לימים האלה פורים". (הרבי הגיה את המאמר והוא מופיע בספר המאמרים ח"ה). תוכנו של המאמר הוא שבדרגת ה'גורל', דרגת הרוממות של הקב"ה, כולם בהשוואה לגביו, ולכאורה אין הבדל בין המן לישראל. אולם דווקא ממדרגה זו עצמה נמשכה המפלה הגדולה של המן, והישועה הגדולה לעם ישראל. "ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי" – מצד בחירתו העצמית של הקב"ה בישראל, ועי"ז הגורל דלמעלה הי' שליהודים יהי' אורה ושמחה וששון ויקר, ואת המן ואת בניו יתלו על העץ... וזהו שנפל הפור בחודש אדר, החודש שבו נולד מושיען של ישראל... והנס דפורים הי' שגם מצד למעלה מהשתלשלות תלו את המן על העץ, ואז התגלה שגם זה שהכין את העץ מלכתחילה הי' לו לעצמו...

בעת שברכו ברכת המזון אמר הרבי למזכירו הרב חודוקוב שיאמר "ועל הניסים" בקול רם. הוא גם ביקש ממנו שמיד אחרי ההתוועדות יכניסו לו את ראשי הפרקים מהשיחות שנאמרו בהתוועדות.

* * *

הרחק משם, באותה שעה ממש, שעה 4 לפנות בוקר, בדאצ'ה של סטלין ליד מוסקבה. הרודן האכזר עולה על יצועו. לאחר זמן קצר הוא חוטף שבץ מוחי. לאחר מספר שעות מוצאים אותו שומריו שרוע על הרצפה, בתוך שלולית הפרשות, כשהכרתו מעורפלת. חמשה ימים גסס הרודן עד שנפח את רוחו ביום י"ח אדר.

באותו יום, ח"י אדר, ניתנו חיים למיליוני היהודים ברוסיה - הגזירה האיומה הייתה אמורה לצאת לדרכה באותו יום ממש! המוות של סטלין ימ"ש הביא ישועה לעם ישראל.

החוקר מדזינסקי מסיים את מחקרו במילים הבאות (לא נגענו):

ה- 5 במרץ (י"ח אדר) היה היום שהיהודים נועדו לעלות למשאיות. החלק השני של התוכנית שרקם סטלין ייפתח לאלתר: הטרור, הטיהור הגדול, כהכנה למלחמה. וכך יקיץ הקץ על כולם.

5 במרץ היה היום שהוא התכוון להוביל את העולם לאחרית הימים, ולהרוס את העם הנבחר. אבל ה-5 במרץ היה היום שבו יעצום את עיניו לנצח. סוף-סוף הגיע תורו לגלות שאלוקים אכן קיים. "שלח את עמי ויעבדוני ותדע כי אני ה' בקרב הארץ".

ונהפוך הוא: ביום אשר חישב צורר היהודים להשמיד להרוג ולאבד את כל יהודי רוסיה - ביום הזה הפר הקב"ה את עצתו, השמידו ואיבדו מעל פני האדמה.

ח"י אדר צריך להפוך ליום חג ליהודי רוסיה, ביניהם רבים מחסדי חב"ד שחיים בינינו היום, לזכר נס ההצלה המופלאה שחל ביום זה.