"כרמי שלי" בטור מיוחד על 'גזירת המשקה' לתלמידי התמימים
תמים יקר,
"כי תבואו אל הארץ", הרבי מסביר שכל אחד ואחד מאיתנו בא בתנועת נפש רצונית להיכנס לארץ. ברצון פנימי אמיתי.
ברור שיש בכניסה קשיים, ניסיונות, אתגרים, נפילות, אבל התנועה של הנפש מעידה שברור שבאים!
אני רוצה לכתוב על נושא שבו ברורה לי תנועת הנפש שלך. היא זכה וטהורה והמבוקש שבה הוא - להתקרב לעצמך ולקב"ה.
הנושא הוא 'שתיית משקה'.
ואיך אני מוכיח שהמטרה שלך היא רק לטובה?
כי השתיה שלך היא בהתוועדות על ידי אמירת 'לחיים'. לא סתם מסיבת טבע או הוללות. אתה מביע את רצונך לבוא אל הארץ. להתקרב לאלוקות.
ומכאן אני יוצא לכתוב מתוך 2 כובעים:
1. כחסיד מן השורה הנמנה על משתתפי התוועדויות, ובחור 'תמים' לשעבר (לא מזמן).
2. כמטפל רִגשי שלמד ורוצה לתת קצת הכוונה ונקודות חשובות שילוו אותך בשנים הראשונות בהם תיחשף למשקה בתוך התוועדויות.
על הגזירה אתה וודאי יודע.
בשבת שמיני – שבת מברכים חודש אייר תשכ"ג – יצא הרבי בגזירה, על הגבלה בשתיית משקה.
לשתות לא יותר משלוש פעמים לחיים בהתוועדות (בהמשך הרבי דיבר על 4), ושכל הארבע ביחד לא יהיו יותר מ"רביעית".
במשך השנים הזכיר הרבי את העניין שוב ושוב, ואף דיבר לעיתים בחריפות על כך.
כולל שמי שמשתכר גם בפחות מרביעית - שלא ישתה.
ועד כדי כך שהרבי אמר שמי שלא שומר על גזירת המשקה, שלא ילך לתהלוכה!
הרבי לא דיבר על לא להשתכר, או על לא לשתות הרבה. הרבי הגדיר ודייק דבר מאוד ספציפי: ארבע פעמים, בסך הכל רביעית - וזהו.
לא תמיד זה מצליח.
לפעמים נופלים.
אדבר על הנפילות ב-3 אספקטים:
1. רצון להתעלות
בחור מתוק, עובד את השם באמת, מתיישב להתוועד על מנת להגיע למצב טוב יותר בעבודת השם.
הוא 'חסידישער'. לומד בשופי. הולך ל'מבצעים'. משתדל לעשות מה שהרבי מבקש ממנו.
ואז יש לו איזה מחשבה והרגש ומתחשק לו לשתות הרבה “לחיים”, מתוך מחשבה שכך נהגו משפיעים וחסידים גדולים – שהיו שותים הרבה, ולאחר מכן היו מדברים דברי אלוקות והתעוררות חסידית.
אבל האמת היא, שלא תמיד זה נכון ולא תמיד זה פועל כך בפועל.
אם עוברים על ענין כל כך מהותי שהרבי הגדיר, בוודאי שזה היפך הכוונה והנהגה שנוגדת את צווי הרבי - אי אפשר דרכה להתעלות לשום מקום.
ובאופן כללי בהקשר הזה כדאי לדעת שגם כששותים בכמות המותרת, פעמים רבות הנפש הבהמית היא זו שמתעוררת, ולא הנפש האלוקית. במצב כזה, במקום שהשתייה תביא להרגשה חסידית אמיתית, היא עלולה דווקא להוביל את האדם למקום הפוך – פחות דתי, פחות חסידי.
2. לחץ חברתי
יושבים סביב שולחן ארוך. המשפיע או המתוועד שותים. מעבירים שוב ושוב בקבוק ואומרים: "נו זאגט לחיים". והחברים שלך שותים ומשהו באווירה משתנה ואתה מתחיל לחשוב שאולי זה נכון, אולי זה לא כזה נורא ועוצמת ההחלטה שלך לא לגעת נחלשת.
צריך להיות בחור בעל כוחות אדירים ויכולות שליטה פנומנליות ועמוד שדרה עם גאון יעקב על מנת להצליח לעמוד מול כל החברים והצוות.
לך רוצה לאמר: ככה מתחיל השולחן ערוך "ואל יבוש מפני המלעיגים". עמוד איתן ותצא נער בעל שאר רוח וחוסן נפשי אמיתי!
3. התמכרות
כשיש כאב פנימי שלא קיבל חיבוק וחמלה, יש משיכה לכיסוי הכאב; חיפוש מה יאפשר להדחיק אותו. הנפש מנסה כל דבר שייתן, ולו לרגע, חופש מהלב הכואב. אלכוהול פועל בשירות זה בצורה אופטימלית. אכן ברגע ששותים אלכוהול הוא ממנן את הכאב.
האלכוהול נכנס לדם דרך הקיבה והמעיים, ומשפיע על המוח – שם הוא "מאט" את התקשורת בין התאים. לכן מופיעה תחושת רוגע או שמחה, אבל גם האטה בקואורדינציה, ירידה ביכולת לחשוב בצלילות, ובמצבים קיצוניים – פגיעה בזיכרון ובשליטה עצמית. בנוסף, האלכוהול מכביד על הכבד, מייבש את הגוף ומוריד סוכר בדם – מה שגורם לעייפות, כאבי ראש ולעיתים בחילות. והכי משמעותי, כשמתפכחים הכאב הנפשי חוזר ובעוצמה יותר גבוהה היות והנפש חיפשה מרפא ועכשיו היא נאלצת להתמודד גם מול התפכחות מאשליה.
אגב לא תמיד תחשוב שיש קשר בין הדברים. לפעמים תרגיש שיש לך רצון לשתיה בהתוועדויות וזה סיפור אחד. ובלי קשר, במקביל, בחיין שלך, יש תחושת מצוקה, מצב רוח ירוד עד דיכאון, פיצול/פער בין הדמות שרואים בחוץ לבין מה שאתה חווה שאתה באמת, הלקאה עצמית ותכנים שאתה לא מספר לאף אחד.
במקרה כזה הריני מתחנן:
בבקשה בבקשה תפנה לעזרה.
זה לא סימן לחולשה – אלא להפך, זה מראה על גדלות ואחריות. בקשת עזרה יכולה להציל חיים. יש תמיד אנשים טובים סביבך – חברים, משפיעים, אנשי מקצוע – שכל רצונם לעזור ולשמור עליך. אל תישאר לבד עם קושי. לדעת לפנות ולבקש יד מושטת זה לא פחות מחסידות בפועל – זו דאגה אמיתית לנפש ולאחרים.
נסכם:
מתוך אכפתיות אמיתית. כי אתם יקרים לי. לא כדי למנוע שמחה והתוועדות חסידית חיה, אלא כדי שתוכלו לשתות בצורה בריאה, מאוזנת ואחראית, הנני להזכיר לכם את הגזירה שהרבי, האוהב ישראל הכי עצום שיש, שראה ורואה אותנו עד חדרי לב הכמוסים והעמוקים ביותר, רצה לאפשר לנו את האופן בו המשקה יכול להוסיף שמחה, חיבור, והפנמת תוכן חסידותי.
כי לו היינו שואלים אם 'משקה' זה טוב או רע, התשובה הייתה: תלוי במינון. עד גבול מסוים. מעבר לגבול הזה – מאבדים שליטה, מגיעים למצבים לא נעימים - עד מסוכנים ממש.
בכלל, כבחורים המתמודדים עם עניינים של צניעות וקדושת הברית, החיים עם הגבלה משמעותית באלכוהול יוצרים עולם בריא ומוגן יותר לך ולסובבים אותך. כשאתה בשליטה אתה יכול לווסת את ההתנהגות שלך וגם לעצור התנהגות של אחרים.
ההנהגה שאחרי...
עכשיו אעבור לחלק שנותן מענה ל'אם נפלת'. בו אנסה לעזור לך להיות יותר מוגן. והנה כמה נקודות שיעזרו לך לשמור על עצמך בזמן נפילה:
א. לא ללכת על כל הקופה.
בפעם הראשונה קח כוסית אחת. אמנם השפעת האלכוהול תלויה בגובה ובמשקל שלך, אבל ההשפעה גם מאוד אינדיבידואלית. בדוק איך וכמה הכוסית הזו משפיעה עליך. בפעם השניה 2 כוסיות. בפעם השלישית 3 ורק בפעם הרביעית 4.
כך תבין איך הגוף שלך מגיב, ותהיה יותר בשליטה ובפוקוס. ידע הוא כוח. ידע לגבי הגוף שלך הוא כוח ענק.
הכר את הגבול שבו האלכוהול הופך מחוויה טובה, משחררת ומקרבת, למקום של אבדן שליטה וגרימת נזק לאחר ולך.
ב. לשתות מים.
אלכוהול מייבש את הגוף, ממש כמו שמש קופחת. לכן – על כל כוסית ויסקי או וודקה, שתה כוס מים. על כל כוס יין – גם כוס מים. זה יעזור בזמן השתייה וגם ביום שלמחרת.
הערה: אם בסוף הערב שותים הרבה מים בבת אחת, יתכן שתחושת השכרות תתחזק רגעית, כי האלכוהול שנותר בדם מתערבב מחדש. כדי למנוע זאת – שתה בלגימות קטנות, ורצוי עם משהו קטן לאכול (לחם עם גבינה מלוחה, טחינה או חטיף מלוח).
ג. אוכל לפני ואוכל תוך כדי.
לא לשתות על בטן ריקה. קיבה מלאה "מרפדת" את האלכוהול ומאטה את הספיגה. עדיף ארוחה עם פחמימות ושומנים – למשל פסטה עם שמן, אורז, או סלט בניומין הנודע של ריבקין (שמורכב מעגבניות, בצל והרבה שמן).
זה ההבדל בין חוויה מאוזנת לבין נפילה מהירה.
ד. להישאר עם מה שהתחלתם.
התחלת עם יין? תישאר עם יין, התחלת עם וודקה? תמשיך עם וודקה, ערבוב בין סוגי אלכוהול – יין עם וודקה, וודקה עם וויסקי – זה מתכון בטוח להשתכר מהר, להרגיש רע יותר ולשלם מחיר כבד ביום למחרת.
ה. לא לערבב עם ממריצים.
שילוב אלכוהול עם משקאות אנרגיה (רד בול, XL וכדומה) מסוכן מאוד. האנרגיה מעלה דופק ולחץ, האלכוהול מרפה ומרדים – והסתירה הזו יכולה להביא במקרה קיצוני אפילו ח"ו להתקף לב. גם שתייה ממותקת (קולה, ספרייט וכד') בכמות גדולה לא מומלצת – היא ממריצה, מעלה סוכר בדם ואז מפילה בחדות.
ו. המבוגר האחראי.
התוועדות אמיתית היא שמחה עם אחריות. אם מתיישבים כמה חברים עם הרבה משקה – מנו אחד שלא שותה. הוא זה שישים לב אם מישהו עבר את הגבול, יוכל להוריד בקבוק מהשולחן ברגע הנכון, ולקרוא למבוגר (אמיתי) אם צריך עזרה רפואית.
ז. פנייה לעזרה בשעת הצורך.
אם חבר נמצא במצב מסוכן – תזעיק עזרה. אל תחשוש שהוא יכעס או "יתבאס" עליך. עדיף כעס זמני מאשר נזק קבוע. חשוב לדעת: לשפוך מים עליו או לנסות לגרום לו להקיא – זה לא פתרון.
ח. הנגאובר (חמרמורת).
למחרת, הסימפטומים – כאב ראש, עייפות, בחילות – נגרמים מיובש, מחסור בסוכר ושינויים בלחץ הדם. איך מתמודדים? להרבות בשתיית מים, לאכול פירות שעוזרים ליציאה כמו תפוח או תמרים, לשתות קפה אם זה עוזר לכם, ולישון הרבה. ככל שתצא יותר לשירותים – כך הגוף יפנה את האלכוהול מהר יותר.
שים לב: תרופות נגד כאב ראש עם פאראצטמול (אקמול, דקסמול וכדומה) מסוכנות מאוד כשהכבד כבר מתמודד עם אלכוהול. עדיף להימנע מהן.
ט. לדבר פתוח גם בלי.
אחד הרצונות בשתיית לחיים זה כדי להגיע ליכולת להשתחרר ולדבר פתוח. אפשר להגיע לזה בעוד דרכים. ללמוד להתבונן פנימה בלי לפחד. להיות כנה ואוטנטי עם עצמך. לא לנסות להרשים. לנגן הרבה ניגונים שלוקחים לעומקים.
י. אחריות הדדית.
התוועדות חסידית לא נמדדת בכמה שתו – אלא בכמה יצאו ממנה עם חיות חסידית אמיתית, החלטות טובות וחיבור לרבי. אם אתה רואה חבר עובר גבול – אל תעמוד מהצד. תיגש, תתערב בעדינות, תעזור לו. זו אהבת ישראל במיטבה!!
שנזכה להגיע לקו הגמר של הגאולה תכף ומיד ממש!
תמים יקר,
קו "קול תמים" כאן בשבילך
073-367-8770
שלוחה 1 לייעוץ אישי אנונימי בכל נושא עם רבנים מומחים.
שלוחה 2 ל"הסכת-תמים"- פודקאסטים מעולמם של תלמידי התמימים.
מוגש לקהל אנ"ש והתמימים על ידי "כרמי שלי"
בהנהלת הרב יוסי וולס, הרב מנחם הלפרין והרב נטע גרליצקי.
מאפשרים לכם לקבל
