על סכרת ומתיקות: שנה טובה ומתוקה מאוד, אבל גם בריאה
סדרה בריאותית חדשה כאן במרכז התקשורת החב"די COL, עם מומחי המחלקה לייעוץ והכוונה רפואית של ארגון 'לב חב"ד' - זרוע הרפואה של צעירי אגודת חב"ד בישראל המפעיל מערך נרחב של עזר וסיוע למאושפזים ומלווים במרכזי הרפואה ברחבי הארץ, ומאגד את פעולות כלל השלוחים הפועלים בבתי הרפואה.
פרק 6
הטיפול החדשני בסוכרת
ראיון מרתק עם פרופסור חוליו וינשטיין, מומחה לסוכרת ומנהל יחידת הסוכרת במרכז הרפואי 'וולפסון' בחולון.
חלק א'
נתחיל בכמה מילים על הרקע המקצועי שלך בנושא הסוכרת.
פרופסור חוליו וינשטיין: "מחלת הסוכרת היא תחום העיסוק שלי כבר למעלה מארבעים שנה, גם בטיפול וגם במחקר. אני עוסק במחלה הזו מהיבטיה השונים וגם במחלות הנלוות לסוכרת כמו יתר לחץ דם, שומנים בדם, השמנת יתר וסיבוכים נוספים.
אני מנהל את יחידת הסוכרת במרכז הרפואי וולפסון בחולון. הייתי נשיא האגודה הישראלית לסוכרת, ואני מכהן עדיין כחבר באגודה. אני גם העורך המדעי של כתב העת לחולי סוכרת. בחמש השנים האחרונות אני מכהן כיושב ראש וועדת הלסינקי של המרכז הרפואי, שעוסקת במחקרים שנערכים בתחום.
שתף אותנו קצת בתחום המחקר שלך.
בפרספקטיבה של שנים אחורה, מאד מעניין להתבונן על התהליך המדהים שהעולם עבר. במשך רוב ההיסטוריה, העולם סבל ממחסור במקורות תזונה. מקורות המזון היוו מאז ומתמיד הגורם למלחמות בין אנשים ובין עמים, כי זה היה משאב במחסור כרוני. היום היכולות שלנו לייצר מזון משוכללות הרבה יותר.
כתוצאה מהתהליכים הללו, גם המצב הרפואי של האנושות התהפך. מאז ומתמיד, הרבה יותר אנשים הלכו לעולמם מרעב וממחלות שנגרמו ממחסור במזון ראוי. לעומת זאת היום, אחת הסיבות העיקריות לתמותה, לפחות בעולם המערבי, היא דווקא עודף במזון.
מדע הרפואה כמובן מתאים את עצמו ומנסה להדביק את הקצב של ההתפתחויות הללו. בעשור האחרון במיוחד, המחקר ותעשיית התרופות התחילו להתמקד בהתמודדות עם בעיות רפואיות שנגרמות מעודף מזון.
הנושא שעליו נדבר ממחיש את זה בצורה מעולה.
אם כך – ניגש לנושא שלנו, הטיפול במחלת הסוכרת.
כדי להבין את הבשורה הגדולה בטיפול החדש יחסית בסוכרת, צריך להסביר קודם את 'מאחורי הקלעים' של מה שקורה בגוף דווקא בנושא התזונה.
גופו של כל אדם בריא יודע לווסת בין תחושות הרעב והשובע, בעזרת הפרשת הורמונים שונים.
הורמון הוא חומר שמיוצר באזור מסוים בגוף, שעושה את הפעולה שלו במקום אחר. הגוף מייצר את ההורמונים של הרעב והשובע, ומזרים אותם דרך מערכת הדם למרכזי רעב ושובע שונים, כפי שאסביר בהמשך בצורה מפורטת יותר.
במצב נורמלי, אנחנו צריכים להיות מאוזנים. אנחנו לא אמורים להגיע לרעב קיצוני, וגם לא לשובע קיצוני. אנחנו אמורים לשמור על משקל תקין, כתוצאה ממאזן בין ההורמונים השונים.
תוכל להדגים לנו איך המערכת הזו עובדת?
ניתן דוגמה מארוחת בוקר. נניח שאנחנו לוקחים פרוסת לחם ומורחים עליה גבינה, אחר כך פורסים עגבנייה ומניחים על הגבינה, ומתחילים לאכול. כבר כשאנחנו לועסים ובולעים, אנחנו מתחילים את הפירוק של המזון. זה קורה בעזרת הרוק שלנו, שיש בו אנזימים מיוחדים שמפרקים את המולקולות שמהם מורכבים הלחם, הגבינה והעגבנייה.
כשהאוכל מגיע לקיבה, המזון עובר פירוק יסודי עוד יותר. כאשר הפירוק נגמר, הקיבה מתכווצת ודוחפת את המזון אל המעי הדק. במעי הדק יש מין חיישנים שמרגישים את פעולת האכילה, ואז המעי מייצר ומשחרר לזרם הדם את הורמון השובע. זהו חומר מיוחד שנקרא GLP-1. אגב, לפני כשלושים שנה מצאו חומר דומה מאד ברוק של לטאה שגדלה במדבריות של אריזונה.
לאן ההורמון הזה אמור להגיע?
כפי שאמרנו, המעי הדק משחרר את הורמון השובע אל מערכת הדם. המטרה היא להעביר את ההורמון דרך כלי הדם לאתרים אחרים בגוף.
האתר הראשון הוא המוח. במוח נמצא מרכז התיאבון והרעב. אם אנחנו לא אוכלים הרבה זמן, הקיבה מתכווצת ומייצרת את הורמון הרעב, שנקרא גרלין. ככל שהזמן עובר ואנחנו לא אוכלים, הגרלין מופרש בכמויות מוגברות יותר ומגיע למרכז התיאבון והרעב, ואז אנחנו מרגישים צורך לאכול.
אבל כאשר אנחנו כן אוכלים, המעי הדק שולח למרכז התיאבון והרעב את הורמון השובע וזה גורם לנו לתחושת שובע.
יש לנו מנגנון נוסף לבלימת אכילה, והוא נמצא בקיבה. הקיבה היא כמו בלון, מתנפחת ומתכווצת. כשאנחנו אוכלים הרבה, הקיבה מתנפחת ואנחנו מרגישים שובע, פשוט בגלל התחושה הפיזית של הלחץ על הבטן. זו התחושה שכולם מכירים, של צורך לפתוח את החגורה או לנשום קצת אוויר צח, אחרי ארוחה טובה.
לכאורה אנחנו לא אמורים להגיע למצב כזה. אנחנו צריכים להרגיש את השובע כבר ממרכז התיאבון והרעב, שהיה משדר לנו שצריך להפסיק לאכול. אבל בפועל, גם אחרי שאנחנו מרגישים שבעים, אם מגישים לנו מנה אחרונה מושכת וטעימה, תמיד יש מקום לעוד... לכן אנחנו ממלאים את הקיבה עד שאנחנו כבר לא יכולים יותר לאכול.
גם כאן, הורמון השובע אמור לפעול ולהשפיע. הוא גורם להאטה בקצב ההתרוקנות של הקיבה, ומסייע לשמור על תחושת שובע.
ומה במנגנון המורכב הזה משובש אצל חולי סוכרת?
אמרנו שהקיבה צריכה להתרוקן ולהעביר את התוכן שבה למעי הדק. בחלק העליון של הקיבה יש שסתום מיוחד. ברגע שהקיבה מתמלאת השסתום נסגר, ואז הקיבה מתכווצת ועושה תנועות של דחיפה קדימה, וכך המזון יכול לצאת רק אל המעי.
מה שקורה אצל חולי סוכרת הוא שקצב ההתרוקנות של הקיבה הוא מהיר. זאת אומרת, צריך לאכול ולאכול עוד ועוד עד שהקיבה תתמלא, כמו למלא דלי עם חור... כך לא נוצרת תחושת שובע, כי הקיבה ריקה.
וכמו שאמרנו, ה-GLP-1 מסייע להאט את קצב ההתרוקנות של הקיבה, ולכן הוא מסייע מאד לחולי סוכרת.
באדיבות מערכת 'בריא עדיף' של המחלקה לייעוץ וההכוונה הרפואית של לב חב"ד
ניתן לפנות למוקד הייעוץ וההכוונה הרפואית
בטלפון ובווטסאפ למספר 03-56666-80
אתר לב חב"ד>>>
לב חב"ד הוא פרוייקט מבית צעירי אגודת חב"ד
מאפשרים לכם לקבל
