תביעת משה לגאולת ישראל / שולחן שבת
תלונת משה: "למה הרעות לעם הזה"
במצוות ה' ביקש משה רבינו מפרעה הרשע שישלח את עם ישראל מארץ מצרים, פרעה לא רק שסירב לבקשתו אלא עוד הוסיף והכביד על ישראל בעבדותם הקשה, אז פונה משה לה' וקובל על השליחות שהוטלה עליו באומרו: "למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך - הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ו,כב) - לא די שלא הועלתי בשליחות, אלא אף גרמתי נזק.
עונה לו ה' במעין גערה: אני מתאונן שחבל על פטירתם האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב ("דאבדין ולא משתכחין"), שכן הם נהגו בדרך אחרת: כשהבטחותי אליהם לא מומשו מיידית - לא התלוננו, ואילו אתה סמוך להבטחתי לגאול את ישראל הנך כבר מצפה לגאולה, ואם אינך רואה גאולה אתה מהרהר ומתלונן "למה הרעות לעם הזה"?
הבטחתי לאברהם ש"ביצחק יקרא לך זרע" ולמרות זאת כשציוויתיו להעלותו לעולה על המזבח, לא הרהר אחר דברי. הבטחתי לו את ארץ-ישראל ("ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך" - בראשית יז) ולמרות זאת כשהוצרך לשלם כסף רב עבור קניית מערת המכפלה ולא קיבלה במתנה, כהבטחה האלוקית, לא הרהר ופקפק בדברי. הבטחתי ליצחק את הארץ ("כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" - בראשית כו) ולא הרהר אחר מידותי כשגזלו ממנו את הבארות שחפר בארץ. הבטחתי ליעקב את הארץ ("ואת הארץ גו'" - בראשית לה), ולא הרהר על דברי גם בשעה שהיה צריך לקנות שטח בארץ לבנות עליו את אהלו (בראשית לג).
רק אתה, משה, זמן קצר אחר הבטחותי כשאינך רואה בקיומה – מתלונן ומהרהר אחר דברי?
ממשיך הקב"ה ועונה למשה, למרות תלונותיך, דע לך שהבטחותי הללו לא יהיו כמו ההבטחות לאבות בדורות הקודמים, אלא מיד הם יקויימו למעשה: אחר שאתן עשר מכות לפרעה ומצרים תבוא גאולה ישראל ביציאה ממצרים לארץ הקודש.
"מדת אמיתית שלי"
הדברים צריכים הבנה: היתכן שהקב"ה הבטיח ולא קיים? נדר לאבות הקדושים שיתן להם את הארץ, ולא נתן להם אותה למעשה?
רש"י (שמות, ו,ג) מסביר שיש להתגלות האלוקית כמה צורות ושמות: 1) "א-ל ש-ד-י". 2) "י-ה-ו-ה". וכשההבטחה האלוקית היא ב"א-ל ש-ד-י" היא אינה חייבת להתקיים למעשה, אבל כשההבטחה היא בשם "י-ה-ו-ה" היא מתקיימת למעשה, שכן שם זה הוא מדת האמת האלוקית ("מדת אמתית שלי .. נאמן לאמת דברי");
היות שהנדר לאבות היה בשם א-ל ש-די-י ולא בשם י-ה-ו-ה ("ושמי ה' לא נודעתי להם"), לכן הנדר אליהם לא קויים, אבל ההבטחה הנוכחית למשה היא בשם י-ה-ו-ה, לכן היא תתקיים למעשה בפועל, והעם יזכה לצאת ממצרים.
דברי רש"י אינם מקטינים את השאלה אלא מחריפים אותה: איך יכול להיות שיש שם אלוקי, א-ל ש-ד-י, שאינו מדת האמת ואין חובה לקיים הבטחות הניתנות בשם זה?
בירור סוגיית ה"אמת"
יש "אמת יחסית" ויש "אמת לאמיתה": גם דבר המתקים רק במקום אחד ולא בכל המקומות והרבדים, קרוי אמת, אך הוא אמת יחסי ולא אמת מלא ומוחלט. לדוגמא הבטחה "לעשות טוב" יכולה להיות אמיתית גם כשעושים טוב רק לגוף או רק לנשמה, אך זה אמת יחסית ולא אמת מוחלטת. אמת מלאה ומוחלטת היא כשמיטיבים גם עם הגוף וגם עם הנשמה.
גם ההבטחה לתת ליהודים את הארץ יכולה להתקיים רק במובן הרוחני - לזכות בקדושה האלוקית השורה בארץ [כמו "ירושלים של מעלה"], ולא את הארץ הגשמית, במצב ענינים שכזה קיום ההבטחה הוא אמת יחסי ולא אמת מלאה; אבל כשההבטחה מתקיימת גם במימד הגשמי, כשזוכים לא רק בקדושה האלוקית ברוחניות, אלא גם באדמת הארץ הגשמית, אז ההבטחה מתקיימת בצורה מלאה ומוחלטת.
החשש של משה
עתה תובן טענת משה, שהיא נבעה מחששו לאופי מימוש ההבטחה האלוקית:
גם הוא ידע שה' קיים הבטחותיו לאבות ונתן להם את הארץ במובן הרוחני, את הקדושה האלוקית ולא את הארץ הגשמית, ודווקא לכן חשש שמא גם ההבטחה הנוכחית לגאולה תתממש רק ברובד הרוחני: שיהיה שחרור וגאולה רוחני מהיצר-הרע שבלב, הקרוי מצרים ברוחניות, ולא מארץ מצרים הגשמית. חששו התגבר כשראה שלמעשה העבדות הפיזית המצרית מתגברת ואינה פוחתת, לכן נטה לפרש שהבטחת הגאולה כוונתה לרוחניות ולא ליציאה גשמית ממצרים;
בשל כך התפלל ותבע מהקב"ה גאולה גשמית להלכה למעשה, שחרור מהעבדות הפיזית של הגוף הגשמי, יציאה ממצרים הגשמית וכניסה לארץ ישראל הגשמית.
ענה לו הקב"ה – כך יהיו הדברים: ישראל יזכו לגאולה לא רק ממצרים הרוחנית אלא גם ממצרים הגשמית, הנה הנה תבוא גאולתם, לאחר עשרת המכות אוציא את ישראל ממצרים כפשוטו.
כי ההבטחות לאבות היו ב"א-ל ש-ד-י" שאינו בעל עוצמה חודרת עד לעולם הגשמי התחתון, אך ההבטחה הנוכחית היא בשם י-ה-ו-ה שהוא שם הנשגב והחזק ביותר החודר עד לעולם הגשמי.
שני מיני אמת
שני פרופסורים גאוני עולם התווכחו בדבר מסויים, נמנו וגמרו להביא את הדבר להכרעת תלמידיהם המלומדים והמשכילים, אך גם ביניהם נחלקו הדעות ולא התקבלה הכרעה ברורה, ואז החליטו לקבל חוות-דעת אנשים פשוטים ולא משכילים, שהיא שתקבע את האמת.
לכאורה מה ערך יש לדעת אנשים פשוטים בסוגייא שדנים בה גאונים עצומים, מדוע פונים אליהם? אלא: אם דעה מסויימת מתקבלת בכל הרמות, גם אצל גאונים וגם אצל פשוטים, הדבר מצביע על אמת הרבה יותר חזקה ומוחלטת מרעיון המקובל רק בדעת גאונים ולא בדעת אנשים פשוטים.
כך גם בסוגיית קיום ההבטחה האלוקית:
כשההבטחה מתקיימת רק ברובד רוחני זה לא מצביע על אמת מלאה ומוחלטת, אבל כשההבטחה מתקיימת בכל המימדים זו עוצמת אמת הרבה יותר חזקה, שהיא מבעבעת וחודרת בכל הרבדים והעולמות, מהעולם הרוחני הנעלה והנשגב עד העולם הגשמי. גאולה וחרות לנשמה ולגוף גם יחד.
לכן ההבטחות לאבות שהתקיימו רק ברובד הרוחני היו משם "א-ל ש-ד-י" שאינו בעל עוצמה אדירה ונשגבת החודרת עד לעולם הגשמי התחתון, אך ההבטחה הנוכחית לגאולה ממצרים ניתנה משם י-ה-ו-ה שהוא שם הנשגב והחזק ביותר שהוא חודר עד לעולם הגשמי.
"דבר ה' זו הלכה"
המשנה והתלמוד מלאים בדיונים ומחלוקות בין התאנים, האמוראים וכו', ובסופו של דבר נקבעת פסיקת ההלכה כאחד הצדדים, שהיא "דבר ה'", כדברי חז"ל (שבת, קלח,ב) "דבר ה' זו הלכה".
הדעה שלא נפסקה ההלכה כמותה נשארת חלק מהתורה הקדושה, אלא שאינה הקובעת למעשה, כדברי התלמוד (עירובין, יג,ב): "שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו, יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל".
כלומר במקור בעולם המחשבתי רוחני, יש מקום לשתי הדעות ושתיהן חלק מתורת אמת, אלא שבעולם המעשה אין מקום לשתי דעות וחייבת להיות הכרעה כאחת מהן;
אם-כן הדעה שההלכה נקבעה כמותה היא אמת לאמיתה, משום שהיא מתקיימת בכל המימדים, גם הרוחני וגם הגשמי, ואילו הדעה שאין ההלכה כמותה היא אמת יחסית, משום שהיא מתקבלת רק בעולם הרוחני ולא בעולם הגשמי.
נדקדק בלשון חכמים האמור: שבנוגע לדעה שההלכה נקבעה כמותה השתמשו בלשון "דבר ה'", י-ה-ו-ה, ואילו הדעה שלא נקבעה ההלכה כמותה היא "דברי אלוקים", משום שהשם י-ה-ו-ה הוא השם החזק ביותר שכוחו והשפעתו כה עצומה ונשגבת עד שהיא בוקעת את התחום הרוחני וגולשת וקובעת גם למטה בעולם הגשמי התחתון.
כך גם הגאולה האמיתית והשלימה תהיה בכוח שם ה' ונזכה לגאולה השלימה בגשמיות. במהרה בימינו, בקרוב ממש.
מקורות: התוועדויות תשמ"ט, חלק ב, עמוד 563.
לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות שיתקבלו בשמחה: [email protected]
מאפשרים לכם לקבל
