בפרשה שלנו, פרשת וארא, מסופר כיצד הקב"ה אמר למשה רבינו שילך אל פרעה ויאמר לו שהקב"ה ציווה אותו להוציא את בני ישראל ממצרים. "שלח את עמי ויעבדוני"!

אך, משה רבינו טען אל הקב"ה: "הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה" (וארא ז, ל) – משה רבינו לא יכול היה לדבר כמו שצריך, ["ערל שפתים" פירושו: "אטום שפתים", כאילו השפתיים שלו היו אטומות וסגורות], והוא אמר לקב"ה: איך פרעה יוכל להבין מה שאני אומר לו?

ועל כך ענה לו הקב"ה: "ויאמר ה' אל משה, ראה נתתיך אלקים לפרעה, ואהרן אחיך יהיה נביאך. אתה תדבר את כל אשר אצוך, ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, ושלח את בני ישראל מארצו" (ז, א-ב). זאת אומרת: הקב"ה אומר למשה רבינו שאהרן יהיה הנביא שלו, אהרן יחזור על המסר שלו בפני פרעה [כמו שהנביא תפקידו לספר לעם מה שה' אמר לו, כך אהרן יספר לפרעה מה שמשה אמר לו], וכך יוכל פרעה להבין את הדברים.

רש"י מסביר, באיזה צורה רצה הקב"ה שידברו משה ואהרן בפני פרעה, ששניהם ביחד ילכו לפרעה, ו"אתה תדבר פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי ששמעת מפי, ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה". זאת אומרת: הקב"ה אומר למשה רבינו כך –

תלכו יחד, אתה – משה רבינו, ביחד עם אהרן אחיך, אל פרעה. ושם, משה רבינו יגיד פעם אחת את מה שאמר לו הקב"ה לומר לפרעה, הוא יחזור בדיוק על הדברים כפי שאמר לו הקב"ה; אלא, שכיון ודבריו של משה לא היו ברורים, לכן יחזור על כך אהרן שוב, ולא רק פעם אחת אלא כמה פעמים, בתוספת הסבר, עד שפרעה יבין מה רוצים ממנו בדיוק.

וזהו מה שנאמר בתורה (וארא ו, כז): "הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים, הוא משה ואהרן". התורה אומרת "הם המדברים" – בלשון רבים. כי אכן, שניהם, גם משה וגם אהרן, דיברו בפני פרעה: משה חזר על מה שהקב"ה אמר לו, באותה צורה בדיוק כפי שהקב"ה אמר לו – ואחר כך חזר על כך אהרן, והסביר לפרעה בדיוק את כוונת הדברים.

וכאן נשאלת השאלה: בשביל מה בכלל היה צריך משה רבינו ללכת לפרעה ביחד עם אהרן? למה לא היה מספיק שאהרן לבד ילך ויסביר לפרעה מה רוצה ממנו הקב"ה?
הרי בלאו הכי פרעה לא הבין את דברי משה. משה דיבר בלשון הקודש ["עברית"], כי הרי משה חזר בדיוק על מה שאמר לו הקב"ה – והקב"ה כמובן דיבר אתו בלשון הקודש, לא בשפה אחרת. פרעה לא הבין לשון הקודש, כפי שמספרים חז"ל. משה גם לא הסביר יותר מידי, אלא רק אמר פעם אחת את מה שאמר לו הקב"ה, בדיוק באותה צורה כפי שאמר לו הקב"ה – ולא יותר. כדי שפרעה באמת יבין מה רוצים ממנו, היו חייבים להגיע לאהרן, שהוא תירגם את דבריו של משה מלשון הקודש לשפה המצרית, ולא הסתפק רק באמירה של פעם אחת אלא חזר והסביר זאת עד שהוא הבין אותו טוב.

ואם כן, בשביל מה צריך כאן את משה רבינו גם כן? היה משה רבינו אומר לאהרן מה לומר לפרעה, ואהרן היה הולך לבד אל פרעה!
ב.
התשובה היא, שמשה באמת לא בא לפרעה כדי לשכנע אותו להוציא את ישראל ממצרים. זה באמת עשה אהרן לבד, שהוא הסביר לפרעה את דברי ה' בצורה ברורה. משה בא כדי להפחיד את פרעה, וכפי שאמר לו הקב"ה: "ראה נתתיך אלקים לפרעה", ורש"י מסביר: "שופט ורודה לרדותו במכות ויסורין". התפקיד של משה לא היה לשכנע את פרעה, אלא להפחיד אותו ולעשות עליו רושם גדול.

חוץ מדברי הטעם וההסבר ששמע פרעה מאהרן, היתה כאן מטרה להבהיל אותו ולהפחיד אותו – וזה עשה משה. אמנם פרעה לא הבין מה שמשה אומר, אבל דוקא בגלל זה פרעה נבהל למראה פניו הקדושות, והוא גם ראה בפנים שלו כיצד הוא כועס ורוגז על פרעה. פרעה לא הבין כל מילה ממה שמשה אמר – אבל הוא ראה כיצד משה כועס עליו ומאיים עליו, וזה היה נראה בעיניו כמו מלאך משמים. יותר ממה שנבהל פרעה מהאיומים ששמע מאהרן – הוא התרשם עמוקות ממראה פניו של משה ומהצורה בה הוא דיבר אליו כמו מלאך אלקים.

כיון שזה היה התפקיד של משה – לא לשכנע את פרעה, שזה עשה אהרן, אלא להפחיד אותו – לכן משה לא דיבר כלום מעצמו, אלא רק חזר על מה שהקב"ה אמר לו, מילה במילה, ואפילו לא תירגם את זה למצרית, אלא השאיר את הדברים בלשון הקודש, כפי שהקב"ה אמר לו:

משה לא בא אל פרעה בתור בן אדם, שבא לשוחח אתו, לשכנע אותו ולהסביר לו; משה בא בתור נציג של הקב"ה! כאילו הוא ה'רמקול' שדרכו מדבר הקב"ה, וכמו שאמרו חז"ל: "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה". לכן הוא לא אמר כלום מעצמו, אלא רק חזר על מה שאמר לו הקב"ה מילה במילה. אין לו מה להגיד בתור משה – הוא בסך הכל חוזר על מה שה' אמר לו, וזה הדבר שהכי מפחיד את פרעה! נכון שפרעה לא הבין מה משה אומר, אבל כאשר פרעה ראה ושמע את משה – הוא בעצם ראה ושמע כאן את דברי הקב"ה בעצמו!

פרעה לא ראה מול עיניו בן אדם – הוא ראה נציג של בורא עולם בכבודו ובעצמו!
[בעצם הענין הזה, שמשה לא אמר כלום מעצמו אלא רק חזר על מה שהקב"ה אמר לו – ולא יותר, זו גם הסיבה באמת לכך שמשה היה "כבד פה וכבד לשון", "ערל שפתיים". מדוע באמת דיבורו של משה לא היה ברור, למה היה קשה למשה לדבר?
מבואר בתורת הסוד, שמשה לא יכול היה לדבר מרוב בושה בפני גדולתו של ה'. כמו שאנו יודעים בכלל ש"חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו", אדם חכם מבין שכאשר יש לפניו אדם יותר גדול ממנו הוא צריך לכבד אותו, לשתוק בנוכחותו לא לדבר בפניו;
כשאדם יושב עם חברים, עם בני משפחה קרובים – אז הוא מרשה לעצמו לדבר חופשי. כשהוא נמצא עם אנשים שהוא לא כל כך מכיר – אדם מתבייש יותר, פחות מדבר. ואילו כשאדם זוכה להיפגש עם אדם חשוב מאוד, לדוגמא, עם צדיק גדול – אז הוא מתבייש לדבר יותר מידי, לא נעים לו לדבר כשמסתכל עליו צדיק גדול. אם יכנס כאן לפתע צדיק גדול ויסתכל עלינו, אנו נתבייש לדבר, נשב בשקט...

וכך היה אצל משה רבינו: משה רבינו הרגיש כל הזמן שהקב"ה נמצא אתו ומסתכל עליו. משה הרגיש כל כך חזק את גדולתו של הבורא, הוא הרגיש כיצד בתור בן אדם הוא אין ואפס, שום דבר, בפני הקב"ה. לכן היה קשה למשה לדבר, כי איך הוא יכול לדבר כאשר הקב"ה נמצא ומסתכל? משה רבינו חשב, מי אני בכלל, אני אין ואפס, איך אני מעיז לדבר כשהקב"ה עומד ומסתכל עליי? מי אני שיש לי זכות דיבור? וזה מה שהביא לכך שמשה היה "כבד פה וכבד לשון", "ערל שפתיים".

וכמו שהתורה אומרת שמשה היה "עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". משה רבינו היה העניו ביותר בגלל שהוא כל הזמן הרגיש שכמה שהוא גדול – הוא שום דבר ביחס לקב"ה, אין ואפס. גם כשמשה בא לדבר אל פרעה – הוא לא אומר שום דבר מעצמו, מה יש לו להגיד בכלל? הוא רק חוזר על מה שהקב"ה אמר לו, ולא יותר].

ג.

למה באמת היה צריך שמשה יפחיד את פרעה – מה לא מספיק בדיבורים של אהרן?
הנקודה היא, שפרעה היה עקשן מאין כמוהו. הוא היה גאוותן ביותר, חשב שכל העולם שייך לו, ולא התרגש משום דבר – הגאווה שלו היתה חזקה מאוד, והוא לא הסכים להתחשב עם אף אחד בעולם. יש לזה רמז מעניין: האותיות של המילה "פרעה" הם אותם אותיות של המילה "העורף" (בכתיב חסר, "הערף"). פרעה היה קשה עורף מאין כמותו. כדי לשבור את הגאווה שלו – לא היה מספיק בדברי טעם ושכנוע שיאמר אהרן. פרעה לא היה מתרגש ממנו בכלל. לכן היה כאן הכרח בכך שיבוא משה דוקא, נציג שבא ישירות מהקב"ה בעצמו, ודוקא לו יש כח וקדושה מיוחדת שהוא יכול להפחיד קצת את פרעה ולשבור את הגאווה והעקשנות שלו.

לכן לא היה מספיק שאהרן ילך לבד ויאמר לפרעה מה אמר ה' למשה. משה בא ביחד עם אהרן, משה חזר על דברי ה' כפי שה' אמר לו אותם בדיוק, בתור נציג שבא ישירות מה', ואם כי פרעה לא הבין את דבריו שנאמרו בלשון הקודש – ראה כי יש לו פה עסק עם איש קדוש שמגיע אליו בשם הקב"ה בעצמו, נבהל ופחד מהקדושה הנפלאה שהיתה על משה רבינו; ואז המשיך אהרן והסביר לפרעה מה אומר משה, (מה אמר עכשיו האיש המפחיד הזה...), הסביר לו בשפת אנשי מצרים שמשה חוזר על דברי ה' שאמר כי פרעה צריך לשלוח את עם ישראל ממצרים, ואם לא – יבואו עליו מכות ויסורים.

וכפי שאנו קוראים בפרשה, הרי אפילו הכח המיוחד של משה רבינו, לא הצליח מיד לשבור את הגאווה והעקשנות של פרעה. בסופו של דבר הצליח משה להתגבר עליו, אבל זה לקח זמן: עוד מכה ועוד מכה, עוד פעם באו אליו משה ואהרן, עוד פעם ועוד פעם – עד שלבסוף הוא נשבר והוציא את בני ישראל ממצרים.

וכל הסיפור הזה יש לו מסר חשוב לכל אחד ואחד מאיתנו:

לפעמים אדם יכול לגלות בתוך הלב שלו איזה 'פרעה' קטן, יצר הרע עקשן במיוחד. כפי שכל אחד יודע בעצמו, לפעמים יש מעשים שהיצר הרע מעורר בנו חשק לעשות, ואנחנו יודעים היטב שהמעשים הללו לא יביאו לנו שום תועלת, הם רק יזיקו לנו, לגוף ולנשמה. אנחנו יודעים שההנאה שנוציא מהדבר הזה תהיה זמנית בלבד, ואחר כך נתחרט מאוד, למה היינו צריכים את זה? בשביל מה עשינו את העבירה הזאת?
ובכל זאת, אומר לנו היצר הרע: כדאי לכם לעשות את זה. היצר הרע מתעקש, שאפילו שזה לא כדאי ולא מועיל – בכל זאת נעשה את זה, ניכשל. כמו פרעה, שמתעקש ולא מזיז לו שום דבר – כך היצר הרע לפעמים מתעקש על דברים מסויימים, לא מזיז לו שום דבר והוא רוצה שנעשה דבר רע מסויים, בעקשנות חזקה ביותר.

צריכים אנו לדעת, כי אין מה לפחד מפני היצר הרע העקשן שבתוכנו. כתוב שלכל יהודי יש ניצוץ קטן בתוכו, ממשה רבינו, ובכח ניצוץ זה אפשר לנצח את היצר הרע, להתגבר על ה'פרעה' הפנימי שבתוכנו.

כאשר הניצוץ של משה רבינו שבתוך כל אחד מאתנו ידלק, הוא יצליח להתגבר על 'פרעה', על העקשנות והגאוה של היצר הרע – וכך נביא את הגאולה האמיתית והשלימה, שאז יתגברו עם ישראל על כל השונאים, ישמידו אותם כליל, ותהיה גאולת עולם עם נסים ונפלאות, אפילו יותר מהנסים שהיו ביציאת מצרים!

[מקור הרעיון הוא בלקו"ש חט"ז שיחה ג לפ' וארא, וב"תורת חיים" קיט, ב ואילך – נסמן שם בשיחה הערה 50].