וישכב שמואל עם אבותיו / בנימין ליפקין נפרד מחבר-שכן
הלומי רעם התעוררנו בבוקר יום השבת (עת התארחתי בכפר חב"ד לרגל שמחה משפחתית) לשמע הבשורה האיומה והבלתי נתפסת. שמוליק גלבשטיין, חבר-ילדות ושכן קרוב, לקה בליבו באמצע הלילה והשיב את נשמתו הצעירה לבוראה. בעוד ליבי הולם כתוף, בזה אחר זה, כמו בסרט נע, חלפו לנגד עיניי מראות, אסוציאציות ושביבי זיכרונות מהדמות התמירה, יפת התואר, המחויכת והמוכרת שאך לפני רגע חלקה עמי ועם שכמותי את ארץ החיים ומעתה לא עוד.
שמוליק היה בן זקוניו של הרה"ח ר' יוסף-חיים גלבשטיין ז"ל, שנפטר אף הוא בקיצור ימים ושנים, בנסיבות מחרידות, לא לפני שכרע ברך סמוך ונראה לחלקת ציונו של רבנו הזקן, באדמת האדיטש המושלגת.
למרות פער השנים בינינו, אבדל לחיים טובים וארוכים אמן, חיבה רחשה בינינו כשכנים: הוא באלקנה 12 ובית הוריי, ייבדלו אף המה לחיים טובים ארוכים ובריאים, באלקנה 10. שיכון חב"ד, על מראותיו ומוראותיו, על המאבקים שניהלנו אנו הילדים על צביונו החב"די, משל האחריות נתונה עלינו ועל כתפינו, נבנה בצלמם ובדמותם של שמוליק ובני גילו.
*
עודו נער הייתה נתונה בידיו האחריות השבועית לחלוקת המעטפות החומות הייחודיות של "הנחות בלה"ק" למנוייהן. משום מה, ה'הנחות' – הלא הנה שיחותיו הבלתי מוגהות של הרבי מהתוועדות השבת האחרונה – היו מגיעות לירושלים בדמדומי חמה של ערב שבת. בפרק הזמן הקצר שבין תפילת מנחה לקבלת השבת, היה שמוליק פושט על בית הכנסת בשיכון חב"ד ומעניק ליחידי הסגולה המנויים את האוצר שזה עתה הגיע מן הקודש ובכך עושה להם את השבת עם דברי אלוקים חיים טריים ובוהקים מבית חיינו.
לימים, כשבגר ונמנה עם תלמידי קבוצה תשמ"ח, היה זה שמוליק שהרהיב עוז והתייצב כנגד הממסד בדרישה נחרצת: למה ניגרע. ימים אחדים לאחר השבר הגדול שפקד את מלכות ליובאוויטש, בהסתלקות הרבנית, התמסד סדר חדש מבית 'ועד המסדר': עשרה בחורים, מתוך רשימת כל תלמידי התמימים הלומדים בבית חיינו, מורשים היו בתורם להיכנס לכל אחת מהתפילות בבית הרבי ברחוב פרזידנט.
הדבר היה לימים אחדים עד ששמוליק, כמי שאולי כבר אז חקוקות היו בו תכונות של נצר לנאמני חברה-קדישא מדורי דורות, התייצב מול המזכיר הריל"ג, שעמד כל השנים בראש ועד המסדר, ונפשו בשאלתו: לא יתכן שבחורי ה'קבוצה' המקדשים את שנת הלימודים שלהם בחצרות קודשנו ואינם משים מן הקודש, ייטמעו בין כל שאר הבחורים ורק בודדים מהם יזכו וייכנסו פנימה. מן הראוי, תבע בצדק, שמלבד עשרת המקומיים, תינתן הזכות לעוד עשרה מקרב תלמידי ה'קבוצה' להיכנס לכל תפילה, בתור שייווצר עבורם.
הדרישה נענתה והאחריות הוטלה על שכמו של שמוליק. וכך היה הוא המוציא והמביא מטעם ה'קבוצה' – לצד הבחור הנוסף שהיה אחראי על התור האחר עבור שאר תלמידי התמימים: בוגרי ה'קבוצה' היושבים בשבת תחכמוני ב'770' כמו המקומיים.
*
מאז ומקדם אמרו עליהם על אנשי חברה קדישא כי הנם גומלי חסד של אמת. בשמוליק היה הדבר ניכר ובולט מאוד דבר יום ביומו. שנים לאחר התגוררותו בירושלים עקר לכפר חב"ד, בסמיכות לחותנו, הרה"ח ר' אברהם גרודקא ז"ל ורעייתו. תושבי הכפר יודעים היו אל נכון כל השנים כי עם שמוליק ניתן לשלוח ולקבל, מדי יום ובלי פקפוק, משלוחים מירושלים ואליה, וכן להצטרף אליו בנסיעות. את כל זאת עשה משל היה זה חלק אינטגרלי מתפקידו וסדר יומו, בחפץ לב, בחן ובמאור פנים.
זכור לא אשכח כיצד פנה אליי מיוזמתו לקראת השמחה המשפחתית הראשונה שערכתי. מניסיונו טרח והמחיש בפניי כיצד יש לכמת את העלויות הכרוכות, איך להעריך נכונה את כמות המשתתפים הצפויה ובאיזו צורה כדאי לווסת בין הרצוי לבין המצוי. התפעמתי אז מאוד מכך שלא עשה זאת מפאת פנייתי אליו אלא אך ורק כתגובה ספונטנית ישירה שלו לקבלת ההזמנה לשמחה.
והיה בענני ענן. כחצות ליל מוצאי ז' בחשוון תשפ"ד, עלתה בסערה נשמתו הזכה והטהורה של חמי וראשי, היקר באדם, החסיד ר' שלמה ויגלר ז"ל, מזכירו ויד ימינו של ר' אפרים וולף, בא כוח הרבי בארץ הקודש רבות בשנים. שמורה עמי עדות כתובה להתנהלות המיידית שלי, כחתנו הבכור, עם שמוליק, כנציג חברה קדישא שבאמצעותו זכיתי והובלתי למנוחות עולמים את חמותי ע"ה, את אִמָּהּ ע"ה ואת אביה, המדריך הבלתי נשכח, רבי יצחק מנדלזון ז"ל.
כמו תמיד, גם בשעת לילה מאוחרת, היה שמוליק ערני וקשוב, יעיל ופרקטי. "שמגר משוריין ל-11", כתב לי בשפת הקוד השמורה לאנשי המקצוע. "אם צריך משהו נוסף, תעדכן", הוסיף תכף. כמי שצבר לצערי הרב קילומטרז' במחוזות אלו, ידעתי להשיב על אתר כי הנני מזמין תכריכי פשתן לכבודו של הנפטר ונעניתי בחיוב. שעה קלה לאחר מכן כבר הסב תשומת ליבי לפרט מסוים בנוסח מודעת האבל שהצגתי לעיוני; ובד בבד האיץ בי לעדכן באפיקים החב"דיים, לרבות באתר זה, לנוכח שעת הבוקר המוקדמת שבה יוצא מסע ההלוויה.
*
עוד ענף מפואר מנוף ילדותי נעקר פרא בפתאומיות. ואני אנה אני בא. והחי יתן אל ליבו.
מאפשרים לכם לקבל
