לדמותו של מנהיג עם ישראל בימי החורבן רבי יוחנן בן זכאי
רבן יוחנן בן זכאי היה מנהיג עם ישראל בזמן החורבן, הוא זה שכונן את עם ישראל מחדש לאחר חורבן בית המקדש בבקשתו "תן לי יבנה וחכמיה", ככה ניצל עם ישראל.
כבר ארבעים שנה לפני החורבן הוא ידע שבית המקדש יחרב, וכמסופר במסכת יומא דף לט:
תנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין ביום הכיפורים, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן – כאומר לאויבים בואו, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי ואמר: היכל, היכל, מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עִדּוֹא "פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך".
אבל ההליכים הלכו והמשיכו, שנאת החינם התעמקה, והחורבן משמש ובא.
הגמרא במסכת גיטין דף נו מספרת:
שלחו לצור על ירושלים את אספסיינוס קיסר. בא וצר עליה שלוש שנים. היו שם שלושה עשירים, נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת. נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו, בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע, בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתו,ת ויש שאומרים שהיתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי.
אחד אמר אני אזון את תושבי ירושלים בחיטים ושעורים, אחד אמר אני אזון אותם ביין, מלח ושמן, ואחד אמר אני אזון אותם בעצים.
היה להם מספיק מזון באוצרות בשביל לפרנס לעשרים ואחד שנה.
היו שם בריונים, אמרו להם חכמים, בואו ונעשה שלום עם הרומאים, לא נתנו להם הבריונים, אמרו הבריונים נצא ונעשה קרב עם הרומאים, אמרו חכמים (והכוונה בחכמים היא על רבן יוחנן בן זכאי, כמו שמוכח מההמשך): הקרב לא יצלח. קמו הבריונים ושרפו את כל האוצרות ונהיה רעב.
ובמדרש איכה רבה פרק א מסופר עוד על מקרה זה:
שלש שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלם והיו עמו ארבעה דוכסין, דוכס של הערבים ששמו היה פנגר, דוכס של אפריקה, דוכס של אלכסנדריה, ודוכס של פלסטינים. כשאמרו העשירים שהם יכולים לפרנס את אנשי ירושלים, היה שם בן בטיח, בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי (בגמרא מכנים אותו בשם הכינוי אבא סיקרא – אבא סכין - ראש הבריונים), שהיה ממונה על האוצרות, והוא שרף את כל האוצרות.
שמע רבן יוחנן בן זכאי אמר וי – קריאת צער.
אמרו לבן בטיח, דודך אוהבך אמר וי, שלח וקראו לרבן יוחנן, שאל אותו למה אמרת וי, אמר לו לא אמרתי וי אמרתה וה, אמר לו ולמה אמרת וה, אמר לו ששרפת את כל האוצרות, ואמרתי כל זמן האוצרות קיימין לא יהיה קרב.
בין וי לוה נִמְלַט רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְקָרָא עָלָיו (קהלת ז, יב): וְיִתְרוֹן דַעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים יָצָא רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לְטַיֵּל בַּשּׁוּק, וְרָאָה אוֹתָם שֶׁשּׁוֹלְקִין תֶּבֶן וְשׁוֹתִין מֵימָיו, אָמַר בְּנֵי אָדָם שֶׁשּׁוֹלְקִין תֶּבֶן וְשׁוֹתִין מֵימָיו יְכוֹלִין לַעֲמֹד בַּחֲיָילוֹתָיו שֶׁל אַסְפַּסְיָאנוּס?
גם, באבות דרבי נתן פרק ד מסופר על אפיזודה מעניינת שבה רואים שוב את התנגדותו של רבן יוחנן בן זכאי למרד:
וכשבא אספסיינוס להחריב את ירושלים אמר להם אספסיינוס: שוטים, מפני מה אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת, ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש, וכי מה אני מבקש מכם, אלא שתשגרו לי קשת אחת או חץ אחת - ובכך תראו שאתם מקבלים את מלכות רומא, ואלך לי מכם. אמרו לו: כשם שיצאנו על שנים ראשונים שהם לפניך והרגנום, כך נצא לפניך ונהרגך.
כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי, שלח וקרא לאנשי ירושלים. ואמר להם, בני, מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת, ואתם מבקשים לשרוף את בהמ"ק, וכי מהו מבקש מכם, הא אינו ומבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחת, וילך לו מכם. אמרו לו, כשם שיצאנו על שנים שלפניו והרגנום, כך נצא עליו ונהרגהו. היו לאספסיינוס אנשים שרויין כנגד חומותיה של ירושלים, וכל דבר ודבר שהיו שומעין, היו כותבין על החצי וזורקין חוץ לחומה. לומר שרבן יוחנן בן זכאי מאוהבי קיסר הוא.
רבן יוחנן בן זכאי ראה שמתוך ירושלים כבר לא תבוא ישועה, והדרך היחידה להציל משהו היא ביציאה מירושלים, ולכן הלך לפגוש את אספסיינוס כמסופר בכל המקורות הנ"ל, ונביא כאן את המקור מהגמרא גיטין דף נו:
אבא סקרא (אבא סכין), ראש בריוני ירושלים, בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי, שלח אליו ריב"ז, בוא בחשאי אצלי. בא. אמר לו : עד מתי תעשו כך, ותהרגו לעולם ברעב? אמר לו אבא סקרא: מה אעשה, שאם אומר להם דבר יהרגו אותי. אמר לו: תראה לי תיקון שאצא מחוץ לעיר, אולי אפשר שתהיה הצלה קטנה. אמר לו אחוז עצמך כחולה, ויבואו כל העולם וישאלו בך ותביא דבר מסריח אצלך ויאמרו שמתת. ויבואו בך תלמידך לא יעלה אליך אדם אחר, שלא להרגיש בך שאתה קל, שהם יודעים שחי קל ממת. עשה כך. נכנס בו שני תלמידיו הגדולים רבי אליעזר מצד אחד ורבי יהושע מצד שני . כשהגיעו לפתח העיר ביקשו השומרים לדוקרו בכדי לבדוק אם הוא באמת חי או מת, אמר להם אבא סקרא, יאמרו הרומאים רבם דקרו? ביקשו לדוחפו, אמר להם: יאמרו רבם דחפו? פתחו לו את השער. יצא.
כשהגיע לשם – למחנה הרומאי, אמר לאספסיאנוס: שלום עליך מלך, שלום עליך מלך. אמר לו: התחייבת שתי מיתות. האחת שאינני מלך וקראת לי מלך. והשנייה אם קראת לי מלך, עד עתה מדוע לא באת אצלי? אמר לו: שאמרת לא מלך אני, תהיה מלך אתה, שאם אינך מלך, לא תמסר ירושלים בידך, שכתוב (ישעיהו י, לד) "והלבנון באדיר יפול" ואין אדיר אלא מלך דכתי' (ירמיהו ל, כא) והיה "אדירו ממנו וגו'" ואין לבנון אלא ביהמ"ק שנאמר (דברים ג, כה) "ההר הטוב הזה והלבנון", ושאמרת אם מלך אני, מדוע לא באת אצלי עד עכשיו? בריונים שהיו בה לא עזבוני.. אמר לו: אם חבית של דבש ונחש כרוך עליה, לא היו שוברים את החבית בשביל נחש? שתק. קרא עליו רב יוסף ואם תאמר רבי עקיבא: (ישעיהו מד, כה) "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל". היה צריך לומר לו, נוטלים צבת ונוטלים לו לנחש והורגים אותו, והחבית עוזבים אותה.
בינתיים בא שליח מרומי ואמר לו: קום, שמת קיסר ואמרו אלו חשובי רומי והושיבך בראשם. סיים לנעול נעל אחת. רצה לנעול נעל שנייה ולא עלתה. רצה לחלוץ לקודם ולא יצא. אמר: מה זה? אמר לו: אל תצטער! שמועה טובה באה לך שכתוב (משלי טו, ל) "שמועה טובה תדשן עצם". אלא מה תיקונך? יביאו אדם שלא מתיישבת דעתך ממנו, ויחלוף לפניך, שכתוב (משלי יז, כב) "ורוח נכאה תיבש גרם". עשה כך; עלה. אמר לו: ומאחר שחכמת כל זאת, עד עכשיו מדוע לא באת לפני? אמר לו: ולא אמרתי לך? אמר לו אני גם אמרתי לך. אמר לו: הלוך אלך ואדם אחר אשלח , בקש ממני משהו שאתן לך. אמר לו: תן לי יבנה וחכמיה (באבות דרבי נתן מתואר מה הוא אמר לו על יבנה וחכמיה: אמר לו: איני מבקש ממך אלא יבנה. אלך ואשנה בה לתלמידי, ואקבע בה תפלה, ואעשה בה כל מצות האמורות בתורה. אמר לו: לך, וכל מה שאתה רוצה לעשות עשה),
וכן ביקש את שושלת דרבן גמליאל – שלא יהרוג את שושלת הנשיאות, שהרי רבן שמעון בן גמליאל נהרג על ידי הרומאים, וככל הנראה שאר המשפחה היו נרדפים בכדי שלא תהיה נשיאות לישראל, וביקש רבן יוחנן שישמרו על רבן גמליאל הצעיר ולא יהרגוהו.
ותרופה לרבי צדוק – שהתענה 40 שנה בכדי שלא יחרב בית המקדש.
קרא עליו רב יוסף ואם תאמר רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", צריך היה לומר לו לעוזבם בזמן הזה, והוא חשב אולי כל זאת לא יעשה, והצלה קטנה גם לא תהיה.
הלך אספסיינוס ושלח את טיטוס.
פתיחת המצור לזמן מוגבל
ובמדרש איכה רבה, מסופר כיצד ניתנה יבנה וחכמיה - רבן יוחנן בן זכאי הצליח לפעול שמי שירצה לצאת מירושלים יוכל לצאת:
כשיצא רבן יוחנן בן זכאי אל אספסינוס שאלו אספסינוס הבית שקינן בתוכה נחש, כיצד עושים לו, ענה רבן יוחנן מביאים מלחשים שילחשו לנחש ומניחים את החבית.
אמר פנגר דוכס הערבים, הורגים את הנחש ושוברים את החבית, שאל אספסינוס מגדל שקינן בו נחש כיצד עושים לו, ענה לו רבן יוחנן בן זכאי מביאים מלחשים שילחשו לנחש ומניחים את המגדל, אמר פנגר הורגים את הנחש ושורפים את המגדל, אמר לו רבן יוחנן המשל אומר השכנים המרעים לשכניהם מרעים, אמר לו פנגר לטובתכם כוונתי, מפני שכל זמן שהבית הזה קיים - מלכיות מתגרות בכם. השיב רבן יוחנן - הלב יודע אם לטובה כוונת אם לרעה.
אמר אספסינוס לרבי יוחנן שאל ממני שאלה ואתננה לך, השיב רבן יוחנן הסר המצור מעל העיר ולך לך. ענה אספסינוס לא המליכוני משום סיבה אחרת, אלא להילחם עליה. שאל ממני שאלה אחרת ואעשנה. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי הנח את מגדל השער המערבי ההולך ללוד (אולי הכוונה למגדל דוד של היום, שחלקו הבסיסי נבנה על ידי הורדוס המלך והיה קיים כבר אז והוא השער המערבי של העיר), וכל מי שייצא ממנו עד ארבע שעות של היום, והיתה לו נפשי לשלל. השיב אספסיינוס הקיסר - כן תהיה כדבריך.
שלח את רבי אליעזר ורבי יהושע להוציא את רבי צדוק מירושלים, הלכו ומצאוהו בשער העיר, כאשר הגיע רבי צדוק, קם לפניו רבן יוחנן.
שאל אותו אספסיאנוס, מזקן כחוש כזה אתה קם?
אמר לו, חייך, אם היה עוד אחד כמוהו ולך היו כפול חיילים לא היית יכול לכבוש את ירושלים.
שאל אותו אספסיינוס, מה כוחו של רבי צדוק. אמר לו כאשר הוא הוא אוכל תאנה אחת זה מספיק לו ללמוד מאה פרקים. אמר לו, למה הוא נראה ככה חשוך? אמר לו זה מכח הצומות והתעניות.
שלח והביא לו רפואה, והיו מאכלים אותו ומשקים אותו מעט מעט עד שחזר אליו גופו.
וכאשר כבש את ירושלים חילק את ארבע רוחות של העיר לארבעת הדוכסים שהיו עמו, ועלה השער המערבי בגורלו של פנגר, ומן השמים גזרו כי צד מערבי – הכותל המערבי - לא יחרב לעולם, ומדוע - כי השכינה במערב. ואכן כל שלשת הדוכסים האחרים החריבו איש איש את חלקו, ואילו פנגר לא החריב את החלק שנפל בגורלו.
שלח אפוא אספסינוס לקרא לו ושאלו, מדוע לא החרבת את חלקך, השיב - לשבחך לא החרבתי, שאילו החרבתי לא היו יודעות הבריות מה החרבת, ועתה יוכלו לראות את שנשאר ויכירו בגודל כחו של אספסינוס שהחריב חומות בצורות אשר אין כדוגמתן.
ענה לו אספסינוס יפה אמרת, אבל מאחר ועברת על פקודתי, אין לך תקנה אחרת אלא לעלות על ראש הגג ולהפיל עצמך ארצה, אם תפול ותשאר בחיים תחיה, ואם לאו לא.
עשה פנגר כפקודת המלך, עלה על הגג נפל ופגעה בו קללת רבן יוחנן בן זכאי ומת.
בזמן החורבן
ובמדרש אבות דרבי נתן מסופר מה עשה רבן יוחנן בזמן בית חורבן בית המקדש:
.. באותה שעה נלכדה ירושלים. והיה רבן יוחנן בן זכאי יושב ומצפה וחרד (כנגד מקום) שהיה עלי יושב ומצפה, שנאמר, (ש"א ד) "והנה עלי יושב על הכסא יד דרך מצפה כי היה לבו חרד על ארון האלהים".
כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שהחריב את ירושלים ושרף את בית המקדש באש, קרע בגדיו, וקרעו תלמידיו את בגדיהם, והיו בוכין וצועקין וסופדין.
שני סיפורים ובהם תיאור נורא על צרות החורבן ואמירת רבן יוחנן בן זכאי עליהם מסופר בגמרות:
האחת, בגיטין דף נו: מרתא בת בייתוס הייתה עשירת ירושלים, שלחה מרתא את עבדה לקנות לה אוכל בזמן המצור. הלך הלוך ושוב בכדי למצוא אוכל מתאים למעמדה, עד שלבסוף אזל הכל ולא מצא דבר, יצאה היא בעצמה לשוק שלא כמנהגה, ובדרכה נכנסה רגלה לתוך גללי בהמה ומרוב גועל מתה. רבן יוחנן בן זכאי קרא עליה את הפסוק מהקללות בפרשת כי תבוא: "הרכה בך והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרוך"
וסיפור נוסף בכתובות דף סו:
מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו ראה ריבה אחת (בת צעירה) שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בתי מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך . . . אמרה לו רבי זכור אתה כשחתמת על כתובתי אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה.
ובמכילתא על פרשת שמות פרק יט מסופר עוד דברים שאמר רבן יוחנן:
כבר היה רבן יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה ראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת גללי הסוס.
אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: ראיתם ריבה זו מה היא? אמרו לו: עברית. סוס זה של מי הוא? אמרו לו: של פרש ערבי אחד.
אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו:
כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה והייתי קורא אותו ולא הייתי יודע מה הוא: אם לא תדעי לך היפה בנשים - לא רציתם להשתעבד לשמים הרי אתם משועבדים לפני גוים. לא רציתם לשקול לשמים בקע לגולגולת (במחצית השקל), הרי אתם שוקלים חמשה עשר שקלים במלכות אויביכם. לא רציתם לתקן הדרכים והרחובות לעולי רגלים, הרי אתם מתקנין את הבורגסין ואת הבורגמין לעולי לכרמי מלכים.
וכן הוא אומר: תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך - באהבה ועבדת את אויביך - בשנאה.
תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך - בשובע, ועבדת את אויביך - ברעב ובצמא, בעירום ובחוסר כל. מאי בחוסר כל? שניטלה דעת מהם. דבר אחר: מאי בחוסר כל? שיהו חסרים מתלמוד תורה.
אך מיד אחרי החורבן קם מחדש עולם התורה ביבנה, ורבן יוחנן התווה דרך להנהגה בעבודת ה' גם כשאין בית המקדש וכפי שמסופר באבות דרבי נתן פרק ד:
פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב. מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו, בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה, זה גמילות חסדים. שנאמר, "כי חסד חפצתי ולא זבח". שכן מצינו בדניאל איש חמודות, שהיה מתעסק בגמילות חסדים. ומה הן גמילות חסדים שהיה דניאל מתעסק בהם, אם תאמר עולות וזבחים מקריב בבבל, והלא כבר נאמר (דברים יב) "השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך".
אלא מה הן גמילות חסדים שהיה מתעסק בהן, היה מתקן את הכלה ומשמחה, ומלווה את המת, ונותן פרוטה לעני, ומתפלל שלושה פעמים בכל יום, ותפלתו מתקבלת ברצון. שנאמר, (דניאל ו) "ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה, וכוין פתיחן ליה בעיליתה נגד ירושלם, וזימנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא, ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה".
מבאר הרבי בשיחת ו' תשרי תש"מ:
רבן יוחנן בן זכאי היה זה שביקש תן לי יבנה וחכמיה, הוא לא ביקש שלא יחריב את בית המקדש, כי הוא ראה שכבר נגזרה למעלה הגזירה, והלבנון באדיר יפול, ולכן לא ניתן לבטל את חורבן בית המקדש.
אבל הוא הקדים רפואה למכה, ודרש שתהיה יבנה וחכמיה, שזה בדומה לבית המקדש וזה יביא את בית המקדש השלישי. שהרי לימוד התורה זה כמו בית המקדש, וכמו שאומרת הגמרא: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. והם אלו שמביאים את בית המקדש וכמו שאומרים "שיבנה בית המקדש.. ותן חלקנו בתורתך" – אחד תלוי בשני.
ולכן רבן יוחנן ביקש להבטיח בהבטחה של מלך, ו"אמר מלכא עקר טורא" - אמר המלך עוקרים את ההר – בכדי שעל ידי לימוד התורה ביבנה וחכמיה, וקיום המצוות יתבטל "מפני חטאינו גלינו מארצנו" - החורבן.
ובשיחת ו' תשרי תשמ"ד מבאר הרבי שרבן יוחנן ידע שיהיה חורבן, ולכן עוד לפני החורבן העמיד תלמידים שהם אלו שימשיכו את התורה. האחד זה בור סוד שאינו מאבד טיפה והשני מחדש נפלא כמעין המתגבר, וכן רבן יוחנן הכין בתור 'מקבל תורה' את המעבר מדור הבית לדור החורבן, ונמשכה התורה גם לדורות הבאים עד לדורנו אנו. יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
בפרק הבא נלמד בעזרת ה' על הכרם ביבנה, תקנות רבן יוחנן בן זכאי אחר החורבן ועוד
מאפשרים לכם לקבל
