זיכרונות: כשהרבי פנה לבחורים והקרש שהיה ברכב בט' באב
המראה הבא, המתרחש במשך כשבועיים מדי שנה בשנה בחצי יובל השנים האחרונות, שובה לב בכל פעם מחדש. מאות בחורים, תלמידי ישיבות 'תומכי תמימים' הקטנות ברחבי הארץ, ישובים על כסאותיהם בחצי גורן עגולה, מטים אזנם כאפרכסת לדבריו של האורח ומשתדלים שלא להחמיץ אף הגה, זיכרון או ביטוי. את הדברים מעבירים הם עלי כתב תוך כדי למען לא ימושו מזיכרונם.
וואס געדיינקסטו? ובעברית - מה אתה זוכר? זוהי שמה של התכנית המונומנטלית שקנתה לה שם של כבוד בקרב תלמידי התמימים. מדי יום מגיע אל היכל ישיבת הקיץ 'צעירי ליובאוויטש' אורח שזכה להסתופף בצל בית חיינו בשנות האורה והטובה, ומשתף את התמימים בזיכרונותיו ממה שראה וחווה. ברגעים ה'רגילים' במחיצת הרבי שנחקקו בזיכרונו לנצח.
בשנים האחרונות יש כבר 2 ישיבות קיץ צעירי ליובאוויטש, לתלמידים העולים לישיבה, הנקראת מתיבתא, והיא מתקיימת בקמפוס ישיבת תות''ל המרכזית לוד, ולתלמידים שכבר בישיבות והיא מתקיימת בישיבת תות''ל מגדל העמק.
ישיבת הקיץ צעירי ליובאוויטש מתקיימת במסגרת רשת מחנות הקיץ "גן ישראל ארץ הקודש" שע"י אגודת קרית חב"ד צפת בראשות שליח הרבי הרב חיים קפלן וע"י מרכז חב"ד ליובאוויטש תל אביב בראשות שליח הרבי ורב קהילת חב"ד בעיר הרב יוסף שמואל גערליצקי, ובניהולה המסור של הרב אברהם קירנברג.
הגאון החסיד הרב יעקב שוויכה חבר בית דין רבני חב"ד ומראשי ישיבת תות"ל המרכזית בכפר חב"ד. את תפקידיו בישיבה התחיל בחודש אלול של שנת תנש"א כר"מ בסניף הישיבה בלוד, אז זכה לקבל מהרבי מענה "הסכמה וברכה אזכיר על הציון". לפני כמה שנים הגיע הרב שוויכה לישיבת הקיץ כאורח "וואס געדיינקסטו" ושיתף את תלמידי התמימים בזיכרונותיו ובתחושותיו מהימים בצל בית חיינו. COL מביא חלקים מתוך זכרונותיו הרבים של הרב שוויכה:
אפתח בהקדמה קצרה. בתחילה, כשפנו אלי וביקשו שאבוא ואדבר בפניכם, חשבתי לעצמי שעלי להתכונן באמצעות פתיחת ספרים וניסיון לדלות מתוכן את הפרטים המרכזיים שאירעו בבית חיינו במחיצת הרבי באותן שנות המ"מים המאוחרות. אולם כשחשבתי שוב הגעתי למסקנה שאדרבה: לא אספר דברים שכתובים, כי אם דברים שהשפיעו עליי, ב'הרגש' שלי באופן אישי. ובשביל זה אין צורך בפתיחת ספרים, כי אלו דברים החרוטים על לב כל מי שהיה ב-770, והם הדברים שהעניקו לנו את ההשקפה לחיים. כמובן שכל אחד לוקח את ה'הרגשים' שלו, והמטרה היא לחלוק עמכם את ה'הרגשים' האלה - דברים שהשפיעו אלי ובתקווה שישפיעו עליכם.
לצערנו, בקיץ תשמ"ו הייתה מחלוקת מסויימת - פרטי הדברים, כמובן, אינם נוגעים אך אני מקדים זאת כרקע לשיחה מאוד מיוחדת שזכינו לשמוע מהרבי על תלמידי התמימים ולמבצע שנוסד בעקבות זה.
בכלל, הרבי לא היה מתערב במחלוקות כלל, וכך גם באותה מחלוקת שהייתה אז - ניתן להסביר זאת אולי על פי ביאור ה'באר מים חיים' בפרשת יתרו, שזה שמשה רבינו אינו יכול להיות דיין, הוא משום שהצד שמפסיד כועס על הדיין, ובנוגע למשה, לא יכול להיות מישהו שלא קשור עם משה רבינו... וכך כמובן גם הרבי, שהוא ה'משה רבינו' של הדור, שצריך להיות קשור עם כל אחד. זהו ביאור בדרך אפשר.
כך או כך, היו בחורים שהבינו משיחת הרבי בשבת פרשת מסעי דבר מסוים, ולכן החליטו לעשות עצומה נגד אחד מחברי ההנהלה שלהבנתם היה בצד מסוים. הבחורים ,נעמדו בכניסה לבניין הפנימייה ב-749 והחתימו כל בחור שיצא כנגד אותו חבר הנהלה. את העצומה העבירו למנהל הישיבה הרב דוד רסקין, והוא, להפתעת הבחורים, הכניס את העצומה לרבי...
בהתוועדות שהתקיימה באותה שבת - פרשת דברים תשמ"ו - התייחס הרבי למאורע זה באחת מן השיחות, וכאן אקדים באופן אישי, שהתוועדויות הרבי בשבתות לא היו מיועדות לקהל מסוים כי אם לכלל החסידים, כלל ישראל, ואילו השיחה הזו - שבה פנה הרבי בצורה ישירה לקהל תלמידי התמימים - הייתה מיוחדת ויוצאת דופן במינה.
ראשית שלל הרבי בתוקף את כל העניין שעשו, והקשה היכן בכלל ישנה הנהגה כזו של 'שלילה' בליובאוויטש, להגיד על מאן דהו שאינו 'מקושר'? הרבי הוסיף שאם אדם אומר זאת על מישהו אחר, הנה "מום שבך אל תאמר לחברך", ואות הוא כי אתה עצמך אינך מקושר, שהרי נפרד, אותיות פ-ר-ד, חסר הסמך של הפרד"ס, שכשמוציאים ממישהו את הסוד (מפשט, רמז דרוש וסוד) הנה זה נהיה פרד...
וכאן עבר הרבי ודיבר מילים נפלאות על תפקידו של בחור ישיבה, עד כמה שבחור ישיבה צריך להיות שקוע כל כולו בלימוד התורה ולא בשום דבר אחר. כדוגמה ציין הרבי את המושג ההלכתי של "הפסד מרובה", שרק רב צריך לדעת כמה זה כבר נחשב הפסד מרובה, אולם בחור ישיבה כלל לא צריך לדעת מה זה הפסד מרובה...
ואז נתן הרבי הגדרה נפלאה מה זה בחור ישיבה. הרבי התבטא שבחור ישיבה אוכל, בחור ישיבה ישן, בחור ישיבה יוצא למבצעים, אולם לא זוהי ההגדרה מה זה בחור ישיבה, לא זו המהות של בחור ישיבה. ואז הרבי פשוט צעק בזעקה - ואני מאחל לעצמי שלא אשכח לעולם זעקה זו - "וואס איז א בחור ישיבה? איין און איינציעיקער זאך מיט תורה!" [ = מהו בחור ישיבה? מציאות אחת ויחידה עם התורה!].
משיחה זו אנו למדים כמה דברים, והנקודה העיקרית, שעניינו של בחור ישיבה הוא תורה בלבד. אציין כאן, כדרך אגב, שישנה הוראה מהרבי באחת ממענות הקודש, שאפילו להתעסק בעלויות של קבצי 'הערות' אסור לבחור ישיבה...
*
ונחזור לשבת דברים תשמ"ו. באותה התוועדות, בעקבות כל האירועים שהתרחשו כאמור באותו שבוע, התחיל עם המבצע של "עשה לך רב", והרבי הוסיף שכל אחד ייבחן עד לשבת חזון אצל הנהלת הישיבה על חומר הלימודים. למדנו אז את מסכת 'כתובות' והרב מענטליק ע"ה, ראש הישיבה, בחן אותנו. ומאז הרבי הזכיר שוב ושוב את העניין של עשה לך רב.
בעניין הזה אני נזכר, שבהתוועדות ר"ח אלול תשמ"ו - תקופה קצרה לאחר שיצא במבצע זה - ביקש הרבי שלא ישאלו אותו שאלות כיון שהוא טרוד בעבודה של אלול אלא שילכו לעשה לך רב.
עוד בעניין הזה. בשבת פרשת לך-לך תשמ"ז הרבי לא התוועד והיו התוועדות של חסידים ב-770. באחד השולחנות התוועד החוזר ר' יואל כהן, ואחד החסידים שישב שם אמר לר' יואל שהוא כתב פתק לרבי כי אינו מסוגל לבצע את הוראת "עשה לך רב", כיון שאינו יכול לשאול מישהו זר אלא חייב לשאול ישירות את הרבי. הוא רצה להפליא את התקשרותו בכך שהוא לא מסוגל למישהו אחר חוץ מהרבי... ר' יואל מיד הזדעק כלפיו ואמר: "אז מה אתה אומר, שאתה כזה מקושר עד שאתה לא שומע בקול הרבי? הרבי אומר לך 'עשה לך רב' ואתה אינך שומע בקולו...".
התקשרות זה לעשות לא מה שנראה לנו ומרגיש לנו, אלא מה שהרבי אומר לנו.
*
במקביל באותה תקופה החל הרבי לדבר הרבה על אודות כך שכל אחד צריך להפוך את ביתו הפרטי לבית חב"ד, וזה מלבד פתיחת בתי חב"ד בכל מקום ומקום. מאז החלו לתלות על דלתות הבתים הפרטיים שלט שנשא בחזיתו את הכיתוב 'בית חב"ד'.
במהלך חורף תשמ"ז דיבר הרבי הוראות שונות בעניין זה, ובין היתר על כך שלכל ילד צריך שיהיו ספרי קודש אישיים משלו, הגדה של פסח עם ציורים, קופת צדקה אישית קבועה ועוד, וכן שלאשה תהיה קופת צדקה קבועה בקיר המטבח ושתיתן בתוכה צדקה לפני הבישול בכדי שהאוכל ייצא טעים... באחד הפעמים הרבי אף התבטא שבית המקדש הוא ה'בית חב"ד' בירושלים...
בעניין זה של בית חב"ד פרטי אשתף אתכם בסיפור מיוחד. היו שני בחורים ב-770 באותה תקופה, יוסף ודוד ערנטרוי, שהחליטו להפוך את החדר שלהם בפנימייה לבית חב"ד בכך שהביאו מדי יום שישי מזונות ושתיה לבחורים בצורה מאורגנת, ופשוט החיו את נפשם (כידוע בימי שישי חוזרים הבחורים מ'מבצעים' ממש לפני שבת, רצים למקווה ומשם לקבלת שבת ואח"כ נשארים ללמוד את ה'ליקוט' החדש, ויוצא שעושים קידוש בשעה מאוד מאוחרת ונשארים נורא רעבים ביום שישי). כשכתבו על כך לרבי יצא להם מענה עם תשובה מאד יפה על גודל שביעות הרצון.
בשבת וירא תשמ"ז, הייתה התוועדות מאד מיוחדת, ובתוך הדברים הרבי אמר שבזמן האחרון מדברים על 'עשה לך רב' ועל 'בית חב"ד', ובפרשת השבוע, וירא, מצינו גם בית חב"ד וגם עשה לך רב. והרבי החל לפרט: "בית חב"ד - מה שכתוב 'ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם', שאל תקרא ויקרא אלא ויקריא, שזהו עניינו של בית חב"ד. אך איפה מופיע עשה לך רב?"
הרבי עצר לכמה שניות. מתח הורגש באוויר, כל אחד חשב איפה יש עשה לך רב בפרשת וירא...
והרבי ענה בחיוך: "בפרשת וירא כתוב "ולוט יושב בשער סדום", לוט ישב - חסר וא"ו, ומסבירים המפרשים שבאותו היום מינוהו שופט עליהם. "שאפילו אנשי סדום, שהיו "רעים" ו"חטאים" ו"לה' מאד" - גם הם הבינו שצריך שיהיה להם עשה לך רב.
*
בשיחת י"ב טבת תשמ"ז, עם סיום שבוע השמחה הגדול, הביא הרבי בשיחה את המדרש הידוע של דידן נצח - שהקישו בברזל והכריזו 'דידן נצח, דידן נצח', שזה מה שהוביל לניצחון שראו טיפת דם על המים - וכשהרבי סיפר את המדרש הזה הדבר תפס אותי מאוד. חשתי בהרגשה נפלאה. שהרי אנחנו הבחורים שרנו דידן נצח במשך שנה וחצי מבלי לדעת שיש מדרש וכדומה, ואז הרבי מבאר לנו שבעצם במשך כל הזמן הזה עשינו אנחנו את הפעולה שהביאה לניצחון בכך ששרנו... הרגשתי שבעצם אנחנו כמו עדר של כבשים שהולכים ועושים משהו שאנחנו לא יודעים למה, והרבי - מנהיג אמיתי - מוליך אותנו ומסביר לנו שזה הניצחון על הלעומת זה...
אצל הרבי הכול מתחיל מתורה, ואם ישנה הנהגה - צריכים לחפש בתורה איפה זה נמצא. אנחנו לצערנו לא יודעים את כל התורה, וגם אם היינו יודעים, לא היינו יודעים להוציא את זה, ובא הרבי ואומר לנו, אם אתם מבינים ואם אתם לא מבינים, יש מדרש כזה...
וגם את אותו מדרש קישר הרבי לעשה לך רב, ואמר שבכדי לבטל את המניעות והבלבולים של היצר, שהוא היפך הטוב, צריכים לבצע את הוראת המשנה "עשה לך רב", ולדבר עם הרב ולהבחן אצלו מפעם לפעם בכל הקשור לעבודת ה'. באותה שיחה, אגב, שוב הורה הרבי על בחינות אצל הנהלת הישיבה, כפי שהיה חצי שנה קודם לכן בשבת דברים תשמ"ו כפי שהזכרנו בפתח הדברים.
ה' טבת תשמ"ח חל בשבת, ובערב שבת תלו הבחורים שלט גדול ב-770, והרבי אכן דיבר על זה, אבל מה הייתה ההוראה של הרבי וביקש שיעשו בפועל? ללמוד תורה!
ניצחון הספרים הוא שיש ללמוד עמם ועד שהספרים יהיו קרועים מרוב לימוד. זוהי ההוראה למעשה בפועל מהסיפור של דידן נצח. וזה מתקשר למה שדברנו בהתחלה על עשה לך רב.
*
נקודה מדהימה שראינו אצל הרבי הייתה הדקדוק בכל פרטי ההלכה. בתשעה באב, אחרי מעריב וקינות הרבי היה נוסע ברכבו לבית. בתשעה באב כידוע לא יושבים על כסאות, אך בדרך כלל אנשים בעת נסיעה ברכב כן יושבים. כשהייתי אצל הרבי, יצאנו התמימים ללוות את הרבי בליל תשעה באב אל הרכב וראיתי שיש קרש עץ דיקט על הספסל ברכב של הרבי...
דבר נוסף: בתשעה באב נהג הרבי כידוע לשבת על ארגז מרובע מרופד. בליל תשעה באב באותה שנה, כאשר הרבי יצא אחרי תפילת ערבית ו'קינות' מבית המדרש, לקח אחד הבחורים את הארגז והרכיב בו ידיות משני צדדיו כדי שיהיה לרבי יותר נוח... למחרת הבחנו שהרבי לא התיישב על הכיסא כלל וגם לא בשעת הקינות, והבנו שזה בגלל הידיות (או בגלל הנוחות, או בגלל עשיית מלאכה בתשעה באב). רק לאחר שניתקו את הידיות והחזירו את הארגז למצבו הקודם, הרבי ישב.
אלו דוגמאות של הקפדה בהלכה.
תמימים, אנו נמצאים כעת בימי בין הזמנים, עלינו לזכור מה שהרבי אמר, מה זה תמים "איין און איינציקער זאך מיט תורה" – "דבר אחד ומאוחד עם תורה".
מאפשרים לכם לקבל
