'קול ביער' שהחזיר נשמה צמאה: סיפורו של סטיבן לייבוביץ'
הניגון "קול ביער", הידוע גם בשם "ניגון שפאלער זיידע", הוא ניגון חסידי נוגע ללב שנושא תוכן של שיחה בין אב לבניו – קריאת אבינו שבשמיים לבניו החסרים בגלות: "שומע אני קול ביער – אב קורא לבניו. בניי, לאן הלכתם ששכחתם אותי? חזרו לביתי כי איני יכול לשבת לבדי בבית".
הסיפור הבא מתרחש בשנת 1965, כאשר הרבי שלח את שליחו, הרב שלמה קונין, לקליפורניה. במסגרת פועלו במקום, הוזמן להרצות בפני קבוצות סטודנטים במסגרת תוכנית קיץ יהודית של מכון ברנדייס – בארדין, מוסד ששילב מפגש עם נציגים מכל זרמי היהדות.
הרב קונין התבקש על ידי הרבי להציג את תנועת חב"ד. לאורך כמה שנים הוא נשא דברים בפני הסטודנטים, אך במקרה מיוחד אחד קיבל פנייה ממנהל המכון, מר שלמה בארדין, שהפציר בו לדבר דווקא ראשון בפני קבוצה ייחודית מאיווה, שהגדירה עצמה כהומניסטית ובעלת דעות כפירה בדת.
אחד הסטודנטים, סטיבן לייבוביץ, תקף את דברי הרב קונין בחריפות יוצאת דופן. בשיאו של המפגש, במהלך ארוחת הצהריים – בה נוהג היה הרב ללמד ניגון חסידי – בחר ללמד את הניגון "קול ביער". לפתע, סטיבן קם ועזב את החדר.
בסיום הסעודה ניגש אליו סטיבן בעיניים דומעות וסיפר: בילדותו, גר בבית עם סבו מצד אמו – חסיד חב"ד ששימש כשוחט. הסבא שמר על כשרות ואורח חיים חסידי, והיה נוהג לשיר תהילים וניגונים. בוקר אחד קרא לסבו ולימדו שיר, ואמר לו: "יום יבוא ותזדקק לו". באותו יום נפטר הסבא.
מאז ניסה סטיבן, לשווא, לאתר את הניגון. כל ניסיון להיזכר בו או לזהותו אצל רבנים כשל. הזיכרון התערפל, ותחושת הכישלון הפכה אצלו לשנאה כלפי כל מה שקשור ליהדות. אך באותו רגע, כששמע את הניגון מפיו של הרב קונין – הכאב התפרץ, והניגון חזר. דמעות פרצו, והוא ביקש מהרב קונין לספר את סיפורו לכולם.
בליל אותו היום, לדברי הרב קונין, לא נותר אף הומניסט אחד במחנה. וסטיבן לייבוביץ – שב לרבש"ע, ולעצמו.
מאפשרים לכם לקבל
