צרור סיפורים: חלקה הגדול של הרבנית בגאולת אביה הרבי
הרב יוסף גרינברג
צרור סיפורים על חלקה הגדול של הרבנית הצדקנית מרת חי׳ מושקא נ״ע בפרשת חג הגאולה י״ב תמוז, למלאות צ״ח שנים לגאולה, תרפ״ז - תשפ״ה.
א. ידוע לכל על חלקה הגדול של הרבנית הצדקנית נ״ע בפרשת המאסר והגאולה של י״ב תמוז. החסיד ר׳ זלמן דוכמאן ע״ה במכתבו לרבי מכ״ג חשון תש״ט מספר שכאשר נגזר על הרבי הריי״ץ לנסוע לגלות להיות שלש שנים בעיר קאסטרמא במצב ובמקום שכל רגע שם גבל במסירות נפש בפועל ממש, והיה צריך לבחור במי מבנותיו שתסע עמו כדי לעזור לו בהיותו בגלות בכל רגע תחת עיניהם הקפדניות של קלגסי הקג״ב, התבטא הרבי הריי״ץ שהבת הגדולה יותר מדאי חריפה וקולנית, הבת הצעירה יותר מדאי שקטה וביישנית, אבל הבת האמצעית הרבנית חי׳ מושקא נ״ע היא ״טובה מאוד״ והיא הכי ראויה מכל הבנות להיות אתו לעזר בהיותו במצור ובמצוק.
ב. בשלשלת היחס לספר היום יום שהוגה ע״י הרבי מסופר שהרבנית היתה זו שמסרה את בשורת הגאולה בטלפון מקאסטראמא לבית רבינו בלינגרד. בעדות הרבנית במשפט הספרים סיפרה הרבנית שהפעם היחידה שאמרה את המילים ״בלי פרסום״ היה כשמסרה את ההודעה על הגאולה עם ההוראה שיהיה ״בלי פרסום״ כדי לא לסכן את חיי אביה הרבי. ואכן כל החסידים נענו לכך וכפי שר׳ זלמן דוכמן כותב במכתבו הנ״ל לרבי שאחד מזקני החסידים רקד אז בלי נעליים, מפני שהיתה הוראה שיהי׳ בלי פרסום.
ג. בעדות במשפט הספרים הנ״ל סיפרה הרבנית שענינו המיוחד של הרבי הריי״ץ היה ענין המסירות נפש בפועל עבור החזקת היהדות ברוסיה ובמיוחד עבור להפיץ ספרים לילדי החדרים שיוכלו ללמוד תורה שהיה נגד החוק ברוסיה. וכידוע שזה גם היה ענינה העיקרי של הרבנית הצדקנית נ״ע עבודת ה׳ מתוך מסירות נפש וכידוע הסיפור שהיתה הולכת במסי״נ בהחבא בכל לילה להניח שק לחם ליד בנין הישיבה כדי שתלמידי הישיבה לא יגועו ברעב ויוכלו להמשיך ללמוד תורה מתוך מסירות נפש.
ד. ידוע גם שביום ההילולא הראשון כ״ב שבט תשמ״ט, אמר הרבי אודות הרבנית שבמשך כל ימי חייה היתה עבודת ה׳ שלה באופן של מסירות נפש ממש.
בשיחתו הק׳ סיפר הרבי אודות הרבנית נ״ע, שכאשר היא היתה מאוד צעירה, המלמד שלימד אותה רצה להלביש הכל בשכל, ולא להפחיד אותה עם מעשה ניסים ומסירות נפש, אמר לו אביה הרבי הריי״ץ שאדרבה – ילד יהודי צריך להתחיל בחינוכו דוקא עם סיפורי מסירות נפש, ודוקא זה מתקבל אצל ילד יהודי.
הרבי הוסיף שאכן אופן החינוך של הרבנית ע״י אביה הרבי הריי״ץ היה בהדגשה חדור עם מסירות נפש וכו׳.
הרבי סיים שבמשך כל ימי חייה הצטיינה הרבנית בעבודת ה׳ שלה מתוך מסי״נ, היינו שבנוסף לכך שעבודתה היתה בשלימות ״כמצוות רצונך״, הנה יתירה מזו כל חייה עבודתה היתה מתוך מסירות נפש!
ה. הרבנית במשך כל ימי חייה מסרה את נפשה עבור סבה הרבי רש״ב שהיתה מאוד מקורבת אליו, אביה הרבי ריי״ץ שהעריך אותה מאוד ואח״כ עבור בעלה הרבי, נשיא דורינו!
עד כדי כך היתה המסי״נ שלה עבור הרבי שבאחד ממכתביה לידידתה מרת נעכע ריבקין כותבת הרבנית שהיא מאוד שבורה מזה שהיא עוזבת את בית אביה הרבי ריי״ץ בריגא ובפרט שהבית ריק ועצוב (כי כמעט ולא היו אז עדיין הרבה חסידים וידידים בריגא) אבל זה לא תלוי בה כי הרבי רוצה לנסוע לברלין והיא כמובן נוסעת אתו, בבחינת לכתך אחרי במדבר.
ו. ידוע המסירות נפש של הרבנית עבור הרבי ועבור כל החסידים במשך כל שנות הנשיאות של הרבי. ומועתק בזה סיפור אחד מני אלף המלמד על גודל המסי״נ של הרבנית עבור הרבי והחסידים.
האדמו״ר ר׳ משה הלוי הורוביץ מבוסטון זצ״ל (אחיו הגדול של האדמו״ר ר׳ לוי יצחק הורוביץ מבוסטון זצ״ל מהר נוף בירושלים), התגורר במשך שנים רבות בקראון הייטס לפני שעבר לגור בברא פארק. הוא היה גר ברחוב פרזידנעט מספר 1310. בשנת תשט״ו עבר הרבי לבית הידוע ברחוב פרזידענט מספר 1304 בשכנות ממש לביתו של האדמו״ר מבוסטון הנ״ל. (ביתו של האדמור הנ״ל היה מצד שמאל של בית הרבי בצד הכניסה מהחצר והמטבח).
בביתו של האדמור מבוסטון הנ״ל היה גם בית מדרש כפי שהיה נהוג אז אצל רבנים ואדמורים רבים בארה״ב. חתנו של האדמור מבוסטון הנ״ל סיפר שבשבתות וחגים ביקשה הרבנית נ״ע שישאירו את חלון הביהמ״ד פתוח כדי שתוכל לשמוע את התפילה וקריאת התורה. בבירור שעשיתי אצל הרב מאיר הרליג ע״ה הוא אישר זאת והוסיף שבשנים שהרבי היה עדיין גר ברחוב ניו יארק, בראש השנה אחרי התפילות היה הרבי היה חוזר ותוקע בבית את התקיעות עבור הרבנית. אבל מאז שעברו לבית בפרזינדט שהיה בסמיכות לביהמ״ד הנ״ל הפסיק הרבי לתקוע עבור הרבנית כי היא היתה שומעת את התקיעות מחלון הביהמ״ד הנ״ל.
כאשר האדמו״ר מבוסטון עזב את קראון הייטס היה אחד מאנ״ש תוקע את התקיעות בבית הרבי עבור הרבנית. חתנו הנ״ל של האדמור מבוסטון סיפר גם שבביהמ״ד הנ״ל היתה גם מקוה טהרה ושהרבי היה נוהג לפעמים לטבול בה.
ז. וכאן מגיע הסיפור שמגלה טפח מסדר עבודתה הקדושה של הרבנית נ״ע, שהיה כדברי הרבי בשיחה הנ״ל מתוך מסירות נפש:
חתנו של הרבי מבוסטון הנ״ל סיפר שבבית הרבי מבוסטון תמיד סיפרו את הסיפור דלקמן אודות הרבנית נ״ע:
פעם כשהרבנית חזרה לביתה, עמד בחצר שודד שניסה לשדוד אותה. הרבנית פתחה בצעקות ובני משפחת הרבי מבוסטון קפצו מיד החוצה. באותו רגע גם הרבי שהיה אז בבית פתח את דלת הבית לראות מה קורה. והנה ברגע שהרבנית ראתה את הרבי היא כמו שכחה שהיא באמצע שוד, ופנתה אל הרבי והכריזה בתוקף שבשום אופן לא יצא מהבית לעזור לה, ושבבקשה יכנס מיד בחזרה הביתה!
במשפחה של הבאסטנער רבי תמיד סיפרו את הסיפור הזה, כדוגמא על גדולתה וצדקותה של הרבנית נ״ע, שהיא היתה מוכנה להעמיד את עצמה בסכנה ובמסי״נ ממש, אבל שחלילה שבעלה הגדול הרבי לא יצטרך לרדת מגדולתו ולהתעסק עם שודד!
ח. ההערכה העצומה שהיתה לרבי הקודם אל הרבנית רואים ממכתבו הידוע לרבי מה׳ אלול תרפ״ט כשהרבי והרבנית היו עדיין בתוך השנה ראשונה מהחתונה, ושם הוא כותב לרבי ״התבונן היטיב בהמרגליות טובה אשר נתן לך האלקים לאריו״ש וכל טוב בגו״ר, והשי״ת יתן לך חכמה בינה ודעת להבין הענין על בוריו באמת לאמיתו״.
בכ״ו טבת תר״ץ הרבי הריי״ץ שואל את הרבי ״ועל דבר המתנה הטובה, מרגליות יקרה, עדיין אין אתה יודע כוונתי, או כבר עמדת על חידתי״.
בי״ח שבט תר״ץ עונה לו הרבי:״ ואיכות ומהות המרגלית טובה טרם הבנתי פי׳ מה הוא״.
ועל כך עונה לו הרבי הריי״ץ ביום הולדתה של הרבנית הצדקנית נ״ע בכ״ה אדר תר״ץ:
״והמרגלית טובה אשר נתן לך האלקים, היא בתי רעייתך הכבודה תי׳ (ואל זה כוונתי במכתבי…) יקויים בה חכמת נשים בנתה ביתה על יסודי קודש הקדשים, ותהי׳ ביתכם פתוח לרווחה לכל הטוב אשר בירכו אותנו כולנו הוד כ״ק אבותינו רבותינו הקדושים״.
ט. ידוע ההערכה עצומה שהיתה בבית הרב משלושת האדמורים, הרבי רש״ב, הרבי ריי״ץ והרבי, לכל מילה והנהגה שיצאה מפיה הקדוש של הרבנית.
עד כדי כך היתה ההערכה אליה ששלשת הרביים, הרבי רש״ב, הרבי ריי״ץ והרבי התפלפלו במילים שהיא אמרה כשהיתה בגיל 5 כשהתווכחה עם אחותה הגדולה בטענה שאחש״פ הוא שונה מכל החגים האחרים והראיה שלא אומרים שהחיינו באחרון של פסח וכו׳, שלשת הרביים, הרבי רש״ב, הרבי הקודם והרבי סיפרו זאת בהתוועדיות שלהם,והרבי רש״ב רמז שכתוצאה מדבריה הוא התחיל את המנהג של הד׳ כוסות בסעודת משיח.
הרבי ביאר את דברי הרבנית הנ״ל שלשה פעמים במשך השנים, והסביר שהמענה הידוע של הצ״צ על שאלת רבי רש״ב שאחש״פ הוא חג שחוגגים על ביאת המשיח בעתיד, זה בעצם התירוץ לשאלת הרבנית,
ועד כדי כך שפעם הרבי אמר שהרביים נהגו בכל אחש״פ להזכיר את השאלה למה לא אומרים שהחיינו באחש״פ כדי להזכיר על הצער מהגלות והתשוקה לגאולה, והמקור הראשון והיחידי שיש לענין זה הוא מדברי הרבנית שאמרה זאת בגיל 5!
י. את ההערכה העצומה של הרבי למנהגי הרבנית הצדקנית היה באחת ההתוועדיות בשנת תשל״ט כשהרבי דיבר על כך שמובא ברמ״א שיש שנוהגות לשאוב מים מהבאר במוצ״ש, מפני שהבאר של מרים מחזר במוצ״ש על כל הבארות ומי שנתקל במים מבארה של מרים הוא מתרפא מיד מכל תחלואיו. והרמ״א כותב אבל שלא נהגו במנהג זה, אבל לאידך אדה״ז מעתיק את הרמ"א הזה ולא סיים את מה שהרמ"א אומר שלא נהגו במנהג זה, וא״כ יוצא שאדה״ז סובר שכן יש מקום למנהג זה, והרבי מסיים שלא ראה את המנהג הזה ״לא אצל עקרת הבית שלי, ולא אצל החותנת שלי ולא אצל החותנת של החותנת״ ולכן הרבי לא הכריע בזה...ורואים איך שהרבי מתפלפל ברבים בהתוועדות בנוגע למנהג אם צריך לנהוג כך או לא, מיוסד על המנהג של הרבנית הצדקנית נ״ע.
יא. לסיום ידוע הסיפור עם החסיד הרב אוריאל צימר ע״ה שרעייתו היתה מחוגי הקנאים לפני שהיא הפכה לחסידת חב״ד, והיא היתה נוהגת לגלח את ראשה כמנהג ההונגרים, וכאשר נהיתה לחב״ד׳ניקית התביישה בזה כי בחב״ד לא נוהגים בכך, וכשנכנסו ליחידות אצל הרבי החליטו לשאול את הרבי האם להמשיך במנהג לכלח או להתנהג לפי מנהג חב״ד, הרבי ענה לה שמכיון שנהגה במנהג טוב זה שתמשיך לנהוג כך, והוסיף שבעצם גם הוא רצה שהרבנית הצדקנית נ״ע תגלח את שיער ראשה מפני המובא בזהר על גודל ענין כיסוי השיער, אלא שהרבנית הצדקנית רצתה לנהוג כפי המנהג של כל הרבניות הצדקניות בבית הרב שלא נהגו לגלח לגמרי ורק לכסות את השיער עם פאה.
משעשע לראות את שתי המכתבים ששלחו האחיות של הרבנית לידידת נעוריהם מהעיר ליובאוויטש מרת נעכע רבקין לפני החתונה של הרבנית. אחות אחת כותבת למרת רבקין שכנראה הרבנית תלבש פאה בגלל שאביהם הרבי הוא כ״כ צדיק וחרד לכל סעיף בשו״ע. האחות השניה כותבת שכנראה הרבנית תלבש פאה כי בעלה לעתיד הרבי הוא כ״כ צדיק וחרד לכל סעיף בשו״ע…
יב. רואים אנו את ההערכה העצומה שהיתה לרבי לכל מנהג ולכל הגה שיצאה מפיה הקדוש של הרבנית הצדקנית נ״ע שהיתה גם כידוע למדנית גדולה וכמו שהעיד החסיד הנודע הרב שלמה אהרן קזרנובסקי שהרבנית היתה בקיאה בשולחן ערוך של אדמו״ר הזקן. וכידוע גם ההקפדה של הרבנית בכל עניני הלכה ובעניני צניעות במיוחד וכפי שסיפר אחד החסידים שפעם כשהרבי והרבנית גרו בפריז הוא ביקר בבית הרבי באמצע היום, והרבי לא היה בבית, והרבנית פתחה את הדלת לרווחה, ומכיוון שזה היה באמצע החוף והיה אז קר מאוד בחוץ וכל הקור נכנס לבית, ווהוא שאל את הרבנית בפליאה למה היא לא סוגרת את הדלת, ענתה לו הרבנית ״ועל ייחוד שכחתם?״.
יג. בחודש הגאולה שנה זו חוגגים אנו צ״ח שנים לחג הגאולה של אביה הרבי ריי״ץ, וכחדוע שהרבנית ירשה את המוחין ואת המבט החודר והעמוק של אביה הרבי ריי״ץ, ועד שהרבי התבטא על הרבנית אחרי הסתלקותה בכ״ב שבט באותו סגנון שהתבטא על הרבי הקודם לאחר ההסתלקות ביוד שבט תש״י!
הרבי אמר אז על הרבנית הצדקנית נ״ע שעליה נאמר ״צדיקים במותם קרויים חיים״, ו״שצדיקים דומים לבוראם״, ולכן גם כשהיא הסתלקה היא בבחינת ״צדיקא דאתפטר״ ולכן ״היא בחיים״ ונמצאת כאן למטה.
הרבי גם אמר עליה את הפתגם הידוע של ״איש מזריע תחילה יולדת נקבה״ שנאמר על הרבנית דבורה לאה שמסרה את נפשה בשביל אדה״ז, אמר זאת הרבי על הרבנית במעמד שלה בתור בתו של הרבי הקודם,
ועד להיכן הגיעו הדברים ברום מעלתה של הרבנית הצדקנית נ״ע שכאשר הרבי דיבר אודות קרן חמ״ש הוא אמר בשיחתו הקדושה ששם המשפחה של הרבנית הוא שניאורסאן, שפירושו שהוא בן של שניאור, ושהבן יורש הכל, והיינו שהרבנית ירשה את הכוחות של מייסד המשפחה אדמו״ר הזקן שהיה נשמה חדשה!
ובעמדינו במלאות צ״ח שנים לחג הגאולה של הרבי ריי״ץ ונזכרים על חלקה הגדול של הרבנית הצדקנית נ״ע בחג הגאולה על ידי המסירות נפש העצומה שלה עבור אביה הרבי, הרי ברור שזוהי עת רצון מיוחדת לעלות לציון הרבנית הצדקנית נ״ע או לשלוח מכתב בפאקס או באימייל כדי להניח על ציונה הקדוש, בשביל לקבל את כל הברכות הגדולות מהרבנית הצדקנית נ״ע וכפי שהרבי התבטא עוד בשבעה אחרי הרבנית שעליה נאמר ״טוב עין הוא יבורך ונתן מלחמו לדל״, שהיא נותנת לכל אחד מאתנו את כל הברכות בכל הענינים הפרטיים והכלליים, בגשמיות וברוחניות, ועד לברכה העיקרית שנזכה כולנו לגאולה השלימה ע״י משיח צדקנו בימינו אלו ממש!
מאפשרים לכם לקבל
