טבריה לפני ישיבת חב"ד וטבריה אחרי - היא לא אותה טבריה
אמש, בשעת ערב מוקדמת קיבלתי שיחת טלפון ממספר לא מזוהה. "הלו, ערב טוב", אני עונה. "מדבר התמים ... מהשלוחים בישיבת חב"ד טבריה", מגיב הקול הצעיר מהקו השני.
האמת, שנחשפתי וידעתי כבר לפני מספר ימים אודות קמפיין ההתרמה "פרנס היום" של ישיבת תומכי תמימים בטבריה, אך בשל טרדות ועיסוקי החיים – ברגעים הראשונים של השיחה, לא קלטתי את רצונו של התמים שדיבר בלהט כאילו מדובר בעסקו הפרטי.
"תבין", הוא אומר לי, "הישיבה בטבריה עשתה מהפיכה גדולה ברוחניות וגם בגשמיות בעיר – ואתה יכול להיות שותף בה". ואז הוא ממשיך ומוסיף, "רגע – אתה בוגר הישיבה, לא? אז אתה בכלל יודע על מה שאני מדבר...".
עצרתי אותו. כשחיוך על פניי, עניתי לו, כי אין צורך להרחיב – אני יודע מה פועלה של הישיבה בטבריה – הן על הבחורים השלוחים והן על התושבים בעיר. באותו רגע שקיבלתי את השיחה הייתי עסוק אמנם בנושא אחר, אך הבטחתי לו שאכנס מיד לאתר ההתרמה – ואתרום את חלקי.
**
וכך היה. מיד לאחר ניתוק השיחה נכנסתי ללינק, ראיתי את הסכום אותו מתבקש התורם להרים עבור קרנה של הישיבה – ולזכות ב"פרנס היום", כאשר ההבטחה מצדם היא ש-550 שעות לימוד של תורה ותפילה בזאל הישיבה – יהיו לזכותך. דיל לא רע.
אך לא בשל נתינה חד-פעמית בסך 2,160 ₪ אני משתף על התרומה. סכום הכסף הנ"ל הוא רק אמצעי בכדי לספר לכם על הישיבה, על הצוות הרוחני, על השליח האגדי שייסד והלך לעולמו לאחרונה.
לפני 15 שנה בדיוק, לקראת סוף שנה"ל תש"ע - בשיעור ג' בישיבת תומכי תמימים מגדל העמק, קרא לנו (לכ-20 בחורים) ראש הישיבה – הגאון הרב יצחק גולדברג ואמר: "אתם בשנה הבאה - השלוחים בטבריה". אז, זאת הייתה השנה השנייה של שיעור ד', חששנו מעט, אבל במבט לאחור – זאת יוזמה שהפכה לאגדה.
**
הכתובת: רחוב רש"י, ישיבת חב"ד בטבריה, שיעור ד'. כך התחלנו את ראש חודש אלול תש"ע. כבר בימים הראשונים ראינו וחווינו את מסירות הנפש, האכפתיות, האהבה והשאיפה של הצוות. צמד צעיר דאז, ראש הישיבה – הרב ברוך לבנוני והמשפיע – הרב שמעון קוצ'ובייסקי. שניהם, לצדו של השליח הראשי לטבריה – הרב יוסף קרמר ז"ל שנפטר לאחרונה, השקיעו בנו ימים ולילות, בלימוד הלכה, נגלה וחסידות, התוועדויות ביומא דפגרא ושבתות, שיעורים מיוחדים ומרצים אורחים, ובכלל – יחס חם ואישי, סוג של "חברי". כזה שקל לקבל ממנו – כן, גם בגיל 20.
השנה הזאת, שנה"ל תשע"א, רוממה את 20 התמימים שמטבריה המריאו יחדיו ל-770, לשנה ה'קבוצה' באמריקה הרחוקה. הישיבה הזאת, ה"קטנה" אמנם בגודלה אך ה"גדולה" במשמעותה – דאגה לנו גם בשלט רחוק עד ניו יורק, צלצלה לשמוע איך מתקדמים בלימודים, איך האוכל ב-1414, איך המזרונים. וכשהם היו באים לרבי, אנשי הצוות היקרים – היינו מתרגשים, נפגשים ומתוועדים.
**
אבל כפי שכתבתי, הישיבה - היא לא רק לתמימים. היא גם תוספת ענקית לעיר! יש את טבריה עד תשס"ח – אז נפתחה הישיבה לראשונה, ויש את טבריה של 17 שנה שאחרי. הישיבה, שהספיקה לגדול בכמות התמימים, בצוות, ולהתחדש בבניין רחב-ממדים, מפיצה את אור התורה והחסידות ל-70 בתי כנסת, מאות עסקים ומשרדים, אלפי בתים ועשרות אלפי נשמות של יהודים. בכינוסי ענק, התוועדויות, ספרי פלפולים, חברותא ושיעורי תורה, מבצעי תפילין, חנוכיות, מגילה, מזוזה ועוד, ממש מגדלור שמאיר מקצה לקצה של טבריה, כל זאת כמובן בשיתוף פעולה מלא עם כלל שלוחי הרבי ומנהלי בתי חב"ד בעיר שפועלים גדולות ונצורות.
**
קראתם עד כאן? ... אני את שלי תרמתי, ואתם?
לחצו כאן – ותזכו ב-550 שעות לימוד לזכותכם, בתרומה קטנה על-סך 180 ₪ כפול 12 חודש.
מאפשרים לכם לקבל
