הרב אליהו שוויכה
|
יום כ"א תמוז ה׳תשפ״ה
17.07.2025
לדמותם של תנאים בפרקי אבות: זוג הגרים שמעיה ואבטליון
בקיץ הקרוב, ניגע בכל שבוע בפרק מרתק על דמות של תנא מפרקי האבות של אותו השבוע, סיפורים עליו בחז"ל וביאורי הרבי על אותו התנא | בפרק הנוכחי -התנאים שמעיה ואבטליון | מאת הרב אליהו שוויכה, שליח הרבי לשכונת הגוש הגדול בתל אביב
בעיגול: כותב השורות
בהמשך לפרקים הקודמים שעלו בשבועות שעברו, בעזרת ה' בל"נ בקיץ הקרוב, נעלה כל שבוע פרק מרתק על דמות של תנא מפרקי האבות של אותו השבוע, סיפורים עליו בחז"ל וביאורי הרבי על אותו התנא.
מתוך הספר 'תנאים ומשנתם' שבשלבי עריכה.
והשבוע, פרק על התנאים הזוג שמעיה ואבטליון שמוזכרים בפרקי אבות פרק א.
גדולי הדור: שמעיה ואבטליון
הזוג שהנהיג את ישראל לפני תקופת הלל ושמאי, היו זוג מבני גרים, תלמידי שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי, ושמם היה שמעיה ואבטליון.
בדורם הייתה מלחמת בני שלומציון המלכה, הורקנוס ואריסטובלוס ומלחמה זו הביאה לקץ שלטון בית חשמונאי.
הגמרא במסכת גיטין דף נז מספרת שהם היו מבני בניו של סנחריב מלך אשור, וכלשון הגמרא: מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים מאן אינון שמעיה ואבטליון. הם עצמם לא היו גרים, אלא היו בני גרים.
שמעיה היה נשיא ישראל ואבטליון היה אב בית הדין – וזה פירוש שמו, אב טליא – אב לקטנים, וכמו שכותב הרב עובדיה מברטנורא" .
ושמעתי שמפני שהיה אבטליון אב בית דין נקרא בשם זה, שפירושו אב לקטנים. כי טליא בלשון ארמי – קטן..
הם היו מכונים גדולי הדור, כפי שמצינו פעמיים בגמרא:
בפעם הראשונה, בפסחים דף סו, תלמידם הלל הזקן מוכיח את עם ישראל מדוע אין הם יודעים את הלכות הפסח " התחיל מקנטרן בדברים, אמר להן: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם - עצלות שהיתה בכם, שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון."
וגם בסיפור בפסחים דף ע, שיהודה בן דורתאי סבר שקרבן חגיגה דוחה שבת והוא היה אומר "תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת".
מנהגם היה ללמד לתלמידים נבחרים, היה שומר בבית המדרש שלו היו צריכים לתת עבור הכניסה רבע דינר. וכפי שמספרת הגמרא (יומא לה) על מעשה שאירע עם תלמידם הלל הזקן:
עני בא לדין .. אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו כלום עני היית יותר מהלל?
אמרו עליו על הלל הזקן, שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, (חצי דינר) חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס, עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים, כשעלה עמוד השחר, אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל, שמא יום המעונן הוא, הציצו עיניהן, וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג, פרקוהו (הצילו אותו) והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה, אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת. (ברור שעל כל אדם פקוח נפש דוחה השבת, רק שרצו לבטא כאן את המעלה של הלל).
[אגב מעניין מצינו שהגמרא מכנה את דברי שמעיה ואבטליון בשם דברי אלוקים חיים, כינוי זה מצינו פעם נוספת גם בקשר להלל ושמאי, אלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כבית הלל, ואולי יש לומר שהכוונה היא ששניהם קיבלו משמעיה ואבטליון, ומתאים אכן לשיחת הרבי בליל שמח"ת תשל"ו, שהלל ושמאי קיבלו משמעיה ואבטליון שהיו בדרגה גבוהה יותר, רק שאצלם לא היו מחלוקות ויכלו להכיל את שתי הדעות של שמאי והלל יחד בגלל דרגתם הגבוהה, ובדור שלאחרי זה ירד למחלוקת].
בקשר למוצאם מצינו (מסכת עדיות פרק ה) שפעם עקביא בן מהללאל שחלק עם חכמים האם יש להשקות מי סוטה גיורת או שפחה משוחררת, וכשחכמים הביאו ראיה ששמעיה ואבטליון השקו בירושלים שפחה משוחררת הוא ענה דוגמא השקוה - מפני שהיו דוגמתה, כלומר גרים כמותה לפיכך השקוה. לפי דעה אחת במשנה נידו חכמים את עקביא בגלל שנשמע זלזול בכבוד שמעיה ואבטליון ולפי דעה שניה לא ועל כך הרחבנו בעזרת ה' בפרק על עקביא בן מהללאל.
ועוד מצינו על מוצאם סיפור מעניין ביומא דף ע"א:
מעשה בכהן גדול אחד שיצא מבית המקדש - בצאת יום הכיפורים.
והלכו כולם ללוות אותו כנהוג במוצאי כיפור.
כשראו העם את שמעיה ואבטליון עזבו את הכהן הגדול והלכו אחר שמעיה ואבטליון.
לבסוף באו שמעיה ואבטליון להיפרד מהכהן הגדול.
אמר להם: יבואו בני העמים (בני הגויים) לשלום.
אמרו לו יבואו בני עמים לשלום, שעושים מעשי אהרן שהיה רודף שלום ואוהב שלום
ולא יבוא בן אהרן לשלום שלא עושה מעשה אהרן.
שואל הרבי (בשיחת ש"פ שמיני תשכ"ח) על סיפור זה, שלכאורה לא מובן, כיצד הכהן הגדול לאחר יום הכיפורים, היום הקדוש בשנה שבו השטן לא מקטרג, ככה מתנהג?
ובפרט שחייבים לומר שהוא היה צדיק מזה שלא מת בכניסתו לקודש הקודשים. וא"כ מדוע כך אמר לשמעיה ואבטליון
מבאר הרבי:
הכהן עניינו תפילה, ובפרט לאחר יום הכיפורים. שמעיה ואבטליון היו נשיא ואב בית דין – עניינם תורה.
הכהן הגדול לא נפגע חלילה, רק כאב לו על כבוד עמוד התפילה ועל כך העיר להם שהם בני עממין, שגדלותם בתורה, שהתורה שייכת לכל גם לגרים, משא"כ תפילה ששייכת לכאורה בעיקר לבני אברהם יצחק ויעקב שהרי כך מתחילים את התפילה.
ועל כך ענו לו: כולם זקוקים בתורה, שהרי התורה עניינה שלום, ושלום יש רק בתורה, גם עמוד התפילה צריך את התורה, ולכן הם לא קיללו אותו, אלא הסבירו לו שהם באים לשלום – באים לתורה, ובן אהרן שלא הולך לעמוד התורה ממילא לא יבוא לשלום.
עוד אומר הרבי באותה שיחה: שמעיה היה נשיא ישראל וזה מודגש במאמרו בפרקי אבות: אוהב את המלאכה ושנא את הרבנות. דווקא בגלל היותו נשיא הוא מדגיש את השפלות והענווה שמוכרחת להיות לו.
אבטליון היה אב בית הדין ומלמד תורה ולכן מדגיש על לימוד התורה לאחרים: חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום המים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמים מתחלל .
ומדוע מביא דוגמא נדירה של התלמידים הבאים אחריכם? מכיון שכאמור היה לו שומר בבית המדרש ולכן יכל לשלוט בתלמידים ולוודא שלא יבואו תלמידים לא הגונים, אבל כשהולך לגלות – על אף שזה חשש רחוק אבל בחילול השם חוששים גם לזה – ממילא צריך להיזהר כי אז לא יכול לשלוט בתלמידים ויצטרך לקבל את כל התלמידים הבאים אחריו.
ובמקום אחר ביאר הרבי (ראה בפרק על הלל הזקן), שככל הנראה תלמידם הלל היה נוכח במקרה זה, וזה המקור לאמרתו המפורסמת "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום וכו", שהרי את זה הוא קיבל מרבותיו, משמעיה ואבטליון, "הלל ושמאי קיבלו מהם". ומתי קיבל את זה? ככל הנראה מהסיפור הזה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
