"הרבי שאל: הם כבר יצאו?" | תיעוד מהצ'ארטר הראשון לרבי
חודש לקראת הילולת אביו של הרבי, כ"ק רבי לוי יצחק נ"ע, והצ'ארטר ההיסטורי לציונו הק' באלמא אטא, אנו מגישים תיעוד מרטיט של החסיד הרב אברהם מייזליש ע"ה מכפר חב"ד שזכה להיות בין נוסעי הצ'ארטר האשון לרבי, שאורגן לקראת תשרי תשכ"א, בידי ר' איצ'ע מענדל ליס ז"ל מכפר חב"ד.
"הרצון לנסוע לרבי קינן בנו כל הזמן, אולם המחירים היו יקרים", סיפר הרב מייזליש בראיון לתחנת הרדיו הבלתי נשכחת 'קול מבשר' בכפר חב"ד. "הקושי התבטא לא רק ברמה כלכלית אלא בכלל, בהשגת האישורים הנדרשים, הויזה. בכלל, לנסוע היה נדמה כמו חלום רחוק. בשביל להצטרף לנסיעת הצ'רטר לקחנו הלוואות ב-15 תשלומים. הכרטיס עלה למעלה מ-1200 לירות (כיום - בשנת ההקלטה - זה משהו כמו 120 דולר). לשם השוואה משכורת של מורה במשרד החינוך הייתה 300 לירות. זה אומר כמה משכורות".
ביום ראשון אחרי מוצאי שבת סליחות יצאה הקבוצה לדרך. "היו ריקודים בשדה התעופה", נזכר הרב מייזליש. "היו בטיסה הרב גרליק, הרב ששונקין, הרב חיים שאול ברוק, הרב אברהם הערש כהן, יהודים שעוד היו אצל הרבי נ"ע ואצל הרבי הקודם. הרב ששונקין התבטא: "ככה לא נוסעים לרבי" כשהוא מתכוון לכורסה הנוחה במטוס. הם תיארו את הנסיעות שלהם, את טלטולי הדרך, את ההכנות, ההתוועדויות. תיאורים חיים כמו שהיו נוסעים פעם.
"באמצע הדרך הייתה לנו חנייה בפאריז ואחרי זה עצירה בלונדון. בפאריז המתין לנו ר' ניסן נמנוב, בטרמינל, הוא הביט בנו מרחוק. שפשפו את עיניהם אנ"ש בפאריז: מטוס שלם נוסע לרבי... זה היה דבר לא רגיל".
הרב מייזליש היה הנוסע הראשון שיצא אל טרמינל קבלת הפנים בשדה התעופה. למפרע התברר כי בעובדה זו גרם נחת רוח רבה לרבי. "אני זוכר שלפני שנחתנו היו לחשושים במטוס אם נספיק להגיע לסליחות", שיתף הרב מייזליש. "זה היה, כאמור, יום שני של אחרי שבת סליחות. נחתנו. רבים היו עם מזוודות, כל נוסע התארגן לאסוף אותם. אני שבקושי היה לי כסף לנסיעה ומי לדבר על מתנות - לא היה לי כמעט מה לקחת ולכן מיד יצאתי.
"איך שאני יוצא, בעוד האחרים מחכים למזוודות, אני מיד רואה ריקודים. את חלק מהרוקדים הכרתי כמו את הרב בנציון שם טוב שכבר היה בארץ. לפתע יד אחת תופסת אותי ומושכת. מי זה? ר' יודל קרינסקי. בתשט"ז, כשהרבי שלח את השלוחים אחרי הפיגוע בבית הספר למלאכה, הוא היה המזכיר של הקבוצה. ואני הייתי מזכיר של צא"ח ועזרתי להם בתקתוקים. מהתפקיד הזה הוא הכיר אותי.
"הרב קרינסקי אומר לי: "זכית!" אני אומר לו: "ברור" כשאני מתכוון לעצם הגעתי. הרב קרינסקי אמר: "לא הבנת, זכית". ואז הוא מספר שבאותו בוקר אחרי סליחות קראו לו - או מהמזכירות או מהרבי - וביקשו ממנו שיסע לשדה התעופה ושירים טלפון למזכירות כאשר האורחים מגיעים. דקות אחדות קודם לפגישתו עמי שוחח עם הרבי. הרבי שאל: הם כבר יצאו. הרב קרינסקי ענה: עוד אף אחד לא. ביקשו ממנו להמתין על הקו. הרב קרינסקי סיפר לי שברגע שראה אותי דיווח: "אברהם מייזליש יצא". הרבי שמע זאת ואמר: "ישר כוח". לזה הוא התכוון כשאמר לי שזכיתי".
אחר הפוגה קלה ביקש הרב מייזליש לשתף ברגע מכונן מבחינתו באותה נסיעה. "הרבי לא נשאר בעל חוב", אמר הרב מייזליש. "אני גרמתי נחת רוח לרבי. לא האמנתי שזה אצל הרבי כל כך נחת רוח. והרבי רצה 'להחזיר' לי. ומעשה שהיה כך היה.
"בכ"ה תשרי הרב יהודה לייב גרונר קורא לי ושואל היכן הדרכון שלי. לא הבנתי בשביל מה הוא צריך, אבל הרב גרונר נתן לי להבין שלא שואלים שאלות. נתתי לו. אחרי זה אמר לי: איפה תהיה מחר. אמרתי לו שאני לא יודע ואולי אסע עם בני דודים שלי לקניות. גרונר אומר בסדר אתה יכול לנסוע אבל בכל מקום שתגיע תתכונן לשיחת טלפון. בסדר.
"למחרת אכן במנהטן קיבלתי לפתע טלפון להגיע ל-770. מיד עזבתי הכל, רצתי לסאבווי והגעתי למזכירות. נכנסתי לרב חודקוב. ישבו שם הרב גרליק, הרב מיידנצ'יק. נכנסתי ואחרי זה הגיע ר' לייב כהן. הרב חודקוב אומר לנו: הרבי החליט לשלוח נציגות, משלחת, למונטריאול, שם תצטרכו להיפגש עם הרבנות הראשית שם ועוד, בשליחותו. טוב, אני יוצא. אני אומר לעצמי, מילא האחרים כל אחד כבודו ומעלתו, אבל מה אני? במה זכיתי.
"אחרי זה קראו לנו לעמוד ברחבת הכניסה. עמדתי אפילו בלי גרטל. פתאום שקט משתרר. הרבי יוצא מגן עדן התחתון. ר' אברהם פאריז הרבי שואל אותו: אתה נוסע גם? הוא לא הבין אבל ענה: כן. הרבי עשה תנועת תמיהה ואז פנה אלינו ובירך אותנו בנסיעתנו.
"ר' יהודה קרינסקי הסיע אותנו אל שדה התעופה. שאלתי בנסיעה תגיד לי, מה אני מחותן כאן, בחור צעיר. ור' יודל ענה: נדמה לי שהרבי לא נשאר חייב. גרמת לו נחת רוח (בכך שיצאת ראשון בטרמינל הנוסעים), רוצה לגרום לך. זו הנקודה. רק עד היכן ההכרת הטוב של הרבי".
מאפשרים לכם לקבל
