שתי מרפסות, מסר אחד - י"ב תמוז וראיית העל
הרב שאול שמעון דייטש
ר"מ ומנהל מחלקת לשה"ק בישיבה גדולה תומכי תמימים במוסקבה
לפני כשנתיים, זכיתי לנסוע לשמש כשליח ציבור ביום כיפור בעיר קאסטרמה שברוסיה - אותה עיירה שאליה נשלח הרבי הריי"ץ ב-ג' בתמוז לגלות לשלוש שנים, לאחר שניצל ממוות בטוח בנס גדול. בערב היום הקדוש, ערך לי השליח ורב העיר הרב ניסן רופו, סיור בעיר וסיפר לי על שהותו של הרבי הריי"ץ במקום.
בכל יום שלישי נדרש הרבי להתייצב אצל השלטונות. ביום שני לשהותו בעיר הלך עם חסידו והבחין ברוכב אופניים שנסע הלוך ושוב לידם. למחרת, כשהגיע הרבי לבניין המשטרה כדי להתייצב, הוא מצא אותו נעול. לפתע הבחין באותו רוכב אופניים - שעמד על מרפסת הבניין - והוא זה שבישר לרבי: "אין עוד צורך שתתייצב. אתה משוחרר".
הרב ניסן עצר ליד אותה מרפסת, הראה לי את המקום, ואמר: "כאן התחילה הגאולה"!
ומעניין: בתוך אותו מבנה בעבר היה בנק שנקרא בפי כל "התגלות"…
*
לפני שבועיים בלבד, בהשגחה פרטית, נסעתי עם מצטייני תלמידי בישיבה גדולה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש - מוסקבה - לעיר פטרבורג, שם החלה כל הפרשה. ביקרנו בדירת הרבי הריי"ץ, שממנה נלקח למאסר בליל ט״ו בסיון. ידוע שהרבנית חיה מושקא, מחשש שהרבי נשיא דורנו יגיע לדירה וייעצר אף הוא, עמדה על מרפסת הבית והתריעה בפניו במילים מוצפנות: "הגיעו אורחים..."
שתי מרפסות. שתיהן שותפות לרגעים הדרמטיים בסיפור גאולת הרבי: האחת - סמל לתחילת הגלות; השנייה - סמל לבשורת הגאולה.
ובחסידות, אין דבר מקרי. המרפסות מסמלות את נקודת המבט העליונה - זו שממנה ניתן לראות גם את הירידה וגם את העלייה. גם את הגלות וגם את הגאולה.
המרפסת הראשונה - רגע של חשש, חוסר וודאות. המרפסת השנייה - רגע של שחרור, של בשורה, של הקלה עמוקה.
המסר ברור: גם הרגעים הקשים ביותר נושאים בתוכם את תחילתה של גאולה. כל שלב בגלות - הוא חלק בלתי נפרד מהמהלך האלוקי שמוביל אותנו אל האור.
בי"ב בתמוז הדגיש הרבי הריי"ץ במכתביו: "לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה, שומרי מצווה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה". הגאולה היא ציבורית. היא כוללת את כל אחד ואחת מאיתנו. והיא תמיד נושאת מסר שמגיע מלמעלה - מתוך אותה הנהגה עליונה שמלווה את עם ישראל בכל דור.
המרפסת - הפיזית והרוחנית - מזכירה לנו שיש לראות את העולם מגבוה. להאמין, לבטוח, ולהפיץ אור גם כשעדיין חשוך.
שני הימים י"ב-י"ג תמוז הפכו לימי חג לדורות - בהם לא אומרים תחנון - והם קוראים לנו לזכור שגם בגלות, אנחנו בדרך אל הגאולה.
גם כשעומדים למטה - יש מי שצופה עלינו מלמעלה. וגם כשהדרך קשה - היא מובילה, בוודאות, אל האור.
מאפשרים לכם לקבל
