הבית של אבי - היה גם הבית שלי \ ר' עמי פיקובסקי
ר' עמי פיקובסקי
הבית של אבי — היה גם הבית שלי.
בכל פעם שחזרתי לארץ מטיול באמריקה, מצאתי את עצמי נוחת בכפר חב"ד, שם הבית של אבי היה המקום הראשון שבו עצרתי.
המפגש הראשון שלנו היה עוד כשהוא התגורר בניו יורק. אני זוכר את יהודה, בנו הבכור — ילד קטן ששיחקתי איתו, ומאז דרכינו לא נפרדו.
יש כל כך הרבה זיכרונות. נפגשנו בבחירות — במבצע שהרבי יזם כדי להצביע ג'. ארגנו יחד ערב מיוחד לכל הספורטאים בארץ. ולפני הגירוש בגוש קטיף — החלטנו לעשות מעשה. הבאנו משאית, החנינו אותה בכיכר דיזנגוף, אבי הביא נגנים, מנדי בנו — קנינו לו דרבוקה, וכך במשך ארבע שעות הוא שר שיר אחד:
“שלום זה דבר חשוב, שלום זה דבר יפה — אך זו לא חוכמה לפשוט את הגרון בפני הרוצחים.”
יומיים לפני הגירוש נסענו יחד לגוש קטיף. טילים עפו באוויר — ואבי הלך שם עם הלב שלו.
הוא חי ונשם משיח. כל דבר, כל הזמן — היה עבורו הרבי מלך המשיח. הוא לא רק האמין בזה, הוא חי את זה עשרים וארבע שעות ביממה.
אבי אהב במיוחד ילדים שנפלו ממסגרות ישיבתיות. הוא לקח אותם לטיולים, הפליג איתם באונייה, וביקש ממני לבוא, לשבת איתם ולהתוועד.
אבי שלנו היה צדיק.
והוא לא יוותר.
אנחנו גם לא נוותר.
חייבים משיח — עד מתי?!
וידאו:
מאפשרים לכם לקבל
