המלחמה מול חמאס, חיזבאללה ואיראן - בדרכו של ר' מענדל
היום אנו עומדים ביום ד' תמוז, שלושים שנה להסתלקותו של המשפיע הדגול והמפורסם רבי מענדל פוטרפס ע"ה שהעמיד דורות של תמימים ומקושרים ודמותו חקוקה בליבנו לעד.
בימים אלה עם ישראל עומד תחת הרושם האדיר של הניסים והנפלאות שעשה עמנו ה' יתברך והצילנו מיד העומדים עלינו לכלותינו.
אחת התובנות שנלמדו מהמלחמה שנכפתה עלינו החל מההתקפה בשמחת תורה תשפ"ד ועד היום, היא שהחישובים הצה"ליים היו מוטעים מיסודם. אנשי הבטחון במשך שנים רבות הביעו את דעתם שמתוך האויבים המאיימים עלינו ישנם שלושה סוגים: חמאס, חיזבאלה, איראן.
לדעתם חמאס מהוים איום קטן שכן הם נמצאים בהישג יד ויכול נוכל להם בקלות. האיום הגדול יותר הוא החיזבאללה הנמצא מחוץ לגבולותינו והוא מצוייד בכמות טילים נוראית פי כמה מאשר החמאס וגם בטילים משוכללים מהם, ואילו האוייב הגדול ביותר הם האיראנים שלהם יש את הטילים ההרסניים ביותר וחמור מכל הוא פיתוח הגרעין משאת נפשם והם גם מדינה גדולה עם משאבים אדירים ורוב רובה של משאבי הבטחון שלנו הופנו כנגד משטר האייתולות ימ"ש.
והנה במבחן המציאות הכל התהפך. דוקא את האיראנים הכנענו בסייעתא דשמיא תוך ימים ספורים. מהחיזבאללה ספגנו יותר ובמשך חודשים רבים התעמתנו עמם ואנשים רבים שילמו במחיר חייהם ודוקא החמאס שהיה נראה לנו כאיום הקטן מבין כולם מאכיל אותנו מרורים כבר מעל 600 יום ועדיין לא הסתיימה המלחמה מולם.
מה לתובנה הזו ולר' מענדל פוטרפס?
במשנתו הבהירה והחסידית של ר' מענדל הוא היה תמיד מחדיר בקרב מושפעיו שהמונע והמעכב הגדול ביותר להמשכת האור האלוקי בעולם הוא הנפש הבהמית.
היו תקופות לא פשוטות שהיו מי שמנעו להפיץ את דבר ה' ואת מעיינות החסידות. תחילה היו אלו הקומוניסטים מאחורי מסך הברזל שהצרו את צעדיהם של הרבי והחסידים. בתקופה מאוחרת יותר ההתנגדות הגדולה לאור שבעת הימים הבעש"ט היתה מקרב יהודים שהתנגדו לתורת החסידות ופיתחו שנאה עזה לכל אשר בשם חסיד יכונה.
ואילו כיום כל האיומים הללו ונעלמו כלא היו. היום כולם מאדירים את שמו של הרבי ואת שם תנועת חב"ד ומעלים אותם על נס. גויים ולהבדיל, יהודים ושומרי מצוות כאחד.
אם יש היום התנגדות להפצת היהדות והמעיינות היא ההתנגדות מבית. ויתירה מכך והעולה על כולנה היא הנפש הבהמית!
תמיד כאשר ספינת חב"ד הטלטלה בגלים מאיימים מול סערות רוח כאלו ואחרות היה אומר ר' מענדל בעת ההתוועדויות העשירות והעסיסיות שלו שלא אלו הם מי שיפילו אותנו. את כל הרוחות הללו נצלח ונשרוד אותם.
האיום האמיתי עלינו הוא הנפש הבהמית. עם הגדולים (איראן, חיזבאללה) נסתדר. הבעיה שלנו זה עם הקטן הטורדני (חמאס) שנדמה לנו שבקלות אנו מכניעים אותו ודוקא הוא עלול לעשות בנו שמות.
אצטט כאן קטע מתוך דברים שכתבתי לזכרו של ר' מענדל לפני כמה שנים:
"אצל ר' מענדל מעולם לא שמעתי שהצביע על חסיד יהיה מי שיהיה במשקפיים שליליות. כל שיחו ושיגו היו בענין אחד בלבד: הנפש הבהמית והיצר הרע. הוא עסק באמנות לנתח את תחבולות היצר כיצד להפיל את החסיד ברשתו. ר' מענדל היה משתמש רבות בהמחשות מבעלי חיים למצוא מקבילים בתכונותם לנפש הבהמית והיה מצייר בגוונים ססגוניים את הנעשה בגן החיות ומשווה אותם לגן החיות שבקרבך.
"ידידים" לא מעטים היו לו לר' מענדל אותם 'רכש' כשהרבי דרש ממנו להתמנות כחבר בועדות של עסקנות חב"דית והוא נדרש לא פעם להביע את דעתו החסידית גם אם היא לא נעמה לאוזנם של השומעים ולפעמים גם צרמה להם עד כדי חריכה.
ולמרות זאת מעולם הוא לא הזכירם בהתוועדות כדוגמה לשלילה, גם כטוב לב המלך ביין. היחידים שהיה 'משפשף' אותם היטב היו תלמידיו, וזאת רק כדי לרומם אותם ולנשאם אבל מלבדם לא היה מזכיר שום שם של זה או אחר, גם כשכולם ידעו מה דעתו עליהם.
מידי פעם היה מצטט פסוק כזה או אחר או אמרה חסידית העוסקת באויבים ומרעים, אך תמיד היה מבאר מיד שהכוונה היא ל"נפש הבהמית" האורבת לו לחסיד בכל פינה. ואין זה משנה אם היה מתוועד בזאל של הישיבה או עם בעלי בתים ב"בית מנחם".
מעולם לא שמעתי ממנו מנתח - כדרכם של משפיעים - באיזמל חד אופי של פלוני או אלמוני כדי להדגים דקויות ברע ולהצביע על 'קליפה דקה'. אנשים היו אצלו מחוץ לתחום. הוא התעסק רק עם המלך זקן וכסיל לבדו.
המנעותו זו לא היתה בגלל שהיה נזהר ביותר בלשון הרע ובלם את הגיון ליבו, אלא שמלכתחילה כל ימיו עסק במלחמה תמידית אחת ונלחם רק עם מי שראה אותו ורק אותו כאוייב מר ומאיים: "הנפש הבהמית!!"
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: menorabadarom@gmail.com ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
