ג' תמוז שואל אותנו: האם אני בוחר להיות חסיד של הרבי?
אסביר זאת באמצעות משל מעבודת התפילה. אפשר להשקיע מאמצים רבים בהכנה לתפילה, כאילו חוויית התפילה עצמה היא המטרה. אבל אפשר גם להתמקד בלדעת איך להתפלל באופן שתפילה זו תשפיע עלינו באמת, ותשנה את הדרך שבה אנו חיים את חיינו ביום־יום.
כך גם עם ג׳ תמוז. היום הזה קורא לכל אחד מאיתנו לבחון מחדש: מה פירוש הדבר שאני חסיד של הרבי מליובאוויטש?
האם אני חסיד של הרבי מליובאוויטש מפני שאני לובש סירטוק בשבת, מפני שאני שולח את ילדיי למוסדות חב״ד, בגלל המנהגים שאני מקיים או הנוסח שבו אני מתפלל?
לא — אלו דברים שאני עושה מפני שאני חסיד; הם לא מה שעושה אותי לחסיד.
להיות חסיד זה עניין של הפנימיות של חיינו. זה עניין של מה מניע אותנו. זה עניין של הנשמה. כפי שהרבי מסביר במאמר ואתה תצוה, חסיד הוא מי שמשתמש בכוח שהרבי מפקיד בידו כדי לחיות חיים של נשמה. ואם כן, השאלה שעלינו לשאול היא, מה הם חיים של נשמה?
**
הטור הזה אינו המקום להגדיר באופן מלא מה הם חיים של נשמה. תחת זאת, נסתפק בדוגמה אחת. אחת מהחידושים שבחסידות של הרבי—לעומת ששת הדורות שקדמו לו—היא ההדגשה החזקה על עניין הבחירה. לא רק הבחירה של הקב״ה בנו, אלא גם, ולא פחות מכך, הבחירה שלנו.הרבי מדגיש שוב ושוב שיהדות אמיתית חייבת לנבוע מתוך בחירה. רק אז היא קשורה עם עצם הנשמה. אפילו יסודות החסידות כמו “יהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד, ח"ו, מאלקות” מקבל בתורת הרבי פנים חדשות: איני יכול להיות נפרד – מפני שאני בוחר להיות מחובר!
**
בשבת פרשת שלח, כ"ח בסיון תשמ"ט, אמר הרבי שיחה מהפכנית שבה הרחיב את נושא הבחירה. בשיחה זו קרא הרבי לכל אחד ואחת מאיתנו – באופן אישי, לא דרך שליח – להיכנס מיד לעשייה בהפצת תורה וחסידות, באופן של "שלח לך לדעתך – אני איני מצווה לך" הרבי נותן לנו את הכוח לבחור – מדעתינו ורצוננו – להקדיש את חיינו להפצת תורה וחסידות באופן אישי, עד ש"לא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך", "ונגדלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו גו'.
ג' תמוז שואל אותנו: האם אני בוחר להיות חסיד של הרבי?
מאפשרים לכם לקבל
