ארון הקודש הגדול בעולם צריך מזוזה? פולמוס הלכתי-אקטואלי
האם הארון קודש הגדול בעולם צריך מזוזה? פולמוס הלכתי-אקטואלי
בשבוע שעבר הושלמה בנייתו של ארון הקודש הגדול ביותר בעולם בקרית הישיבה "עטרת שלמה" בראשון לציון, בראשות ראש הישיבה הרב הגאון שלום בער סורוצקין. ארון הקודש, מעשה ידי אמן נעשה כולו בעבודת יד.
כמה נתונים על פרוייקט הבנייה, שנמשך כשלוש וחצי שנים:
כלל מעורבות של 350 אמנים מ-12 מדינות בשלוש יבשות. חלקי הארון הובלו בנתיבים מורכבים בים ובאוויר, תוך התמודדות עם אתגרים לוגיסטיים מורכבים.
במרכז הארון חדר המיועד לאחסון ספרי התורה, שנבנה בעבודה קפדנית על ידי האמנים המובילים מהעיר אודייפור שבהודו.
פרוכת רקומה בחוטי זהב: חדר הקודש מעוטר בפרוכת ארגמן ארוגה בחוטי זהב ומשובצת באבני חן יקרות שעמלו חודשים רבים על יצירתה טובי האמנים בחבל קשמיר, הודו.
בפתח חדר הקודש – המזוזה הקטנה בעולם, במידות 2.7 על 2.7 ס"מ, מעשה ידי אמן, סופר סת"ם יר"ש.
גדר נחושת: הארון מוקף בגדר נחושת יצוקה במשקל 4 טון, שנוצקה במפעל ייעודי בשטוטגרט, גרמניה.
הארון מומן במלואו על ידי נגיד יהודי-אמריקאי, חסיד באבוב, שהקדיש את השנים האחרונות לפרויקט מונומנטלי זה לעילוי נשמתו הטהורה של רבו, הרה"ק רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב זצ"ל.
מעמד חנוכת הארון והכנסת ספר תורה, התקיים ביום חמישי האחרון, בראשות ראש הישיבה הגאון הרב שלום בער סורוצקין.
*
בעקבות חנוכת ארון הקודש היקר והגדול בעולם, הרב שמואל ביסטריצקי שליח חב"ד ורבה של סביון, שחנך לפני שנה ארון קודש עם חדר בבית חב"ד סביון, מציג הערה הלכתית אקטואלית, בספר הערות של שלוחי חב"ד, לכבודו של הרבי.
ההערה ההלכתית מובאת כאן ב-COL בפרסום ראשון:
ב"ה
ארון קודש הבנוי כחדר
הרב שמואל ביסטריצקי, סביון
יורה דעה, רפב, א: "חייב אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה ומצוה לייחד לו מקום ולכבד המקום ההוא ולהדרו ביותר".
פסק הב"י (קנ"ד, ג) "תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפילין וארגז שנותנין בו ספר תורה או חומש וכסא שנותנין עליו ספר תורה ווילון שתולין לפני ההיכל יש בהן קדושה וצריך לגנזן...", והביא שם הרמ"א: "ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים או שנעשה לכבוד כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים לא מיקרי תשמיש דהוי תשמיש דתשמיש וכל כיוצא בזה", ועוד הביא שם הרמ"א: "יש אומרים דלא מקרי ארון קודש אלא אם הוא כמין ארגז, שאינו עשוי רק לכבוד התורה, אבל ארון הבנוי בחומה לשמירה, לא מיקרי תשמיש קדושה".
כחלק מבניית בית חב"ד החדש בסביון חנכנו לאחרונה ארון קודש מיוחד הבנוי כחדר בפני עצמו, הווי אומר שכאשר פותחים את הפרוכת והדלתות נכנסים לחדר בגודל 12 מטר מרובע, וראיתי לנכון לפרט את הדילמות ההלכתיות בארון קודש מסוג זה:
א. האם מותר לדרוך על ריצפת ארון הקודש?
ב. האם מותר להפנות גב בעת הוצאת והכנסת ספרי תורה מארון הקודש?
ג. האם הארון קודש חייב במזוזה?
ד. הפרוכת.
***
ה'ארון' נקרא בשם 'ארון הקודש', שם המשקף היטב את חשיבותו. בגמרא (שבת, לב,א) איתא:" תנו רבנן על שלש עבירות נשים מתות יולדות, רבי אלעזר אומר נשים מתות ילדות ר' אחא אומר בעון שמכבסות צואת בניהם בשבת וי"א על שקורין לארון הקודש ארנא. תניא ר' ישמעאל בן אלעזר אומר בעון שני דברים עמי הארצות מתים על שקורין לארון הקודש ארנא ועל שקורין לבית הכנסת בית עם...". ובתוס' שם הביא: "על שקורין לארון הקדש ארנא. לא ארון שעשה בצלאל קאמר דמסתמא לא היו מזכירים ארון שהיה לפני כמה שנים שנגנז בבית הראשון אלא לארון שבבית הכנסת אע"ג דבכל דוכתי קרי ליה תיבה כדתנן העובר לפני התיבה היורד לפני התיבה (ברכות ס"ה דף לד) אור"י אשכחן נמי דקרי ליה ארון כדאמר תשעה וארון מצטרפין (שם פ"ז דף מז ע"ב). אמנם, ישנם המציינים כי כאשר עוסקים בדברי תורה ומשמעות הדברים ברורה, ניתן להשתמש בשם 'ארון', אך בשיחת חולין יש להקפיד על צמד המילים 'ארון הקודש.
בתחילה, מימי משה רבינו ואילך, היו מניחים את ספרי התורה ב'תיבה'. התיבה, הייתה ארגז עץ שהיה נייד יחסית לארון של ימינו, בימי תעניות וכדומה היו מוציאים אותה לרשות הרבים[1] לקריאת התורה. התיבה לא הייתה מוצבת באופן קבוע בתוך אולם התפילה שבבית הכנסת אלא הייתה מונחת בחדר צדדי ורק לקריאת התורה היו מכניסים אותה פנימה. אופן נוסף לאכסון הספר תורה היה ב'תיק' שהיה כעין גליל גדול עם מכסה. התיק היה נייד יותר מן התיבה ובחלק מהקהילות השימוש בו היה נפוץ יותר. בתקופות מאוחרות יותר, בנו ארון עץ קבוע בכותל המזרח של בית הכנסת ל'ארון קודש' שהוא כעין חדר קדמי או גומחא בקיר המזרח, בה היו מניחים את ספרי התורה.
האם מותר לדרוך על ריצפת ארון הקודש?
כאשר נכנסים להוציא וכן להחזיר את ספר התורה דורכים על הריצפה הנמצאת לאחר הפרוכת, חדר ארון הקודש, וכפי שהובא לעיל פסק הב"י (סימן קנ"ד סעי' ג') "תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפילין וארגז שנותנין בו ספר תורה . . יש בהן קדושה וצריך לגנזן...", והביא שם הרמ"א: "ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים או שנעשה לכבוד כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים לא מיקרי תשמיש דהוי תשמיש דתשמיש וכל כיוצא בזה", ועוד הביא שם הרמ"א: "יש אומרים דלא מקרי ארון קודש אלא אם הוא כמין ארגז, שאינו עשוי רק לכבוד התורה, אבל ארון הבנוי בחומה לשמירה, לא מיקרי תשמיש קדושה", וממילא אפשר להבין, כאשר ארון הקודש בנוי כחדר, אין בריצפה דין של ארון, ומותר לכתחילה לדרוך בה לצורך הוצאת והכנסת ספרי התורה, ובנוסף לכך ספרי התורה מונחים במקום מכובד כפי שיבואר בהמשך הנפמ"ק בזה, ולכן ארון קודש הבנוי כחדר, אין קדושתו חמורה כדין ארון הבנוי כארגז סגור. וכך הביא הבא היטב על אתר "וה"ה הבנוי בכותל של עץ דהוי כחדר בעלמא". וכן אפשר ללמוד לגבי הבמה עליה יושבים עם ספר תורה, כפי שפסק בשו"ע יו"ד, רפב, יד: "הבימות שעומד עליהם האוחז בספר - אין בהם קדושת ספר תורה, אבל יש בהם משום קדושת בית הכנסת".
האם מותר להפנות גב בעת הוצאת והכנסת ספרי תורה מארון הקודש?
ב. מרן השו"ע פסק (יו"ד, רפב, א) "...ולא יחזור אחוריו - אלא אם כן גבוה ממנו עשרה טפחים - אלא ישב לפניו בכובד ראש וביראה ופחד שהוא העד הנאמן על כל באי עולם . . ויכבדנו כפי כוחו", ויש פוסקים שהחמירו שהספר תורה צריך להיות יותר גבוה מראשו של אדם (ט"ז סק"א וכן פתחי תשובה סק"ב בשם החוות יאיר). והרמב"ם הביא שלמעלה מעשרה טפחים הספרים "חלקו כבוד לעצמם ואין שום איסור לכהנים שאחוריהם אל היכל הקודש בשעת נשיאות כפיים, וכן נתפשט המנהג".
גם לדעת הט"ז (שם) כתב שאין איסור במה שהרבנים נוהגים לעמוד ולדרוש ואחוריהם להיכל, כיון שהס"ת מונח בארון הקודש נחשב לרשות אחרת, וכל הצורך בעשרה טפחים הוא כשהספרים אינם מונחים בארון. ועיין במג"א (רמ, סקי'ט) ששיעור גודלו של כלי שיחשב רשות בפני נפרדת הוא, כשמחזיק מ' סאה, היינו אמה על אמה בגובה ד' אמות.
ויש לדייק, שלכאורה הט"ז סותר עצמו, שכתב באו"ח (סי' ק"נ סק"ב) בשם הלבוש שגנאי לשבת באופן שיהיו אחוריהם אל ההיכל. והנה הפמ"ג (או"ח משב"ז סו"ס ק"נ) תירץ, שהט"ז ביו"ד שהתיר להפנות את הגב, מדבר כשעושים כן באופן ארעי, אבל לשבת בקביעות בצורה כזו, זהו גנאי שיהיו אחוריהם להיכל. ויש שרצו לחלק את זה אחרת, אף על פי שספר תורה גבוה ונחשב ברשות אחרת, מכל מקום יש בכך גנאי ואין לעשות כן לכתחילה אלא אם כן עושים זאת משום כבוד הציבור, כגון כהנים וזקנים ורבנים הדורשים, וכך פסק השערי אפרים (פתחי שערים ג' ו').
ולכן אם הספר תורה בתוך ארון, ושם הספרים נמצאים בגובה של לפחות עשרה טפחים, אפשר להקל לצורך, כגון לדרוש לציבור או לצורך מצוה כגון ברכת כהנים וכדומה. וכל שכן אם קומת האדם נמוכה מגובה הס"ת.
ובנוגע לעניינינו אודות הארון העשוי כחדר, אם הספרים מונחים בתוכו על במה מעל עשרה טפחים וכל שכן אם הם מכוסים, אפשר להקל להפנות את הגב כאשר זה לצורך, אולם לא באופן קבע, ולכן לגבי הוצאה והכנסה של הס"ת בעת התפילה אם אפשר ללכת כאשר פניו כלפי ארון הקודש, מה טוב, ואם לא, יעשה כן בזריזות, ואין בכך איסור כיון שנעשה לצורך.
האם הארון קודש חייב במזוזה?
ג. פסק בשו"ע יו"ד רפו, ג, וז"ל: בית הכנסת, אם יש בו מקום דירה..חייב במזוזה", ואם לאו על פי ההלכה פטור ממזוזה, ואפ' מה שנוהגים בפועל לקבוע מזוזה בבתי כנסת, הוא משום שבהרבה בתי כנסת קובעים בהם גם שעות של לימוד תורה במשך היום ולכן מתחייב במזוזה, וכן כתב בספר פתחי מזוזות (שם סק"ט) שבביכנ"ס שיש פטור של קדושה הצריכו בית דירה כדי להתחייב במזוזה. ואינו דומה לאוצר וכד' שאע"פ שאינו גר שם חייב. ובנגוע לבית המדרש כתב השו"ע (שם י') שנכון לחוש לדעת הסוברים שבית מדרש חייב במזוזה אך לא יברך עליה, והרב מרדכי אליהו זצ"ל הביא בספריו שיש לברך כיום על קביעת מזוזה בביכנ"ס כיון שהיום מאכסנים בביכנ"ס ספרים וכד' ולא גרע מבית האוצר.
ובנוגע לארון קודש הבנוי כחדר, היות וחדר זה אינו מקום המיוחד לדירה ולא ללימוד תורה בתוכו, אלא לספרי תורה בלבד, אין נוהגים לקבוע שם מזוזה. וכן פסק הרמב"ם (הל' תפילין ומזוזה וספר תורה פ"ו ה"ו) "הר הבית הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהן בית דירה" הרי שהם "פטורין" וזאת "לפי שהן קדש" אולם "בית הכנסת... היה בו בית דירה חייב".
הפרוכת:
ד. כיון דאתינן להכי, עלה דיון בין בעלי המקצוע שבנו את ארון הקודש לשים את הפרוכת בפנים כדי להבליט את עבודות העץ בחזית ארון הקודש וראיתי לנכון להביא בסייפא אודות נושא זה:
ב'לקוטי שיחות' (ל"ג, עמ' 139) הרבי מדייק בדעת הרמב"ם שעניין הפרוכת קשור הן להבדלה בין הקודש לקודש הקדשים, והן לשמש כמסך על הארון, ככתוב "וסכות על הארון את הפרוכת" וכן "וישם את פרוכת המסך ויסך על ארון העדות".
מנהג ישראל הוא לשים את הפרוכת מחוץ לארון, אך יש מקור ברש"י ובתוספות במסכת מגילה (כו, ב) על פרוכת פנימית. הרבי מדגיש (בהוספות ללקו"ש חלק לו עמ' 260) שאף שיש מקור לפרוכת פנימית, אין לשנות את המנהג בפרוכת מבחוץ ואף לא להוסיף עוד פרוכת פנימית. על הפרוכת נהגו לרקום ציורים שונים כגון כתרים, לוחות הברית, מנורה, אריות, פרחים וכן פסוקים שונים הקשורים לתפילה ולבית הכנסת.
פתיחה מימין לשמאל: בשו"ת תפילה למשה ח"ד (סי' ז) העלה למסקנה שיש להסיט את הפרוכת מימין לשמאל, ושאין זה בכלל מה שאמרו חז"ל (יומא נח:) שכל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין, וממילא בניד"ד יש להסיט הפרוכת משמאל לימין, כיון שדוקא בשתי פעולות אמרינן כן, אבל פתיחת הפרוכת נחשבת לפעולה אחת ארוכה. ועוד כתב שכיון שלבסוף יצטרך לסגור הפרוכת, וא"כ תמיד יפנה לכאן ולכאן ובעל כרחו יצטרך לפנות גם לשמאל, לכן עדיף להתחיל בימין, וכתב עוד שכך מנהג רוב העולם וביניהם כמה חכמים ידועים, ע"כ.
אולם בספר התפילה והלכותיה (ה, יח) הביא דיש אומרים לפתוח משמאל לימין, וטעמו משום שזה בכלל מה שאמרו שכל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא לימין, ע"כ, וכן בדרישה סי' תרנ"א כ' שיש לפתוח את ארון הקודש משמאל לימין, ובסי' קכח ס"ק יג כתב שאין קפידא בזה.
אולם מנהגנו להקפיד לפתוח מימין לשמאל, ברשימת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, מהשנים הראשונות לנשיאותו: "בבית-הכנסת שלנו, הדראטין [=חוטי-הברזל] שעליהם הפרוכת והכפורת [הכוונה כנראה לפרוכת הקטנה התלוייה מעל הפרוכת] תלויה, הדראטין שעליו תלוי הפרוכת נפתח לצד דרום [=ימינה], והב' שעליו תלוי הכפורת נפתח לצד צפון [=שמאלה], ומסתמא כן הוא בכל הבתי-כנסת, ומנהגן של ישראל תורה הוא" עכלה"ק[2].
באגרות קודש של כ"ק אדמו"ר זי"ע (אגרת ג’תשד) מופיע מענה ליהודי ששאל את הרבי באופן העמדת הארון קודש, שיהיה בולט מחוץ לכותל. וממנו למדים עד כמה מדוייקת ההנהגה בבית הכנסת בעניינים אלו. וכך כתב לו הרבי: "יש לברר אם יש בזה משום שינוי מנהג, ובאם לא נעשה באופן דבליטות כאלו מבחוץ עד עתה, הרי אין לחדש ענין זה, וכידוע עד כמה נזהרו בדקדוק ביותר וביותר מבלי לעשות שום התחדשות בעניני בית הכנסת אפילו בדברים קלים, ואפילו אם לכאורה אין בזה חשש על אתר, כי הרי הרואה האומר מה נשתנה שינוי זה משינוי אחר, וד"ל". ואא"ל, שכל מעלתו של ארון קודש הבנוי כחדר שיופיו הוא ללא בליטות כי הוא נכנס בגב הקיר עליו בנוי ארון הקודש.
ד. כיון דאתינן להכי, עלה דיון בין בעלי המקצוע שבנו את ארון הקודש לשים את הפרוכת בפנים כדי להבליט את עבודות העץ בחזית ארון הקודש וראיתי לנכון להביא בסייפא אודות נושא זה:
ב'לקוטי שיחות' (ל"ג, עמ' 139) הרבי מדייק בדעת הרמב"ם שעניין הפרוכת קשור הן להבדלה בין הקודש לקודש הקדשים, והן לשמש כמסך על הארון, ככתוב "וסכות על הארון את הפרוכת" וכן "וישם את פרוכת המסך ויסך על ארון העדות".
מנהג ישראל הוא לשים את הפרוכת מחוץ לארון, אך יש מקור ברש"י ובתוספות במסכת מגילה (כו, ב) על פרוכת פנימית. הרבי מדגיש (בהוספות ללקו"ש חלק לו עמ' 260) שאף שיש מקור לפרוכת פנימית, אין לשנות את המנהג בפרוכת מבחוץ ואף לא להוסיף עוד פרוכת פנימית. על הפרוכת נהגו לרקום ציורים שונים כגון כתרים, לוחות הברית, מנורה, אריות, פרחים וכן פסוקים שונים הקשורים לתפילה ולבית הכנסת.
פתיחה מימין לשמאל: בשו"ת תפילה למשה ח"ד (סי' ז) העלה למסקנה שיש להסיט את הפרוכת מימין לשמאל, ושאין זה בכלל מה שאמרו חז"ל (יומא נח:) שכל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין, וממילא בניד"ד יש להסיט הפרוכת משמאל לימין, כיון שדוקא בשתי פעולות אמרינן כן, אבל פתיחת הפרוכת נחשבת לפעולה אחת ארוכה. ועוד כתב שכיון שלבסוף יצטרך לסגור הפרוכת, וא"כ תמיד יפנה לכאן ולכאן ובעל כרחו יצטרך לפנות גם לשמאל, לכן עדיף להתחיל בימין, וכתב עוד שכך מנהג רוב העולם וביניהם כמה חכמים ידועים, ע"כ.
אולם בספר התפילה והלכותיה (ה, יח) הביא דיש אומרים לפתוח משמאל לימין, וטעמו משום שזה בכלל מה שאמרו שכל פניות שאתה פונה לא יהיו אלא לימין, ע"כ, וכן בדרישה סי' תרנ"א כ' שיש לפתוח את ארון הקודש משמאל לימין, ובסי' קכח ס"ק יג כתב שאין קפידא בזה.
אולם מנהגנו להקפיד לפתוח מימין לשמאל, ברשימת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, מהשנים הראשונות לנשיאותו: "בבית-הכנסת שלנו, הדראטין [=חוטי-הברזל] שעליהם הפרוכת והכפורת [הכוונה כנראה לפרוכת הקטנה התלוייה מעל הפרוכת] תלויה, הדראטין שעליו תלוי הפרוכת נפתח לצד דרום [=ימינה], והב' שעליו תלוי הכפורת נפתח לצד צפון [=שמאלה], ומסתמא כן הוא בכל הבתי-כנסת, ומנהגן של ישראל תורה הוא" עכלה"ק[3].
באגרות קודש של כ"ק אדמו"ר זי"ע (אגרת ג’תשד) מופיע מענה ליהודי ששאל את הרבי באופן העמדת הארון קודש, שיהיה בולט מחוץ לכותל. וממנו למדים עד כמה מדוייקת ההנהגה בבית הכנסת בעניינים אלו. וכך כתב לו הרבי: "יש לברר אם יש בזה משום שינוי מנהג, ובאם לא נעשה באופן דבליטות כאלו מבחוץ עד עתה, הרי אין לחדש ענין זה, וכידוע עד כמה נזהרו בדקדוק ביותר וביותר מבלי לעשות שום התחדשות בעניני בית הכנסת אפילו בדברים קלים, ואפילו אם לכאורה אין בזה חשש על אתר, כי הרי הרואה האומר מה נשתנה שינוי זה משינוי אחר, וד"ל". ואא"ל, שכל מעלתו של ארון קודש הבנוי כחדר שיופיו הוא ללא בליטות כי הוא נכנס בגב הקיר עליו בנוי ארון הקודש.
[1] לגבי הוצאה בשבת נחלקו הפוסקי בהיתר לתלות וילון לפני ארון הקודש, הא הוא רק כשיש דלתות לארון קודש, או אפי' באין דלתות. יש שיטות דסברי דדוקא אם יש דלתות לארון קודש מותר, ויש הסוברים דאין נפק"מ ובכל גווני מותר, דכיון דהוא עשוי לכבוד, שוב ליכא בכך איסור.
.
[2] וראה עוד בנושא 'התקשרות' גיליון רדע עמ' 18.
[3] וראה עוד בנושא 'התקשרות' גיליון רדע עמ' 18.
בנוסף לעצם החיוב במזוזה בבית כנסת חבל שלא הובא בגוף הכתבה הסיפור עם מהר"ם מרוטנבורג
וכן לא הוזכר שכיום בהרבה מקומות אוכלים ושותים באורח קבע בבית כנסת מה שמחייב קביעת מזוזה כמו בבית בשונה מזמן המשנה והגמרא שלא עשו התוועדויות ושיעורים בבית כנסת
שלא לדבר על בתי כנסת שיש בהם כולל והאברכים אוכלים בו שני ארוחות בקביעות כל יום
2
1
2. חבל מאוד שהמנורה עגולה ולא ישרה...
5
1
א. מותר לדרוך על רצפת חדר ארון קודש
ב. מותר להפנות גב
ג. אין חיוב במזוזה, אך נוהגים לקבוע לחומרא וללא ברכה. (וכן בכמה וכמה מקרים.. עיין ערך חדר ארונות כדוגמא להבדיל..)
ד. ידועים דברי הרבי לגבי הפרוכת למנהג חב"ד. אם כי, נהרא נהרא ופשטיה...וק"ל.
והעיקר שנעסוק בדברי תורה תמיד כל הימים.
3
0
5
0
מאפשרים לכם לקבל
