המוסלמי הראשון שעשה 'מבצע תפילין' / קובי אריאלי
הכלל הראשון בסיפור טוב זה שהפואנטה תצדיק את הדרך, גם אם היא ארוכה. נדמה לי שהסיפור הבא ששמעתי לאחרונה הוא ממש כזה.
הוא מתחיל בחברי וקרוב משפחתי עורך הדין מרדכי ציבין שמי שעוקב אחרי החדשות סביר להניח שנתקל בו ובשמו. מוטי הוא עורך דין שעיסוקו העיקרי בשנים האחרונות הוא ייצוג וטיפול בישראלים הכלואים בחו"ל בעקבות עבירות קלות וחמורות. לעתים המלאכה הזו היא דאגה לצדק ולענישה מידתית, לפעמים זאת הצלת נפשות ממש. הוא עושה חיל בנושא. מסתובב בעולם, במקומות בלתי שגרתיים, יוצא ונכנס בבתי מעצר ואולמות משפט בכל מיני חורים, משתדל שתדלנויות וקושר קשרים.
מבחינתי, הוא בעיקר צובר סיפורים. אנחנו גיסים כבר קרוב ל-30 שנה ולכל אורך התקופה הזו הוא מספר והולך, הולך ומספר ללא הרף אין ספור סיפורים, בטבעיות ובפשטות, כשכל אחד מהם הוא חתיכת סדרה בנטפליקס. הרי יש בהם הכל: עולם רחב, פלילים, מתח, נקודה יהודית ובדרך כלל גם הפי אנד. יום אחד אשב מולו ואכתוב מפיו ביוגרפיה מסודרת שכולה סיפורים. בינתיים, אשחרר זמנית פיסה אחת שסיפר לאחרונה והיא חמודה מאוד בעיניי.
הפרק הראשון מתחיל לפני כמה שנים. ציבין הזדמן לאחת מבירות האזור, מדינה ערבית שלא אציין את שמה מכל מיני טעמים המקיימת קשרים עם ישראל, כדי לפגוש אנשים אחדים במסגרת עיסוקו. זה היה מסע קצר שהחל עם שחר ונועד להסתיים עוד באותו היום אבל משהו השתבש במערך הפגישות המתוכננות והסתבר שהוא צריך להתעכב ולהשתהות במקום לעוד יממה שלמה לפחות.
כאן נוצרה בעיה: האיש שומר מצוות המקפיד על קלה כחמורה והוא לא נטל איתו את הטלית והתפילין. איך יישאר יממה שלמה בחו"ל בלי שיניח תפילין? הוא הודיע ללקוח שיש לו בעיה, אבל הלקוח סירב לוותר והחל להפוך את העולם כשהוא משתמש בקשרים מפה ומשם. סופו של דבר נמצא הפתרון: איש קשר שהכיר מישהו שדיבר עם מישהו שנעזר באיש עסקים מקומי ידידותי ולאחר מאמץ, שגם הוא סיפור מדיני בפני עצמו, אותר ישראלי המתגורר במקום ואותר זוג תפילין. אל המלון הסמוך לקונסוליה הובא זוג התפילין, מוטי השתמש בו למחרת בשמחה ובהתרגשות ובא לציון גואל.
איש הקשר שדאג לעניין היה מקומי חביב. מוסלמי מאמין, שהצורך הבהול בחפץ קדוש לצורך קיום מצוות דתית נגע לליבו והוא שמח לעזור. ציבין התיידד איתו, כמובן. נוצר ביניהם גם קשר מקצועי ועסקי וכעבור זמן מה הוא הגיע לפגוש אותו במשרדו בתל אביב. כאן צריך לספר שציבין הוא חבדני"ק נלהב ובמהלך השיחה והאירוח הוא העלה רעיון מהפכני שרק חבדני"ק יכול להעלות: כיוון שרבים הם הישראלים ויהודים מחו"ל שנקלעים לעיר המדוברת וסביר להניח שמי מהם יזדקק פעם לזוג תפילין, הוא מציע למסור לידי ידידו, הערבי - זוג תפילין שיהיו למשמרת בידיו וכשמישהו יצטרך - הוא יפנה אותו אליו.
ציבין גם ביקש ממנו כי יציע לישראלים וסתם יהודים להניח תפילין, אותם אנשים אשר לא מעט מהם שוכרים שרותיו, כנראה יופתעו מהעובדה שערבי מציע להם להניח תפילין ויניחו, סביר להניח, הוא אמר לו, שלא כל כך מהר יבוא הדבר לידי ניצול, אבל - לך תדע. אם אתה כבר בעניין ורוצה לעזור, הוא אמר לו, אז זוהי הדרך. האורח, נקרא לו חאלד, התלהב מהעניין ועל פי הדיווח ממש הריע לשמע הרעיון. הוא נטל ממנו זוג תפילין, שב לארצו וכך הפך להיות לשליח חב"ד המוסלמי הראשון.
*
הפרק השני מגיע ממש לאחרונה, בעבור כמה שנים. לפני זמן מה נקלע דיפלומט ישראלי לאותה בירה ביום שישי בבוקר וגם הוא נתקל בבעיה דומה: הוא היה בחור שומר מצוות ובאמצע היום נודע לו שייאלץ לבלות את השבת במקום ולא יוכל לשוב לביתו בישראל. ומה עם תפילין? כאן נכנסות לסיפור הרשתות החברתיות ובעיקר קבוצות הוואטסאפ. הוא החל לפרסם בכל פינה את הצורך הבהול שלו בתפילין בעיר המדוברת. בשלב הזה הפכה נטייתו הכפייתית מעט של מוטי גיסי לסיפור סיפורים לנכס גדול. מהר מאוד מישהו ששמע על הצורך נזכר בסיפור של ציבין וקישר אליו את הבחור. ומוטי, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, רעד מהתרגשות. הנה זה קורה! שלח תפיליך על פני המים כי ברוב הימים ימצא מישהו שידרשם. הוא יצר קשר עם הבחור השאיר בידיו את מספרו של חאלד ואף הוסיף וציין באוזניו שהוא מחכה כבר כמה שנים לפנייה הזאת. והבחור הודה לו בחום והתלהבות. הלא דבר הוא! מי היה מאמין. תפילין בניכר, במדינה ערבית, מעכשיו לעכשיו.
את הסיפור הזה סיפרתי לג. בנו של חברי, שחוגג בר מצווה בעוד שבועיים ואביו נעזר בי לצורך קניית התפילין והתאמתם. את התפילין סיפק הסוחר, את ההדרכה נתן לו רב מידידיי ולי רק נותר לספק את החיבוק והאווירה מסביב. אז כדי להסביר לו על חוויית היומיומיות של התפילין, סיפרתי לו את הסיפור הזה על כל שלביו. החל מהצורך הראשון, המשך בפתרון שנמצא ועבור אל הצורך השני שנולד פתאום כמה שנים אחרי, וכמובן על ההתרגשות הגדולה שבעקבות הגילוי. כל זה היה כדי לרגש אותו, אבל כמתנת בר מצוה אוהבת, נתתי לו את הפרק השלישי והאחרון של הסיפור הזה, הנה הוא לפניכם.
*
ביום ראשון הסתקרן מוטי לדעת מה קרה בסוף. הוא יצר קשר עם הבחור שנזקק לתפילין ושאל אותו האם בסופו של דבר נוצר הקשר עם חאלד והאם קיבל ממנו את התפילין. הבחור ענה בשפה רפה ומוטי הבין שמשהו לא התנהל כשורה בכל המבצע. הוא טלפן אל הבחור והחל לחקור אותו מה בדיוק קרה, והבחור סיפר לו שאכן יצר קשר עם חאלד וחאלד אכן הגיב בהתלהבות, בדיוק כצפוי, מיהר להיפגש איתו ומסר בידיו.... תפילין של ראש. כלומר רק תפילה אחת מתוך הזוג. את התפילין של יד, הוא לא מסר לו. וזה אכן היה מוזר מאוד. למה שחאלד, השליח המסור, שכל כך התלהב מן המשימה שהוטלה עליו, יעשה מלאכתו רמיה וימסור רק חלק אחד מן השלם? ומה עם תפילין של יד? לקח עוד יום שלם עד שמוטי הצליח לתפוס את חאלד ולשאול אותו לפשר התעלומה. וחאלד, בשמחה רבה ובהתלהבות גדולה, סיפר לו שלפני שנה הוא שוחח עם חבר שלו, שגר בעיר אחרת באותה מדינה וסיפר לו על עניין התפילין. הוא מצא בו שותף סוד נאמן למבצע הנאה הזה, שיש בו גם עניין אמוני וגם מסר של דו קיום, ושני החמודים האלה סיכמו ביניהם על שותפות במצוה: מאחר ויש שניים מן הפריט הקדוש הזה, הם יותירו אחד בידי חאלד ואחד הוא יעביר לידיו של החבר בעיר השניה, שגם אליה מגיעים פה ושם יהודים וישראלים, ואולי מישהו יצטרך גם שם.
אין, אין על החבדניקי"ם.
0
0
מאפשרים לכם לקבל
